Tag

נפאל

Browsing

לפני שבועיים נסענו להתאוורר קצת בנהר. את יותם (14) רשמתי לסדנת קייקים בנהר ואנחנו הבנות פשוט קפצנו על ההזדמנות לכייף בשמש הנפאלית.

בחצי הדרך בין פוקרה לקטמנדו יש כמה פינות חמד שיושבות על גדת נהר הטריסולי היפהפה. הנהר גדול ושוצף, גם בעונות יבשות יותר של השנה והוא נחשב למרכז של נופש לאוהבי המים- קייקיסטים וחובבי ראפטינג.

מיקומו האסטרטגי והגישה הנוחה אליו הופכים את החוויה לנעימה במיוחד. לא צריך להתאמץ, לא צריך להתארגן יותר מדי. פשוט תופסים אוטובוס (תיירים/מקומי/מיני ואן) ויורדים באחת מהנקודות.

את הסדנא בחרו להעביר בפישלינג- אחת מהנקודות המרכזיות לאורך הטריסולי. נקודות נעימות אחרות הן צ’אראונדי ו’רויאל ביץ’ (חוף מסודר יותר עם מלון, בריכה, בונגלוס על המים ופעילויות נהר מהנות).

שלוש שעות נסיעה מפוקרה, ירדנו מהאוטובוס, הורדנו את התיקים והאוהל לחוף, הקמנו אוהל, שתינו צ’אי, התרעננו ומיד החלפנו ל’מצב נהר’.

אנחנו מכירים שם כבר ויודעים איפה בדיוק הצ’אי הכי טעים, איפה האוכל הכי טעים, ממי מבקשים עצים למדורה. אנחנו מכירים את המשפחות שגרות בסמוך לחוף ונהנים להעביר יחד איתם כמה ימים.

למעלה על הכביש מתנהל לו שוק ירקות קטן והפעם אנחנו מבקרים בשיא עונת המלפפונים והקלמנטינות. איזה כיף!

למטה בנהר מתנהלת הסדנא. המדריכים מקסימים וסבלניים ומקצועניים.

יותם מתרגל בקייקים ואנחנו הבנות מתרגלות כיף חיים   🙂

משתכשכות בנהר, משחקות בחול ובבוץ, מתחממות על הסלעים. מדי פעם שותים צ’אי, אוכלים פירות. לקראת ערב עולים להעביר את הזמן עם המשפחות המארחות. אוכלים משהו חם, משחקים קלפים או משחקים נפאליים.

בלילה יושבים ליד המדורה עד שהעיניים נעצמות, והולכים לישון.

שלושה ימים של שקט על הנהר.

תשמעו, אני מטיילת לי בעולם. אני איזה רחפנית צועניה כזאת, שלא ממש מעניין אותה בית, רהיטים, מפות לשולחן. אני תנו לי לרכב על סוסים במונגוליה ואהיה מאושרת.

בדרך כלל, כשתתקלו במאמרים מהסוג של כסף באינטרנט, תקראו מילים שכתבו אנשי שיווק מקצועיים, כאלה ששוחים בים של מכירות ורשתות חברתיות.

והם יכתבו שתכניות שותפים הן החלום בהתגלמותו. הן הפתרון המושלם להכנסה פאסיבית משגשגת ופורחת. הם יגידו שבתוך חצי שנה הם כבר כבשו 80 אחוז מהאינטרנט ובלה בלה בלה.
אבל דוקא צועניה כמוני, שדומה לכם הרבה יותר מאנשי השיווק המתוחכמים האלה, דוקא אני יכולה להגיד לכם, מהמקום של פשוטי העם, אלה שנואשים להכנסה נוספת, אלה שהיו מתים להבין קצת בשיווק אבל מה לעשות, הם לא…אני יכולה להגיד לכם דברים אחרים.

תכניות שותפים זה הימור

אני יכולה להגיד שתכניות שותפים הן דרך מעולה להכנסה באינטרנט. אבל היא מתאימה רק לכאלה שבאמת יודעים מה הם עושים. וכדי לדעת מה אתה עושה צריך ללמוד. והרבה. ולהשקיע גם כסף אבל בעיקר זמן. זה לא ילך בשניה, לא בחודש, לא בחצי שנה. התחום הזה כל הזמן משתנה ומתעדכן וצריך תמיד לשמור ולהיות עם אצבע על הדופק בכל השינויים והתמורות.

אז כן, זה נפלא. אבל קיים גם סיכוי גדול שאחרי כל המאמץ והכסף- לא תצליחו לראות את התוצאות להן קיוויתם.

לא. זאת לא הכנסה בטוחה. זה הימור כמו כל הימור וראוי שתדעו זאת לפני שאתם לוקחים אותו.

הכנסה בטוחה – כסף לפי פרוייקט

הכנסה בטוחה היא הכנסה שבה ידוע לכם כבר מראש כמה היא תהיה ובעבור מה. כלומר- ההשקעה שלכם ידועה מראש, וכך גם גובה ההכנסה.

