Tag

סין עם ילדים

Browsing

לנוחותכם אספתי את המקומות ממגוון יעדים במזרח, כדי שתוכלו לבחור באמת מאיפה להתחיל ולאט לאט לכסות את כולם (המלצה שלי- לכו על הטיסה הזולה ביותר והמשיכו משם :-)). בחלק מהמקומות כבר ביקרתי יחד עם הילדים, ואת חלק מהם מצאתי באינטרנט. בכל מקרה, כבר גיגלתי לכם איך לכתוב מכתב התפטרות מפואר, כדי שבאמת הפוסט הזה לא ישאיר קצוות פתוחים. אז ארזו קל, ויאללה לדרך.

*תמונת השער של הפוסט היא הלגונה הכפולה בפיליפינים, המוזכרת בהמשך המאמר.

הודו

מנזר פוגטאל

מנזר פוגטאל– ממוקם אי שם בחבל קאשמיר שבהימלאיה ההודית. כדי להגיע אליו תצטרכו לעשות מסע לא פשוט היוצא מלה (LEH), העיר המרכזית של לאדאק, וכולל אוטובוסים וג’יפים ודרכים קופצניות. לחצות כמה הרים ולחזות בנופים פראיים ומרהיבים. בסופו של המסע תגיעו לנקודת יציאה ממנה ניתן רק ללכת ברגל. הטרק הוא אמנם לא מהקשים ביותר, אבל הוא מציב אתגרים מעניינים שלא כולם קשורים לדרגת קושי בהליכה (חציית גשרים תלויים למשל..). רק אל תתנו לתמונה להטעות אתכם- מדור בטרק בגובה של 3000-4000 מ’. המנזר עצמו ניצב במעלה הר, חבוי בתוך מערכת מערות, בתוכה מקדש, מטבח, חדרי אוכל, אולמות תפילה מרהיבים וחדרי מגורים של הנזירים. פרט מעניין נוסף הוא שבמנזר זה חיים ילדים הלומדים להיות נזירים, וזה מאוד משמח לפגוש את הילדים החמודים רצים הלוך ושוב במעלה המדרגות, כולם לבושים בגלימות האדומות. גלי אפילו זכתה להצטרף אליהם לארוחת צהריים (בישיבה מסודרת על הרצפה, כשלכל אחד יש את הקערה הפרטית שלו..).

קאשמיר עם ילדים

אי הפילים

אי האבלוק, איי אנדמן- החופים של גואה ושל גוקרנה הם יפים, באמת. קצת מזכירים את תל אביב, אבל עם אווירה של חופש ושאנטי ורקדני-אש כל ערב. יחד עם זאת, אנחנו הישראלים, שגדלים פחות או יותר על החוף, צריכים חופים באמת יפים כדי שזה יצליח להרשים אותנו. קבלו את אי האבלוק, אחד מגני העדן הכמוסים של המזרח. האי ידוע בזכות הפילים ששוחים בו (!) ושוניות האלמוגים וטוענים שהוא קצת מזכיר את קו-פנגן שלפני התיירים. האי כולל שבעה חופים שונים. שוניות אלמוגים וגם אפשרויות לספורט ימי. חוץ מהחופים תוכלו לצאת לטרק בג’ונגלים האנדמאניים, לגלות מפלים נסתרים ולפגוש אנשי שבטים המתגוררים די בשקט (ושמורים ע”י הממשלה) במסתרי האי.

ואשישט

ואשישט, צפון הודו (הימצ’אל פראדש)– הכפר הקטן הוא פנינה של ממש בלב ההימלאיה ההודית. הנוף הנשקף מכל פינה שבו, רק הוא שווה את ההגעה אליו. תוסיפו לזה גם בתי עץ וגגות אבן, מעיינות חמים טבעיים הנובעים מהאדמה, מקדש עתיק, נהרות ומפלים של מי שלגים, מטעי תפוחים ומשמשים ויערות של עצי כריסמס שסובבים את הכל. יש משהו כובש בעובדה שאפשר פשוט לקפוץ למפל ולהשתכשך מתי שרק מתחשק. ובדרך כלל תהיו שם לבד לגמרי. אל תפספסו את השמן הטבעי שנשות הכפר מכינות מגלעיני המשמש.

IMG_20180418_222158

צאו להרפתקאה בדרך בין מנאלי ללאדאק– בהמשך מואשישט, למעלה לכיוון לדאדאק, תמצאו את הפאס השני בגובהו בעולם- טאנגלאנג-לה– הפאס (מעבר הרים), בגובה 5300 מ’, הוא אחד מששת הפאסים שצריך לעבור בדרך בין מנאלי ללאדאק, והוא אחת מהנקודות המרהיבות ביותר שראיתי. למעשה הדרך כולה היא יפהפיה וגם פאסים נמוכים יותר (כמו הרוטאנג פאס) מציעים יופי טבעי משגע. הדרך אורכת יומיים באוטו (אפשר גם יותר, כמובן), וכוללת לינה באחד ממחנות האוהלים שבדרך. כן, שמיכות עבות וצ’אי חם בגובה 4000מ’ (או יותר) בין קרחון אחד לשני.