הכנסה מהסוג הזה יכולה להיות קטנה אפילו עד כדי 5$ לפרוייקט. ויכולה להגיע גם ל-1000$ לפרוייקט. אבל זה בדרך כלל מתחיל ונגמר בסכום הזה וזהו. לא יהיה להכנסה הזאת חלק ‘פאסיבי’. אני אומרת את זה בזהירות כיוון שזה לא תמיד נכון. קיימים גם אתרים שמשלמים לך, למשל, על כתיבת מאמר (נגיד..180$ בסיס) ולאחר מכן משתפים אתכם בהכנסות שנכנסו לאתר בזכות המאמר שלכם. אני עובדת עם שני אתרים כאלה, ויכולה לומר שההכנסה ה’פאסיבית’ היא די קטנה..נגיד 40$-50$ לחודש. וגם זה לא תמיד.

הכנסה בטוחה באינטרנט יכולה לבוא מכל מיני תחומים. לא את כולם בדקתי. למשל- מילוי שאלונים וסקרים זה משהו שמדברים עליו אבל לא ניסיתי אותו כי מבחינתי ההכנסה היא די זניחה.

תחום חזק נוסף הוא תחום התוכן. החל מכותבי מאמרים ועד תחזוקת דפי פייסבוק וכל מה שבאמצע. אני מעדיפה את התחום הזה כי אם עובדים כמו שצריך הוא מאוד מתגמל. מאמר סטנדרטי יכול להניב 50$-250$. אין סיכון, אין השקעה כספית ראשונית. הכל ברור וידוע מראש.

לרעיונות אחרים ו’בטוחים’ הכנסו גם לכאן.

לסיכום:

שתי הדרכים יניבו הכנסות כאלה או אחרות. אחת היא הימור, היא תדרוש השקעה כספית ומעשית והרבה סבלנות. אך התוצאות, אם תגיעו אליהן, יהיו ‘פאסיביות’ ויזרמו הישר לחשבון שלכם. היא מתאימה לאנשים שיש להם ידע באינטרנט ומשיכה לתחום, וידע רב בשיווק או מכירות.

השניה היא בטוחה, מהירה יותר, ואינה דורשת השקעה ראשונית כלל. אך נטולת ערך ‘פאסיבי’ כמעט. היא מתאימה לאנשים שיש להם מה לתרום, אבל אין להם ידע או משיכה למכירות ולשיווק באינטרנט. אלה שרוצים וצריכים כסף, מוכנים להשקיע בשביל זה, אבל לא מוכנים להסתכן.

טוב, קודם כל קוראים לי יותם ואני הבן של הללי מנהלת האתר. אחד מהדברים שהכי עזרו לנו בטיול שלנו היו הטיפים של מטיילים אחרים, אז אני רוצה לתת כמה משלי (אמא שלי אולי כבר כתבה כמה מהם)

1) לשאול טיילים אחרים וחברים מקומיים שלכם בקשר למסעדות, בתי מלון, טרקים, חופים וכל דבר אחר זה הרבה יותר יעיל וקל מלבדוק באינטרנט או בספר טיולים

2) תביאו מצלמה טובה ותמכרו תמונות. אולי יהיה קצת יקר אבל ההשקעה משתלמת

3) בכל עיר יש 3 איזורים: היקר, ההיפי ההיפי הזול והאזור הזה באמצע שהוא לא היפי ולא יקר

4) קחו חבילת קלפים לכל מקום. הרבה פעמים במסעדות, תחנות למינהן ו רכבות מאד משעמם ותמיד אפשר למצוא שותפים למשחק (אותו דבר עם שח-מט אם אתם משחקים)

5) איך לגרש סוחרים ברחוב: יש כמה דרכים, להגיד להם שכבר יש לך, להגיד: לא! תתחפף! (!no! Bug off)או פשוט להיכנס לחנות כלשהי

6) תמיד יותר זול לקנות מים בארגזים ובבקבוקים של 20 ליטר מאשר לקנות כל בקבוק בניפרד

7) כמה דברים שתמיד צריך בכיס: כרטיס ביקור (יופי של סימניה), כמה מטבעות ושטרות קטנים לתת לקבצנים, קלפים אם משעמם.

8) איך להיתמקח: דבר ראשון, לפני שמתחילים בכלל להיסתכל בחנות מחליפים כמה מילים עם המוכר (מה שלומך?, איך הולך היום שלך?, איך העסקים?) ורק אז תתחילו לדבר על מה לקנות ובכמה. אחר כך תדגישו את זה שאתם הולכים לבדוק עוד חנויות ומה המחיר הכי טוב שהוא יכול לתת לכם, ואם זה עדיין יקר מידי תבקשו את מחיר המקסימום שלכם (רוב המוכרים יתנו הנחה של עד ל35% אבל לא יותר)

 

*גילוי נאות: הפוסט הזה נחת אצלי במייל ביום שבת אחד, כשנפשנו על החוף בוייטנאם. לא ביקשתי ממנו לכתוב אותו הוא פשוט חשב שיש לו מה לתת לקוראים של האתר. פרסמתי את הפוסט כפי שהוא, בלי לגעת. הללי.