הנה מאמר מיוחד שכתבתי על לדאדאק, איך מגיעים, מה עושים, ומתי הכי כדאי. גם מסלול מפורט ביותר נמצא שם.

♦♦♦

קן הנמר, בהוטן

בהוטן

מנזר קן הנמרים– בגובה 3200 מ’ המנזר, שנבנה לפני יותר מאלף שנה עדיין נחשב לאחת האטרקציות הפופולאריות ביותר בבהוטן. מעבר לתרבות הטיבטית המרתקת שניתן לספוג כאן, וליופי הארכיטקטוני של המקום, המנזר מציע 7 מערות תפילה אוטנטיות (הנזירים הבודהיסטיים נוהגים להתבודד במערות ולעשות מדיטציה במשך ימים ושבועות רצופים). וכמובן הנוף הפראי והטרק שיש לעשות רק כדי להגיע אליו. חוויה שלא תוכלו לשכוח, גם אם תנסו.

♦♦♦

סין עם ילדים

סין

שמורת הטבע ג’וזאיגו –בצפון חבל סיצ’ואן, כ-450 ק”מ צפונית לצ’נגדו תמצאו פנינה יפהפיה שהצליחה להשתמר עד לימים אלו. זהו חבל ארץ בודהיסטי עם אוירה טיבטית. שמורת הטבע עצמה מאופיינת בהרים גבוהים, מפלי מיים ובריכות מים טבעיות, שבשל ההרכב המינראלי הייחודי שלהן הן נראות בשלל צבעי כחול עמוק ותכלת ותורכיז ואפילו לעתים כל צבעי הקשת. יש גם דגים, גלגלי תפילה שמסתובבים מכוח זרימת המים, מקדשים וקצוות מושלגים. והנוף המקיף את כל זה לא יכול להשאיר אף חובב טבע אדיש. למעשה, זהו אחד מהמקומות שהבן שלי הכי התפעל מהם (בכל 11 שנות הטיול שלנו!).

האזור ספג רעידת אדמה באוגוסט 2017 ונסגר למבקרים. אך החל ממאי 2018 הם יאפשרו כניסה לקבוצות בלבד ועד 2000 איש ליום. אז כדאי להזמין מקומות דרך סוכן, מראש.

קחו לפחות כמה ימים כדי לשוטט בשמורה ובסביבתה (לפחות יומיים לשמורה עצמה), ולא תצטערו. וגם הכינו מראש סוללה רזרבית וכרטיס זיכרון נוסף למצלמה :-).

שמורת טבע מעניינת נוספת היא וולינגיואן שבז’אנגג’יאג’יה. השמורה הזאת היוותה את ההשראה לעיצוב הנוף בסרט אוואטאר.

♦♦♦

חופים זוהרים

החופים הזוהרים במלדיביים, ביפן ובטאיוואן

ישנם חופים שבהם היופי מתחיל דווקא אחרי השקיעה. קוראים לזה ביולומינסנס, או בעברית- פליטת אור. אצות ופלנקטון מסוגים שונים יוצרים אפקט של החזרת אור אל מול אור הירח וגורמים למים לזהור בכחול, ירוק, לבן. אפשר לחזות בזה בהנאה מהחוף, ואפשר להכנס למים ולהקיף את עצמכם בקסם. אנחנו נהננו מהקסם הזה בחופים של גואה בדרום הודו (גלי נהגה להזיז את ידיה בתוך המים ולראות איך האור עוקב אחרי כל תנועה שלה..), אבל באינטרנט ממליצים על חופים שבהם התופעה הזאת כנראה קצת יותר מרהיבה.

יפן- טויאמה ביי– כאן זה קצת שונה מכל השאר. לא מדובר באצות או בפלנקטון, אלא בדיונון מסוג מסויים שנקרא ‘גחלילית’. בחודשי הקיץ מגיעים לכאן הדיונונים במליונים כדי להתרבות והמראה, כך טוענים, מרהיב ביופיו.

טאיוואן- איי מאטסו– נקראים גם דמעות כחולות. חודשי הקיץ הם המומלצים ביותר אם אתם רוצים להרגיש את הקסם.

האיים המלדיביים- תוכלו לצפות בתופעה באיי ואאדהו (vaadhoo islands).

אגב, ליפן יש גם יערות זוהרים– למשל- היער הזוהר בשיקוקו (Shikoku), פטריות שזוהרות בחושך צצות באלפים בתוך היער בעונת המונסון.


♥ החזירו את התשוקה לשגרת החיים שלכם. נסו את האתגר שישנה לכם את החיים >>


♦♦♦

היטאצ'י

יפן

גן היטאצ’י- אחד מהגנים המרהיבים ביותר בעולם. הגן מציע פריחות שונות לאורך כל השנה, ולמעשה מפרסם מראש באתר שלו איזה פרחים יפרחו באיזה חודש.