אתם רק תגיעו- אני אדאג לכל השאר

אז בגלל שגרנו הרבה זמן בנפאל ובגלל שאנחנו מכירים את המקום ואת התרבות ואת הכל. והילדות מדברות נפאלית שוטפת והיו בכפרים נידחים והיו בפוקרה והיו בנהרות ובאוטובוסים מקומיים. בגלל כל אלה אני מקבלת לאינבוקס שלי לא מעט מיילים המבקשים להתייעץ איתי בנוגע לטיול לנפאל עם ילדים.

אז מצאתי את עצמי מבלה שעות במענה למליון שאלות וייעוץ, בכל פעם למשפחה אחרת.

עד שנמאס לי וכשפנו אלי פשוט כתבתי- אתם רק תגיעו. אני אדאג לכם לכל השאר.

הרבה יותר פשוט. גם בשבילי, אבל בעיקר בשביל כל המשפחות המהססות, החוששות, אלה שמתקשות לארגן את הכל מרחוק.

וגם בשביל כל המשפחות שבכלל לא רשמו את נפאל ברשימת החופשות המשפחתיות, אבל אז גילו שזה יוצא לא רק זול, אלא גם חוויה אחרת, מדהימה ומאחדת.

                    

מישהו שכבר עשה את זה עם ילדיו שלו

ברור שאי אפשר לתכנן את הכל מרחוק. ואם אתם יוצאים לחופשה שמוגבלת בזמן, ורוצים להספיק כמה שיותר אבל גם לא להתרוצץ יותר מדי ואם אתם רוצים שלא יעבדו עליכם במחיר כדאי למצוא מישהו שמכיר, שגר שם, שיודע.

ומה יכול להיות יותר טוב מטרק עם ילדים או ראפטינג עם ילדים בליווי מישהו שבעצמו עשה את המסלולים האלה עם ילדיו שלו?

אפילו הנחיתה בקטמנדו תהיה רכה יותר כשיש את הליווי הנכון, מישהו שמבין ויודע איך זה לעבור טיסה ארוכה עם ילדים, ומה הם צריכים כדי להיות רגועים ושמחים. וגם מה ההורים שלהם צריכים..

תכתבו לי, תגידו מתי אתם באים, כמה זמן יש לכם, בני כמה הילדים, מה אתם אוהבים ומה מתחשק לכם. טרקים, ראפטינג, קמפינג, קיאקים. נהרות. כפרים. מקדשים. אוכל. רוצים אוטנטי? רוצים סטרילי?
תכתבו. ואני אדאג להכל.
ועכשיו חדש! “נפגשים בנפאל”- מקום מפגש למטיילים, ולמשפחות עם ילדים. מקום נעים, משחקי קופסא, שולחן ביליארד, ערסל ועוד. טיולי אופניים עם מדריך לילדים בלבד, טיולים רגליים בסביבה, פעילויות משותפות לילדים (וזמן פנוי קצת להורים שלהם). התאמה של טיולים לנהר עם ילדים , התנסויות בקייקים באגם ועוד. אתם מוזמנים! חפשו אותנו בפוקרה, או צרו קשר במייל. 

וכמובן שאם יש לכם שאלות על טיול לנפאל עם הילדים, רוצים להתייעץ, לקבל המלצות על מקומות לינה, יעדים, סוגים של טרקים, כרטיסי טיסה זולים וכו’, מתלבטים או חוששים או כל דבר אחר- אנא אל תהססו לפנות אלי, ואענה לכם בשמחה.

*מתארגנת קבוצה לחודש נובמבר 2014.

*מתארגנת קבוצה למרץ אפריל 2015.

לבירורים, שאלות, והזמנות פנו למייל:

familytriptonepal@gmail.com

סיפורי טרקים שלי עם הילדים:

פוקרה, נפאל

דוקא התכוונתי לצאת קצת לטייל החודש אבל בכל פעם שעמדנו לצאת מזג האויר התחרבש וביטלנו ברגע האחרון. בתחילת החודש נסענו לקטמנדו כדי להפרד מחברים שחזרו לארץ. אכלנו במסעדות ועשינו שופינג- בכל זאת אנחנו ב’עיר הגדולה’..

השגרה הנעימה של בצפר, חברים, עבודה, הליכות לגדת האגם תובלה בכל מיני מסיבות יומולדת והזמנות לארוחות בוקר, צהריים, ערב..

הזמנו חברים קנדיים (וכשני אומרת חברים קנדיים אני מתכוונת לאישה בת 65 שהיא נזירה בודהיסטית מצחיקה והבן שלה, שהוא כבאי) לארוחה ישראלית אמיתית אצל תקווה ושנטי. הם מאוד התלהבו מחומוס.

בעל המלון שלי החליט להתחתן, אז חגגנו שלושה ימים ושלושה לילות. בהתחלה אצלה בבית, אחר כך אצלנו. פגשנו את האישה החדשה, הבנות שאלו אותה את כל השאלות בעולם, התאפרו איתה לקראת כל טקס ושאפו נשיות עגולה ואמיצה. אכלנו אכלנו אכלנו ורקדנו גם.

בעיקרון אחרי בצפר הילדים מתפזרים לחברים ולכל מיני עניינים ואני לא רואה אותם בכלל. אז קבעתי עם הבנות אחה”צ אחד שהוא שלי. הלכנו לטיול על האגם, התנדנדנו על ערסלים, הלכנו לשתות שוקו שייק במסעדה. פגשנו שם חברים וגם שתי תיירות גרמניות. אחת מהן עושה עבודת דוקטורט על נשים שאמאניות. שמענו סיפורים מרתקים. ועוד שוקו שייק אחד.

וגם לקחתי את הקטנה ליום כיף רק שתינו. אכלנו במסעדה יקרה, עשינו קצת שופינג, טיילנו.

פינקתי את עצמי במסאז’ יפאני.

חברה שלנו ילדה ונסענו לבקר אותה בבית חולים ממשלתי. לקחתי איתי רק את הגדולה מבין השתיים. עבורה החוויה היתה קצת מוזרה אבל לא יותר מזה. עבורי זה היה מטלטל יותר. וגם מאוד מעניין. בכל מקרה- זה לגמרי שונה מבית חולים או מחלקת יולדות שאי פעם ראיתי..

אה…וגם יותם יצא לצנוח מעל ההימלאיה.

כמה זה עלה לי:

תשלום למלון- 28000

תשלום למסעדה של המלון- (החודש אכלנו יותר בחוץ ופחות בבית)- 4000

אוכל-27000

הנסיעה לקטמנדו (כולל תחבורה, מלון, מסעדות ושופינג)- 9000

יום כיף עם הקטנה- 1500

מסאג’ יפני- (מדובר ב’שלם כמה שבא לך’. היא באה אלי הביתה ונתנה לי מסאג’ של שעתיים-)1500

קוסמטיקאית- (למה להתעסק עם הגבות שלי אם יש כאן אחת שיודעת הרבה יותר ממני איך לעשות את זה)- 50 לגבות. הלכתי פעמיים = 100

הצניחה של יותם- בעקרון צניחה כזאת עולה 60-80 דולר. אבל אנחנו לא שילמנו. (ככה זה כשיש חברים שהם מדריכי צניחה ויש להם יום חופש..)

קניות של נשנושים, מוצרי הגיינה וכאלה- 5000

החודש גם הצלחנו לקלקל שני מטענים בשתי תאונות מצערות ולא קשורות אחת לשניה- אחד של הטאבלט ואחד של הסמארט פון.- 2600 (כולל הטוסטוס ששכרתי כד למצוא חנות שמתעסקת עם כאלה).

כביסה- 3000

תקשורת- 1000

בצפר- 8000

בסה”כ- 91700 רופי. אבל בטח שכחתי כמה דברים אז אני מעגלת ל-95000 שהם 4012.שקל.

 

חזרה לבלוג

ינואר – פוקרה, נפאל

החודש באופו כללי רציתי להתמקד בעבודה וגם רציתי להשאר קצת במקום אחד, אחרי כל התנודות שעברנו בחודשים האחרונים.

אז כמובן שחגגנו את השנה החדשה.

וכמה ימים אחר כך נסענו עם חברים לכפר לכמה ימים, גרנו בבית כפרי אמיתי, בישלנו על מדורה, בלי חשמל בלי גז בלי חימום בלי שרותים בלי מים זורמים. היה נוף מהמם וכיף גדול.

חזרנו לקראת אמצע החודש ונכנסנו לשגרה פחות או יותר.

אבא של חבר נפאלי קרוב נפטר וביקרנו אותו בבית האבלים כמה פעמים. בסוף ימי האבל השתתפנו גם בטקס הסיום. לא היה קל, כיוון שהכרנו אותו ואנחנו מכירים את כל המשפחה. זוהי הפעם השניה בה אנחנו נחשפים למנהגי האבלות הנפאלים וכבר פחות או יותר ידענו מה מותר להביא (סוכר), במי אסור לגעת (באבלים) ומה אסור להגיד (שלום).

בחודש הבא, לעומת זאת, יש חתונה..

הילדים המשיכו ללכת לבית הספר, לשחק ולפגוש חברים ואני התמקדתי בעבודה.

כמה זה עלה לי:

תשלום למלון: אני גרה בשני חדרים בודדים על הגג, עם נוף לאגם ולהרים, אמבטיות, ארונות ושירות חדרים מושלם- 28000 אלף רופי

תשלום למסעדה של המלון-8000 רופי (לעתים קרובות אנחנו מתעצלים לצאת למסעדה ומעדיפים לאכול בבית. גם כשבא קפה או משהו קל זה מאוד נוח)

הטיול לכפר- 15000 רופי

אוכל ומים- 25000 רופי

הוצאות שונות (נייר טואלט, נשנושים, סבון שמפו וכאלה)- 10000 רופי

החודש גם קניתי לבנות קצת בגדים ואם-פי חדש במקום הישן שנשבר- 5000 רופי

גלי קפצה על הגב של יותם קצת יותר מדי חזק- ביקור בבית חולים, צילום רנטגן ותרופות- 3000 רופי

בית ספר-8000

תקשורת- בערך 25 רופי ליום על טלפון ואינטרנט- 775 רופי.