תוכלו לחזות בשדות שלמים בצבע אדום, לבן, סגול. למעלה מ-3500 ורדים פורחים שם לאורך השנה, כמו גם צבעונים ופרחי לוונדר (בעונה). הפארק נמצא בצד המזרחי של האי אונשו, כשעתיים נסיעה מטוקיו.

♦♦♦

סון דונג

וייטנאם

מערת סון דונג ושמורת הטבע בה היא נמצאת. אחד מהמסלולים המרתקים ביותר במזרח. נפתח לתנועת תיירים רק לפני כ-4 שנים, ולמעשה כמות האנשים שפקדה את המערה הזאת נמוכה יותר מכמות האנשים שהעפילו לפסגת האוורסט. מדובר בהרפתקאה של 4 ימים, הליכה בתוך המערה, כאשר בפנים תוכלו לראות ג’ונגלים, נטיפים, נהרות ומאובנים. תזכו גם לחוות הארד קור In-Cave-Camping. זוהי המערה הנחשבת כיום לגדולה ביותר בעולם, באורך של כ-5 ק”מ. הטיול לא זול- 3000$ לאדם. טיול בת מצווה, מישהי?

השמורה פונג נה קה באנג (Phong Nha Ke Bang) נמצאת בחבל קוואנג-בינג, שבמרכז וייטנאם.


האם כדאי בכלל לצאת עם ילדים לטרק? ואיך מתמודדים עם החששות? הרשמו לסדרת המיילים שלי העוסקת כולה בנושאים הקשורים לחופשות משפחתיות ונקראת “בואו נדבר על זה :-)”. כאן תמצאו את כל הפרטים (זה לגמרי בחינם).


♦♦♦

פאלאוואן הלגונה הכפולה SSTD

פיליפינים

הלגונות הכפולות בפאלאוואן– פאלאוואן נחשב במילא לאחד האיים היפים בעולם. הוא הוכרז כבר מזמן כאתר מורשת עולמית של אונסקו וכמות התיירים המגיעה אליו מדי שנה רק הולכת וגדלה. ישנ ם כמה אתרים מעניינים באי הזה, אבל ללא ספק אחד המקומות המרהיבים ביותר הוא הלגונה הכפולה שנחשבת ללגונה הצלולה ביותר בעולם. דגים בשלל צבעים, אלמוגים וסלעים בתצורות מעניינות. שלא לדבר על צבע המים. כדי להגיע ללגונה התאומה, הנסתרת, תצטרכו לצלול מתחת לסלעים או לטפס עליהם דרך סולם. ובעיני, גולת הכותרת הם צבי הים השוחים שם בשלווה. צללתם פעם ליד צב ים? זו חוויה שאין שניה לה, בעיני. אל תשכחו לקחת מצלמה שאיתה אפשר לצלם מתחת למים, כדי שלא תפספסו את הסלפי עם צבי הים :-).

לא חייבים לקנות טיול שלם, תוכלו פשוט לשכור סירה ולבקש להגיע לכאן. רק השתדלו להגיע מוקדם ככל האפשר, כדי להנות מהמקום כל עוד הוא רק שלכם :-). וטיפ אחרון: קחו איתכם משהו שמאפשר לצוף בנוחות (גלגל, או מזרון ים או חגורת הצלה), כי הלגונה מוקפת בצוקים וקשה למצוא מקום לנוח..

התרבות כמו שלא תקראו עליה באף מדריך טיולים..

 אחד ממדריכי הטיולים היחידים שרכשתי מאז שיצאתי למסע (בספטמבר 2010) היה עותק ישן ומשומש מאוד של ‘לונלי פלאנט’ על מונגוליה. זה היה המדריך היחיד שהצלחתי למצוא בכל פוקרה, נפאל. תכננו להגיע מנפאל דרך סין למונגוליה והרגשתי שכדאי שאקרא עליה קצת.

זה היה מדריך נפלא, שאני נושאת איתי עדיין לכל מקום, (חמש שנים אחרי שחצינו את מונגוליה לרוחבה בהרפתקאה של 40 יום..) חרשתי אותו בהתרגשות, נפעמת מהתיאורים ומהמידע.

ועדיין, לא היה שם אפילו משפט אחד על המדפים השלמים בסופרמרקט העמוסים בצנצנות של מלפפונים חמוצים. גם לא כתבו שם על ברכת השלום המונגולית שכוללת הרחת לחיים הדדית.

אין דבר שמרגש אותי יותר מלהגיע למקום חדש. וללמוד אותו. אני לא קונה מדריכים אף פעם, ורק לעתים רחוקות קוראת באינטרנט, אז כדי ללמוד במהירות ובקלות על התרבות שזה עתה הגעתי אליה, אני עושה כמה דברים פשוטים. קיבצתי לכם רשימה קצרה שמציעה לכם הצצה קצת אחרת, ותאפשר לכם לגלות תרבות כמו שלא תקראו עליה בשום מקום.