כביסה- 2000 רופי

סך הכל- 105000 רופי.

בואו נוסיף עוד קצת, כי בטח שכחתי משהו אז סך הכל- 110,000 רופי החודש.

שזה קצת פחות מ-4800 שקל.

חזרה לבלוג

אחד הדברים שחשוב ללמד את הילדים שלך הוא שבחיים צריך להיות פרגמטי. כן. צריך לפעמים לחשוב על התועלת מול העקרונות ולהחליט שהעקרונות הם באמת נורא יפים אבל..

וכל הפתיחה הרצינית הזאת היתה רק כדי שארגיש קצת פחות רע עם מה שאני הולכת לכתוב עכשיו:

הבנות הולכות לבצפר.

כן.

הנה כתבתי.

והאמת שיכולתי לכתוב הרבה סיבות ותירוצים הגיוניים לחלוטין לסיבה שבגללה החלטתי את מה שהחלטתי אבל האמת היא שפשוט החלטתי שאין לי כוח ושלא בא לי. ללמד אותן, כלומר.

וגם רציתי כמה שעות של שקט.

עכשיו, זה לא ממש בצפר, אלא מורה פרטית. וזה כדי שאוכל בכל זאת להרגיש שאני עדיין אחראית על ההשכלה שלהן ועדיין עם יד על הדופק ועוד כל מיני מילים יפות.

הן הולכות לארבע שעות ביום. מעשר בבוקר (למה חייבים משמונה?) עד שתיים. הן לומדות אנגלית, נפאלית, הינדית וחשבון. יש להן שיעורי חוץ שאני מארגנת עם כל אחד שיש לו ידע בכל תחום אפשרי. אז הן לומדות יוגה ומדיטציה ומוסיקה וריקודים כל מיני (אפריקאי, הודי וכו’), ואקרובטיקה. הן לומדות אמנות מכל מיני תחומים.

המורה הפרטית משלבת במסגרת שיעורי השפות גם ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, ספרות, הסטוריה.

הן גם משחקות. בשלוש שפות 🙂 .

ויש אפילו שעורי בית. והכתבות. ומבחנים.

ויש גם כלב.

אני משלמת למורה לפי שעה מה שמאפשר לי (ולה) חופש מוחלט- אם בא לנו לצאת לטיול של כמה ימים או אם היא צריכה יום חופש.

ואת הסילבוס של משרד החינוך הן יפגשו בגיל 17, כשייגשו לבגרויות. עד אז- שימשיכו לחשוב שללמוד זה כיף.

הדרך המקשרת בין שתי הערים המרכזיות של נפאל טומנת בחובה הרבה הרבה דברים. ברי המזל יכולים לבלות כמה שעות בצפיה דרך החלון בנוף עוצר נשימה של נהר כחול מלמטה, פרחים בשלל צבעים באמצע ולמעלה רכס ההימלאיה הבוהק. הכביש הישן מתפתל לעתים על קצו של צוק. בין טרסות אורז, הרים, ג’ונגלים, כפרים ציוריים ונהר הטריסולי היפהפה. למי שזו פגישתו הראשונה עם המזרח הנסיעה עלולה להיות מפחידה לעתים, הנהגים במזרח הם לא כמו שאנחנו רגילים וחוקי התעבורה הלא כתובים כוללים הרבה צפצופים (כדי להתריע נהגים אחרים כשהאוטובוס נכנס לסיבוב מסוכן וכדי לבקש מהנהג לפניך לעקוף אותו), והרבה מהירות.

ועדיין, הדרך הזאת היא סוג של כרטיס כניסה לנפאל, בזכותה אפשר לקבל את נפאל ‘על קצה המזלג’ קצת ובעדינות ולא הייתי מוותרת עליה.

אמצעי התחבורה העיקריים הם:

  • טיסה– טיסות מקומיות מקשרות בין שתי הערים. יש 25-30 טיסות ביום, מומלץ להזמין מקום מראש. הטיסה אורכת 25-30 דקות. מי שקצר בזמן מוזמן לטוס. אבל כל אלה שלא- דוקא לא הייתי ממליצה על הדרך הזאת. מחירים: תלוי בעונה, 90$-110$.
  • אוטובוס תיירים (פירוט בהמשך)- בכל יום יוצאים עשרות אוטובוסים כאלה משתי הערים. רצוי להזמין מקומות מראש בסוכנויות הטיולים. משך הנסיעה כ-7 שעות. יציאה בשבע/שבע וחצי בבוקר. מחירים- תלוי בעונה, בין 450-600 רופי למושב.
  • מיקרו ואן- מיניבוס חמוד עם מספר מושבים מועט. נקרא בפי כל ‘מייקרו’ (maicro). הוא מהיר יותר ונחשב מסוכן יותר מאוטובוס. הם יוצאים לאורך כל היום עד אחר הצהריים. אין צורך להזמין כרטיס מראש אבל שווה לברר עד איזה שעה הם יוצאים. משך הנסיעה- כ-5-6 שעות. מחירים- 400-500 רופי למושב.
  • אוטובוס מקומי- האופציה הזולה אך האיטית ביותר. אין צורך בכרטיסים מראש. הם יוצאים מספר רב של פעמים ביום ועוצרים בהרבה תחנות בדרך. משך הנסיעה- 8-10 שעות. מחירים:400-500 רופי.
  • 20$ tourist bus אוטובוס תיירים יוקרתי עם מיזוג. מיים מינראליים וארוחת צהריים כלולים במחיר.
  • שימו לב שבנפאל משלמים עבור הכיסא כך שאם אחד הילדים יושב עליכם אתם לא משלמים עליו.

נפאל עם ילדים- 19 טיפים לנסיעה באוטובוס תיירים מקטמנדו לפוקרה או להיפך..

  1. רוב האוטובוסים הם ברמה טובה, למרות שקיימים הבדלים בין חברה אחת לשניה. שווה לברר על האוטובוס קצת לפני שמזמינים כרטיס.
  2. כשאתם ניגשים להזמין כרטיסים ודאו שכל המושבים נמצאים ביחד. רצוי לא לקחת מושבים אחוריים כי חלק מהנסיעה היא קופצנית למדי. אבל זה לא נורא.
  3. בקשו מושבים ב- river side זהו הצד של הנסיעה עם הנוף היפה יותר.
  4. אחרי התשלום תקבלו קבלה עם שם החברה המפעילה את האוטובוס והשם הנפאלי של תחנת האוטובוסים. אין צורך לזכור את השם, כל נהגי המוניות יודעים איפה זה ה-‘טוריסט בס סטיישן’. כן חשוב לזכור את שם החברה המפעילה.
  5. אתם תתבקשו להגיע לתחנה חצי שעה לפני היציאה. סמכו עליהם ותגיעו באמת חצי שעה קודם. הם יודעים למה.
  6. המחיר המקובל למונית מאיזור התיירות של שתי הערים ועד לתחנת האוטובוס עומד על 150-200 רופי. אורך הנסיעה- לא יותר מ-10-15 דקות.
  7. כשתגיעו עם המונית לתחנת האוטובוסים תראו שיירה של אוטובוסים (בקטמנדו) או רחבה מלאה אוטובוסים (בפוקרה). עליכם לחפש את האוטובוס הנושא את שם החברה ממנה רכשתם כרטיסים. נהג המונית יעזור לכם.
  8. כשתמצאו את האוטובוס שלכם תפגשו בכרטיסן יעיל שיפנה אתכם למקומות שלכם וישלח אתכם להעמיס את התיקים בתא המטען.
  9. רוב הכרטיסנים לא אוהבים להכניס תיקים גדולים לתוך האוטובוס והם יבקשו מכם לשים את רוב הציוד בתא המטען
  10. לכן מומלץ לקחת איתכם שני תיקים קטנים לתוך האוטובוס ואת כל השאר לתא המטען.
  11. האוטובוסים, למרבה ההפתעה, יוצאים פחות או יותר בזמן.
  12. כשיוצאים מקטמנדו, האוטובוס עוצר לתדלוק אחרי עשר דקות נסיעה. זה הזמן לקחת את הילדים לפיפי או לקנות חטיפים בדקה האחרונה. רק תוודאו מראש שיש לכם מספיק זמן.
  13. העצירה הבאה עלולה להיות אחרי שעתיים.
  14. למרות שהנהגים הנפאלים בדרך כלל נחמדים ואם תבקשו לעצור לפיפי הם ישתדלו להתחשב. רק אל תצפו שהם באמת יעצרו במקום מסודר. שפת הכביש נראית להם מקום לגיטימי לחלוטין.
  15. חוץ מפיפי יש שתי עצירות גדולות- ארוחת בוקר וארוחת צהריים.
  16. לעתים קרובות הנסיעה אורכת יותר מהצפוי. תאונות דרכים, שביתות ומחסומים משטרתיים הם גורמי העיכוב העיקריים. קחו את זה בחשבון. זה יכול לקחת ה-ר-ב-ה זמן. (לי פעם לקח למעלה מ-13 שעות להגיע..)
  17. לכן תמיד קחו איתכם צידה לדרך למקרה חרום- בקבוק מיים, פירות או לחם או משהו. אם האוטובוס נתקע בפקק למשך כמה שעות זה עלול לקרות ממש באמצע הכביש, בלי חנויות או כפר בסביבה.
  18. אוכל:
  • מעט מאוד חנויות נפתחות בשעות הבוקר המוקדמות. זה קצת גבולי.. לכן מי שלא רוצה לקחת סיכון עדיף להכין את הצידה ערב קודם
  • בתחנות האוטובוס תוכלו למצוא צ’אי ומאפים וחטיפים במחיר מופקע.
  • בעצירות האוכל יש מגוון נחמד- מאורז ואטריות ועד סנדוויצ’ים וחטיפים.
  • שתיה ממותקת- עדיף לקנות מיץ בבקבוק שניתן לסגור מאשר בקרטונים שישפריצו על הילדים בכל פעם שהאוטובוס יבלום (והכל מנסיון אישי :-))..