סופרמרקט

לרני ולי יש מנהג קבוע, כשאנחנו מגיעות למקום חדש. אנחנו תמיד נכנס בהתרגשות לסופרמרקט המקומי, נשוטט בין המעברים, נציץ במדפים. נעבור ממחלקת הקפה למחלקת השוקולד, למחלקת הסבונים, נציץ במקררי החלב, מקררי הירקות הקפואים, נסרוק את המוצרים המוצעים לנו ממש ליד הקופה.

רני תבדוק את מדפי ההגיינה הנשית. אני אחפש את המוצרים נגד יתושים..כל אחת ותחומי העניין שלה 😊.

אנחנו אוהבות גם את חנויות הנוחות, ובמיוחד את 7-11, ששם כל סניף הוא תחנת מחקר בפני עצמה בשבילנו.

בפיליפינים מצאתי מדבקות מדליקות נגד יתושים שלא מצאתי בשום מקום אחר. במונגוליה דגמנו עשרות סוגי מלפפונים חמוצים, כאמור. בסין הכל הכל פשוט אחר ומרתק. ותאילנד היא גן עדן של seven eleven.

בכל יעד ולא משנה אם נחתתם בברצלונה או במילאנו או בניו יורק. אני ממליצה לכם להכנס לסופרמרקט וללמוד דרכו. מה אפשר למצוא, מה אי אפשר למצוא. איזה סוגים של שוקולד מציעים שם? איזה סוגי גבינה? מה לגבי מדפי הלחם? למשל, אנחנו עכשיו במיינמאר ובסופרמרקט כאן יש רק פינה אחת קטנה עם לחם פשוט וזהו. גם מדפי השוקולד לא כאלה מרשימים אבל אלה שכן נמצאים, נמכרים במחיר הרבה יותר נמוך ממקומות אחרים. פשוט כי במיינמאר לא אוכלים לחם. או שוקולד 😊. אז מה כן?

לכו גם למחלקת הקוסמטיקה, כדי להתעדכן על איזה רגשי נחיתות נשיים עובדים הכי הרבה באותה מדינה…זה מאוד מעניין!

נסו את מחלקת החטיפים, מחלקת התבלינים ואפילו מדפי השמן יכולים לספר הרבה על המקום ומנהגיו.

טלויזיה

באופן כללי אני לא בעד טלויזיה. אבל דווקא כשאנחנו לא בבית שלנו, בתרבות המוכרת לנו, טלויזיה היא דרך נהדרת ללמוד המון על התרבות.

החל מתכניות החדשות, דרך התכניות המקומיות, והסדרות הבילנאומיות וכלה בפרסומות.

בנפאל למשל מצנזרים כל מילה גסה בכל הערוצים. נסו לשמוע שיר ב- MTV 😊. בנוסף, הם מביאים את הכבלים מהודו, וכך כל תכנית מתחילה למעשה רבע שעה מאוחר יותר ממה שהגיוני. למשל, שמונה ורבע, או רבע לעשר. כזה.

בוייטנאם אין פרסומות בכלל. במיינמאר מצנזרים כל סצינה שחוצה את גבולות השמרנות הקיצונית, וכך סרטים אמריקאיים באורך מלא מקוצצים לסרטונים באורך 45 דקות… בתאילנד חובבים אופרות סבון הודיות דווקא, שמדובבות לתאילנדית.

בהודו שוטפים לך את המוח עם פרסומות לקרמים שמלבינים לך את העור.

נסו לצפות בטלויזיה. נסו לבדוק אם תוכלו לזהות מיהם הכוכבים המקומיים, מהם הנושאים המטרידים את התושבים המקומיים, באיזה שפות ומאיזה מדינות מביאים את הכבלים, איזה מוסיקה היא פופולארית ועוד..

שלטי החוצות

שימו לב גם לשלטי החוצות והפרסומות ברחוב. מה מאפיין אישה יפה? גבר נאה? מה מנסים למכור שם? ואיך? מהן החברות השולטות על ענף הפרסום (זה נשמע מורכב אבל למעשה זה ממש לא..מדובר בדרך כלל בחברות התקשורת והסלולאר, וחברות מזון כמו נסטלה ודומיה..)? מה זה יכול לספר לכם על המקום?

סלון יופי

אחד מהתחביבים שלי ושל רני זה להתנסות בקוסמטיקה המקומית ובעיקר ללכת ולהתנסות פיזית בסלון יופי מקומי. לצורך העניין אני מקריבה את הגבות שלי ורני מקריבה את בית השחי שלה ושתינו, נחושות וחדורות מטרה, ניגשות באומץ לסלון היופי הקרוב למקום מגורינו ומבקשות לבדוק מהן השיטות המקובלות לסידור גבות ולבית שחי כאן.

בוייטנאם מצאנו בקושי נשות מקצוע שמסוגלות לבצע את הפעולות הרצויות. בפיליפינים מצאנו רק אחת שעושה גבות בלי לגלח אותן (מה הקטע??). ואשת המקצוע הכי נהדרת שמצאנו היתה בנפאל. אנחנו לא מפספסות אותה. היא הראשונה שאנחנו רואות כשאנחנו מגיעות והאחרונה שאנחנו רואות לפני שאנחנו עוזבות. גבות (הכי יפות שעשו לי!) ב- 30 רופי (0.2 דולר).

נשים עם סקרנות או עם חוש גילוי חזק במיוחד מוזמנות להתנסות בחוויית הקוסמטיקה המקומית. זה הימור, אמנם, אבל חוויה שתזכר לכל החיים 😊.

בר מקומי

בר אמיתי מקומי, זה שיש בו שולחן סנוקר ומסך טלויזיה פתוח על כדורגל או WWE או תצוגת אופנה או פורנו. שמוכר בירות מקומיות וחטיפים מקומיים ומנקז אליו מגוון צבעוני מבני המקום.

הגברים שבמשפחה בודאי יוכלו לגלות המון על התרבות מבילוי שכזה. והנשים…ובכן. השיחות שיעברו עליכן יהיו שוות זהב. ויעלו לכן רק כמה כוסות של בירה מקומית.

שיטוט ברחובות

הכניסו לתכנון שלכם יום אחד לפחות של שוטטות ברחובות. אני ממליצה לעשות את זה כמה שיותר מוקדם. בכל יעד חדש אליו אתם מגיעים. זה מאפשר אריינטאציה מיידית, נותן לכם בדיוק מה יש ומה קורה בשטח. מלמד המון על המקום ותוך שעה-שעתיים עוזר להבין מי נגד מי. וגם מעלה הרבה שאלות קטנות שבכלל לא חשבתם לשאול.

גני שעשועים ופארקים שכונתיים

לכו לשחק קצת עם הילדים המקומיים ולקשקש עם ההורים שלהם בגינה השכונתית 😊.

חנות כלי בית

תחת ביקור בגלריות עיצוב מתוחכמות, חפשו את חנויות כלי הבית הפשוטות. אפשר ללמוד המון מהן! למשל, בלאדאק מוכרים בחנויות האלה המון המון טרמוסים בגדלים שונים. וגם דגלי תפילה. בהודו תמצאו כוסות וכלי נירוסטה למכביר, וכאן במיינמאר יש חנויות שלמות של סלי במבוק, קערות במבוק מטאטאי קש ומחצלות יפהפיות.

מה שהכי חשוב לדעתי בנושא של בתי מלון כשמגיעים עם ילדים לסין זה שהצוות במלון יוכל לעזור בכל דבר שתצטרכו. אם זה הדברים הקטנים כמו סים קארד, איפה לקנות כרטיסים לאוטובוס, ועד איך להגיע לאן שאתם צריכים. בבתי מלון קטנים וביתיים יש סיכוי גם לצוות ממש מקסים שמשחק עם הילדים, מלמד אותם משחקים סיניים נחמדים, ועוזר מאוד בכל דבר. לכן, כשבאתי לכתוב כאן את רשימת בתי המלון, אספתי כמה מכל מיני סוגים, עם דגש על צוות ידידותי, כך שתוכלו לבחור מה שמתאים לכם.

להלן בתי המלון המומלצים בשלוש ערים מרכזיות בסין:

בייג’ינג

Peking international youth hostel – בית הארחה ששייך לרשת אכסניות הנוער המעולה הפרושה בכל סין. מומלץ בחום. צוות ידידותי, חדרים נהדרים, והעלות נמוכה, כ-60$ לחדר פרטי ללילה.

אגודה ו-בוקינג

Beijing Gubei Water Town Hotel– מלון מאובזר, בריכה, חדרים נקיים, ביקורות מעולות וצוות מאוד ידידותי ועוזר. מחירים בינוניים, החל מ-110$ ללילה.

אגודה ו-בוקינג

YardSur Homestay Apartment in Seasons Park– למשפחות שמעדיפות דירות, זו דירה מאובזרת לחלוטין, מתאימה למשפחות, עם מזגן, מרפסת, מטבח עם תנור ומיקרוגל, אמבטיה, טלויזיה ועוד. מחיר נהדר- כ-70$ ללילה.

אגודה ו-בוקינג

Beijing Badaling Great Wall Caos Courtyard Hostel– גסטהאוס נהדר, ליד החומה הגדולה, עם סביבה של נופי טבע ומסעדות מקומיות קטנות בקרבת מקום. חדרים פרטיים, חדר אירוח שבו אפשר להתרועע עם המטיילים האחרים לשחק במשחקי לוח ולשתות תה סיני מסורתי, צוות מאוד ידידותי ועוזר, וביקורות מעולות. מחיר- נמוך מאוד, כ-35$ ללילה.

אגודה ו-בוקינג

צ’נגדו

Felton Gloria Grand Hotel Chengdu– בית מלון מדהים, ברמה מאוד גבוה ובעלות נמוכה יחסית (60$-70$ ללילה). בריכת שחיה נהדרת, מסעדה מומלצת. מדורג מאוד גבוה בקרב כל מי ששהה בו.