19. תחנה סופית: התחנה הסופית בקטמנדו נמצאת קרוב יחסית לטאמל ואפשר ללכת ברגל. בפוקרה אפשר אמנם ללכת ברגל אבל המרחק גדול יותר ועדיף לקחת מונית. מחיר המונית ל’לייק סייד’ הוא כ-200 רופי.


נסיעה במייקרו ואן :  

  • המייקרו הוא חוויה שונה.
  • הוא פחות ‘תיירותי’ מהאוטובוס..
  • הוא יוצא כמעט לאורך כל שעות היום
  • הוא נוסע מהר יותר ועושה פחות עצירות בדרך
  • אבל הן בהחלט מספיקות
  • האוירה במייקרו קצת יותר חברית ולכן כשצריך משהו (פיפי, אוכל) הנהג נענה בהתאם.
  • הוא יותר צפוף מאוטובוס
  • הרבה יותר צפוף
  • כדי לתפוס מייקרו יש להגיע לתחנת האוטובוסים המקומיים. גם בתיירותיים אפשר למצוא לפעמים.
  • בעלי קיבה רגישה מקבלים שקיות על חשבון הבית.
  • נשבעת.
  • העצירות שלו הן במקומות מקומיים יותר, לכן קיים סיכוי שהאוכל יהיה חריף.
  • אבל הצ’אי נפלא..
  • תחנה סופית-לרוב, בתחנת האוטובוסים המקומיים. משם יש לקחת מונית למרכזי התיירות.

שתי הערות אחרונות:

  1. ניתן גם לשכור מונית או ג’יפ או ואן פרטי. זה כמובן יעלה יותר. היתרונות הגדולים הוא שאתם מחליטים מתי לצאת ואתם מחליטים איפה וכמה עצירות עושים בדרך.
  2. אפשר לשבור את הנסיעה ולעשות אותה ביומיים או יותר. לאורך הדרך יש הרבה מקומות מקסימים ששווה לעצור ולהעביר בהם כמה שעות או אפילו כמה ימים. במקרה כזה האוטובוסים הם אותם אוטובוסים רק שמבקשים מהם לעצור בדרך (והעלות, כמובן, משתנה בהתאם). וכשצריכים להמשיך בדרך מבקשים מהמקומיים לעצור עבורכם אוטובוס תיירים או ואן. זה מאוד מקובל.

מחפשים מלון זול ואיכותי?

הכנסו לאתר הזה ובחרו את מקום הלינה המועדף עליכם.

כיוון שאני נעזרת רק באתר הזה כדי להזמין מקום לינה, בדקתי באופן אישי את המחירים באתר והשוויתי אותם מול המחירים בשטח. ממש פיזית. ובכל המקרים בהם החלטתי להיות חכמה ולהגיע למקום כדי להזמין ישירות ממנו גיליתי שהמחירים באתר היו נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים שהציעו לי בשטח.

בקיצור- יותר משתלם להזמין מהאתר הזה. לקרא את הדברים שכתבו מבקרים ששהו במקום לפניכם. לאתר יש גרסה באנגלית וגרסה בעברית. מנוע חיפוש נוח לשימוש ומבחר עצום בטווח מחירים המתאים לכל כיס (ואני מתכוונת ממש לכל כיס. יש שם מקומות גם ב-5$).

ועוד דבר חשוב- התמונות באתר תמיד נכונות ואמיתיות.

כתוצר של העולם המערבי המודרני, קיבלתי חינוך כספי קליל ביותר. את לא צריכה כלום חוץ מכרטיס אחד או שניים. מאז שאני זוכרת את עצמי התנהלתי בקלילות תוך גיהוץ רגוע (יותר או פחות) במעברי הגבול של החנויות.

לא רק זה אלא שהייתי עושה עם עצמי תחרות כמה זמן אוכל להחזיק את אותו שטר של עשרים שקל בכיס, בלי הצורך להשתמש בו.

לא תארתי לעצמי שיכולה להיות מציאות אחרת. גם כשיצאנו לדרך דמיינתי את עולמי כעולם גיהוץ אחד גדול ומתוק. ואז הגענו למזרח.

וכרטיס האשראי נותר שומם ויבש. במזרח אין דבר כזה כמעט. פרט למקומות בודדים ביותר, כולם רוצים את זה הממשי, האמיתי, כזה שנוגעים בו ומחזיקים בארנק.

וכך עשיתי היכרות קרובה עם עולם הכספומטים והמזומנים. לאט לאט התרגלתי והתחלתי לעבוד בצורה מאורגנת ומסודרת יותר. כך שאוכל לעקוב אחר ההוצאות שלי ולנטר אותן ככל הניתן.