אגודה ו-בוקינג

שנגחאי

Shanghai Blue Mountain Bund Youth Hostel– שייך לרשת בתי ההארחה המצויינת בסין. מקום נהדר, צוות ידידותי, מיקום טוב ומחירים זולים מאוד ביחס לשנגחאי.

אגודה ו-בוקינג

The Langham Shanghai Xintiandi– בית מלון מהמומלצים בשנגחאי, מיקום טוב, מחירים טובים, נוח ומצויד בכל האיבזור שצריך. יש גם בריכה, מסעדות ,ספא ועוד.

אגודה ו-בוקינג

***חשוב לדעת שלא כדאי להזמין בסין דירות דרך אתרי השכרת דירות (כמו אייר בי אנד בי) כיוון שזה לא חוקי, וכבר קרו מקרים בהם הגיעה משטרה באמצע הלילה וגרשה את התיירים מהדירה. ***

 

1. כיוון שסין היא קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים, חשוב מאוד לדאוג שהנחיתה תהיה קלה ורכה ככל הניתן. הדבר שהכי חשוב לדאוג לו הוא מקום לינה או מקור כלשהו אחר שיכול לתת לכם מידע ואוריינטציה רבה ככל הניתן באנגלית.

2. בסין יש רשת של אכסניות נוער מקסימות שנותנות את כל מה שטייל מערבי ממוצע צריך. יש חדרים עם טווח מחירים רחב- מהזולים ביותר (מיטות בודדות בחדרים מעורבים, שירותים ומקלחת משותפים) ועד ליקרים ואינטימיים. יש צוות צעירים סיניים שעובד בהן (רובם עובדים שם כחלק מתכנית סטודנטים) וגם צעירים מערביים, סטודנטים לסינית שמתנדבים שם כדי לשפשף את הסינית שלהם. הם עוזרים בכל דבר שצריך. הם עזרו לי לקנות סים קארד מקומי, להזמין כרטיסים לרכבות ואוטובוסים, לארגן מסיבת יומולדת לבת שלי, הם כתבו לי על פתקים משפטים בסינית לפי בקשתי, הסבירו לי איך להגיע לכל מקום שהייתי צריכה ועוד הרבה. בכל האכסניות קיים מרחב קהילתי ובו בר, מסעדה קטנה, מבחר משחקי חשיבה (הצוות תמיד שמח לשחק איתך או עם הילדים או לפחות להסביר את חוקי המשחק), חומרי יצירה, מחשבים, ספרים (באכסניה הראשונה אליה הגענו מצאתי ספר טיולים בסין בעברית) בחלקם מצאנו כדורגל שולחן, באחרים מצאנו שולחן סנוקר, או חדר טלויזיה עם מגוון סרטים עצום לבחירתנו. בתוך יומיים הצוות מכיר את הילדים בשמם.

3. בקיצור- ממליצה בחום להזמין מקומות באכסניות הנוער הפזורות ברחבי סין, הן ירפדו לכם את הטיול ובמיוחד בימים הראשונים שאחרי הנחיתה.

4. אל תגיעו לסין בלי אפליקציה של תרגום מילים ומשפטים לסינית, ועדיף אחת שגם משמיעה את המילים ועדיף אחת שלא צריכה אינטרנט.

5. בכל מקרה מומלץ לקנות סים קארד מקומי בהזדמנות הראשונה כדי שתוכלו לגלוש בנוחות דרך הטלפון.

6. וכך גם תוכלו להשתמש במפות ולנווט את עצמכם ברחובות הומים, סואנים שהשמות שלהם כתובים בסינית.

7. נהגי המוניות בסין מקפידים מאוד על מספר הנוסעים המקסימאלי למונית- ארבעה. כך שכל מי שנוסע לסין עם שלושה ילדים או יותר- יתקל בבעיה. למצוא מונית, בעיקר בערים הגדולות, בעיקר במוקדי התיירות, היא משימה לא פשוטה, ולמצוא שתיים זה בכלל סיוט. קל יותר למצוא שתי ריקשות או לנסות להתמודד עם התחבורה הציבורית.

8. אם בחרתם ללכת ברגל שימו לב שהרמזורים במעברי החציה מאוד קצרים ויש שם גם סידור עם הדו-גלגליים, אז תזהירו את הילדים.

9. בנוגע לתחבורה הציבורית: בסין יש מגוון רחב ביותר של רכבות ואוטובוסים. מרכבות ישנות, דחוקות, גדושות נוסעים עד כדי מחנק, מזיעות ולוהטות, דרך רכבות שינה נעימות יחסית ועד רכבות אקספרס שנראות כמו יצאו מסרט עתידני. כנ”ל לגבי האוטובוסים.

10. ברכבות השינה הם נוטים לנעול את תאי השירותים בבוקר הרבה זמן לפני שמגיעים ליעד. רק שתדעו.

11. לסינים שכן מדברים אנגלית, אפילו אלה שמדברים טוב יש נטיה להתבלבל בין מספרי ה’עשרה’ (11,12,13….) לבין עשרות עגולות (20,30,40..). כדאי תמיד לודא איתם למה בדיוק הם התכוונו. לפעמים יש הבדל משמעותי.
(כמה שעות נסיעה באוטובוס? ארבעים??? אה.. 14.)

12. גם במסעדות וגם בדוכני הרחוב הם משתמשים די הרבה באבקת טעם של מונוסודיום גלוטומט. אפשר לומר להם ‘’no msg רובם יבינו.

13. שירותים ציבוריים: חייבת לומר שבסין נתקלתי בשירותים הציבוריים המגעילים ביותר שראיתי. אבל ממש. אלה שנמצאים בדרכים, בין לבין, במרכזי עצירה ומנוחה לנוסעים באוטובוסים ארוכי טווח. אלה היו למעשה היכל צר וארוך, ובו תעלת ניקוז (ביוב) פתוחה ושני דרגשים בנויים משני צדדיה לכל אורכה, כדי להניח רגליים. הכל פתוח, בלי מחיצות אפילו. יש מקומות בהם הגועל הזה אפילו עלה כסף.

14. השמועות על זה שהסינים לא נחמדים התבררו כלא נכונות לחלוטין. הסינים שאנחנו פגשנו, ברובם המוחץ, היו פשוט מקסימים, ולעתים ממש יצאו מגדרם כדי לעזור ולתת כל מה שהם יכולים. אפילו אלה שלא דיברו מילה אחת באנגלית.

15. לסינים, כמו להודים ולעוד כמה עמים, יש תחביב גדול. הם אוהבים להצטלם עם תיירים. במיוחד עם ילדים. במיוחד כאלה שלא נראים כמוהם (=שיער מתולתל למשל). לפעמים, ובמקומות תיירותיים במיוחד, נדרשת סבלנות רבה על מנת להצטלם עם כולם. כדאי להכין מראש את הילדים.

כדי למצוא אכסניית נוער פנויה ולטעמכם אתם יכולים להתחיל עם הקישור הזה:
http://www.yhachina.com/index.php?hostID=2
או פשוט לגגל ‘אכסניית נוער’ ביעד הספציפי אליו אתם מתכננים להגיע.

סין היא יעד שהדעות עליו חלוקות. בעיקר כשחושבים על טיול לסין עם ילדים, אם תשאלו מסביב תקבלו יותר מדיעה אחת. לפני שנסעתי לשם קבלתי מבול מבלבל של מידע, שנע בין ‘אל תסעי בשום אופן’ לבין ‘אחותי היתה שם עם ארבעה ילדים ונהנתה נורא’.

סיפרו לי שאי אפשר למצוא שם לחם. סיפרו שהסינים לא יודעים מילה אחת באנגלית, ואפילו הדרך בה הם סופרים עד עשר היא שונה ממה שאנחנו מכירים. סיפרו לי שיש להם מין לחמניות ממולאות בשעועית ירוקה ומתוקה ושזה מעדן. ושהם אוכלים זנבות של חזירים. אמרו שהנופים מהממים אבל האנשים לא נחמדים. אמרו שהדרום סבבה. אמרו שהצפון סבבה. זוג אחד שפגשתי בגסטהאוס בפוקרה השאיר לי שיחון עברי-סיני ומתוך דאגה כנה המליץ לי בכלל לא לנסוע. בקיצור…

התלבטתי בין סין לבין הודו. אבל בהודו כבר הייתי (שלוש פעמים) והכרטיסים לסין היו ממש זולים והייתי חייבת לברוח מהמונסון המהביל בנפאל ובמילא התכוונתי להגיע למונגוליה וסין היא ממש בדרך…אז שאני אוותר?

לא. אז נסעתי.

ופחדתי נורא. לבד עם שלושה ילדים בארץ שלא מדברים בה מילה אחת באנגלית. שאוכלים שם זנבות של חזיר. אמאל’ה.

נחתנו בצ’נגדו (Chengdu). שם העברנו שבועיים כולל ביקור במרכז גידול דובי פנדה וטיול של חמישה ימים לעמק ג’יוזהאי (Jiuzhai valley) וביקור בשתי שמורות הטבע: Jiuzhaigou ו- Huanglong. טיול שהיה מרהיב ביופיו ואפשר גם מפגש עם אוכלוסיה טיבטית מרתקת ואחרת לגמרי מכל מה שפגשנו בסין. מצ’נגדו המשכנו במסע של כמה ימים עד לבייג’ינג. מסע שכלל אוטובוסים ורכבות מסוגים שונים.

התחלנו את המסע בשיאן (x’ian), עיר שפסגת התיירות שלה היא אוסף פסלי חיילי הטראקוטה המדהים.

משם המשכנו לפינג יאו (ping yao) עיירה עתיקה שהשתמרה באופן נדיר. בילינו שם כמה ימים מהלכים בין הסמטאות העתיקות, ישנים בגסטהאוס שפעם פעם היה בית סיני מסורתי, עם חצר פנימית קסומה ופיתוחי עץ מרהיבים שכיסו את כל המעטה החיצוני של המבנה.
העיירה מוקפת בחומה וטומנת בחובה הרבה מבנים מעניינים בעלי ערך היסטורי ותרבותי רב. היה מעניין מאוד לטייל ברחובות ולהכנס למקדשים עתיקים, בתי תה, ארמונות. חצרות בסגנון סיני, דלתות עץ כבדות וגבוהות.
האוכל היה שונה מסגנון האוכל שפגשנו עד כה. ועדיין חריף באותה מידה.
התאהבנו בעיירה הקטנה והציורית הזאת והחלטנו להשאר בה יותר משתכננו, ולוותר על תחנות אחרות בדרך לבייג’ינג.

וכך מצאנו את עצמנו יום שמשי אחד, מתנתקים מהתחושה של לפני מליון שנה ונזרקים הישר אל שנות האלפיים בנסיעה ברכבת אקספרס מדליקה שהגיעה תוך שעות ספורות אל בייג’ינג.
הרגיש כמעט כמו טיסה.

בבייג’ינג היו לנו שלושה ימים. טיפסנו על החומה, כמובן. הטיפוס היה בתחושות מעורבות. כיוון שסיפור החומה הוא לא סיפור קל. הרבה אנשים מתו בתוך כדי הבניה שלה, ונקברו בין אבניה. ומזג האויר היה לח וחם. וכמובן אלפי התיירים שבאו יחד איתנו לטפס לא ממש הוסיפו לחוויה.

הלכנו לבקר בעיר האסורה אבל אחרי שלוש שעות בתור, בחום ובשמש החלטנו לוותר ולהסתפק במבט מבחוץ.
השתתפנו בטקס תה מסורתי, מה שהיה מאוד נעים ומלמד (וגם טעים).
הצטלמנו עם ‘הקן’.

האוכל המקומי בבייג’ינג היה טעים יותר מכל מקום אחר שביקרנו בו בסין. בצ’נגדו למשל כמעט נמנענו מאוכל מקומי והסתפקנו באלטרנטיבות מערביות יותר- בהתחלה סטארבאקס ופיצה האט ואחר כך גילינו דוכן סושי קטן, זול ומעולה ואכלנו שם כמעט כל הזמן (וצחקנו על זה שבסין אנחנו אוכלים סושי :-)). למעשה רק בבייג’ינג הצלחנו למצוא מטעמים שהם גם סיניים וגם טעימים מאוד.

אחרי שלושה ימים לקחנו אוטובוס שינה, 17 שעות עד לעיירת הגבול ארנהוט. כולם אומרים שהיא חסרת חן ומשעממת אבל אני דווקא אהבתי אותה.

ובתום חודש שלם של סין, חצינו את הגבול למונגוליה, לחוויה, שכלל לא ידענו אז, אבל תהיה אחת מהמדהימות של חיינו.

מה היה כיף:
-הסינים הפתיעו לטובה ולמעשה רוב המקומיים שפגשנו היו נחמדים בצורה יוצאת דופן. אפילו אם הם לא הבינו מילה ממה שאמרנו.
-הביקור בשמורות הטבע היה גולת הכותרת. מדובר ביצירת אמנות שכולה מעשה ידי הטבע. מדהים ומרהיב כמו שרק הטבע יודע לעשות.
-מרכז הפנדות בצ’נגדו היה נחמד, ולראות את הפנדות מנהלות את חייהן, ואת הגורים משחקים ומשתוללים היה חוויה מרגשת.
-הרכבת המהירה היתה חוויה כיפית.
-העיירה הקטנה פינג יאו היתה ממתק נעים ושלו.

מה היה פחות כיף:
-האוכל. ללא ספק לא הסתדרנו איתו כמעט בכלל.
-בעיות התקשורת גורמות לכל דבר להרגיש קשה וכבד..אפילו בבתי המלון בבייג’ינג, מקום בו היית מצפה לקצת אנגלית- לא יכלו לעזור לי כשביקשתי הסבר איך להגיע ל’חומה הגדולה’.
-וכך גם כל ההזמנות של הכרטיסים לתחבורה הציבורית. אילולא התחברנו עם תושבים מקומיים וחביבים לא היינו מצליחים אפילו לקנות כרטיסי רכבת או אוטובוס או בכלל להבין לאן הם נוסעים ואיפה הם עוצרים ומתי צריך להחליף ומתי צריך לרדת..
-בערים הגדולות יש מודרניזציה גדולה. זה נחמד- יש בסין הכל, הכל ענק, הכל מרהיב. אבל כדי למצוא פינות קצת יותר ‘סיניות’ צריך להתאמץ.
-בכל זאת, בצ’נגדו, למשל, יש כמה גנים נחמדים שכיף להתהלך בהם, לשבת בבתי התה ולצפות בתושבים המקומיים משחקים במשחקים הסיניים שכולם מורידים עכשיו לטלפונים..

מקורות ששווה לבדוק:
שמורת הטבע שהיא אתר מורשת עולמית של אונסקו וגם שייכת לתכנית הביוספירה:

http://www.jiuzhai.com/language/english/index.html