אז קודם כל כמה פרטים חשובים:

  • הכספומטים במזרח לא תמיד עובדים.
  • אי אפשר אף פעם לדעת מתי הם יעבדו ומתי לא.
  • לפעמים הם עובדים רק עם חברות מסויימות ולא עם חברות אחרות.
  • לפעמים אפשר למצוא אותם רק בעיר ולא בשכונות הקטנות, המרוחקות יותר, אלה שהתיירים אוהבים יותר. כך, למשל, תמצאו כספומט במנאלי אבל לא באולד מנאלי, מקום בו משתכנים התיירים. ברישיקש יש מלאי כספומטים אבל לא בלקשמן ג’ולה, שכונת התיירים. לפעמים תצטרכו לקחת ריקשה ולנסוע מרחק לא קטן כדי להגיע לכספומט.
  • לכן אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. תמיד תחזיקו כסף לשעת חירום, למקרה שנגמר לכם המזומן והכספומט לא עובד. אני מחזיקה גם דולרים, כדי להרגיש בטוחה תמיד.
  • וגם אם נתקעתם ויש לכם סופ”ש שלם להעביר בלי גרוש על הת#ת, (כן, גם זה קרה לי) אין מה להלחץ. אם אתם מטיילים בסגנון הנסטינג- זה מאוד פשוט. כולם ישמחו לתת לכם אשראי על סמך הכירות קודמת. ואם לא- תוכלו למצוא חברים שירתמו בשעת מצוקה ויעבירו לכם את הסופ”ש בשלום.

פרטים טכניים:

  • הכספומט גובה סכום לא קטן עבור כל משיכה. בדרך כלל יודיעו לכם על זה לפני ביצוע הפעולה. הסכום אינו משתנה ולא משנה מה סכום המשיכה.
  • לכן מומלץ להוציא סכום גדול ולמעט במשיכות.
  • סכום המשיכה המקסימאלי משתנה מכספומט לכספומט. אבל במזרח מדובר בדרך כלל בסכומים קטנים יחסית ולכן לפעמים תצטרכו להכניס והוציא את הכרטיס מספר פעמים כדי להגיע לסכום המבוקש.
  • קל מאוד להסחף בהוצאות, בלי כל בקרה, ופשוט להוציא כסף בכל פעם שמלאי המזומנים בארנק מתחיל להדלדל. אבל כשמטיילים בתקציב מוגבל, חשוב לעקוב היטב אחר ההוצאות ולשמור על גבולות ברורים.

ניהול מזומנים ובקרת הוצאות:

  • קודם כל חשבו את סכום ההוצאות הריאליות שלכם ליום אחד ביעד בו אתם מטיילים. הסכום יכלול את כל ההוצאות, גם את אלה שאתם לא צריכים לשלם עליהן באותו יום (למשל, הלינה).
  • הכפילו את זה בשבע. הוסיפו לזה עוד קצת אקסטרא.
  • בחרו יום נוח (לא סופ”ש) וקבעו אותו כיום שבו אתם מושכים כסף מהכספומט. משכו כסף באותו יום בכל שבוע.
  • משכו את הסכום שחישבתם.
  • מתוך הסכום שמשכתם, הפרישו את הסכום שעליכם יהיה לשלם עבור הלינה בתום תקופת השהות שלכם, ושימו בצד קצת כסף להוצאות בלתי מתוכננות. אם יש לכם עוד הוצאות יומיות שאתם לא נדרשים לשלם עליהם בכל יום (למשל- שכירות של אופניים), הפרישו גם אותן ושימו בצד.
  • כך תוכלו לנהל מעקב אחר ההוצאות שלכם בצורה מאוד קלה ופשוטה ולדעת בדיוק כמה הוצאות היו לכם בכל שבוע ובכל חודש.
  • במקרה שנתקעתם בלי מזומן, אין סיבה להלחץ. בסוכנויות להחלפת כספים, כמו גם במלונות רבים ניתן לקנות מזומן באמצעות כרטיס אשראי. במקרה חרום קיימת גם אופציה של ווסטרן-יוניון, שבאמצעותו אפשר לשלוח לכם כסף בתוך דקות מהארץ לכל יעד בעולם

דוגמא:

כרגע אני בנפאל ולכן אתן דוגמא מעכשיו. אני מוציאה כ-3000 רופי ליום. זה כולל לינה (1000 רופי) אוכל ומים (1000-1500 רופי) והוצאות שונות אחרות (טלפון, שוקולד, נייר טואלט וכאלה). מדובר בתקציב נדיב למדי המאפשר לי להעביר את היום יום בנעימים, ללא כל חסך.

כלומר, בערך 21000 רופי לשבוע. בכספומט אני מוציאה בכל שבוע 20000 מזומן. מתוך הסכום הזה אני מיד שמה 7000 בצד, זה הסכום שאני משלמת עבור הלינה ואני שומרת אותו ומשלמת בכל שבועיים שלושה. אחרי שהפרשתי את הלינה נשאר לי 13000, כלומר 1857 רופי ליום.

*אם לא אפריש כסף ללינה יכול להיות מצב שאתקע עם סכום גדול שאצטרך למשוך בבת אחת וזה יכול להוות בעיה. כי, כאמור, לפעמים הכספומט לא עובד ובנוסף- אם אוציא את כל הסכום ואשתמש בו רק כדי לשלם לבית המלון (כאמור, סכום המקסימום שניתן למשוך בכל יום הוא לא כל כך גדול), לא ישאר לי די כסף להוצאות הנוספות*.

בדרך כלל זה מספיק לי. יש ימים שאני לא מגיעה אפילו לסכום הזה. אבל אם אני רואה שיש צורך, אני מוציאה בשבוע אחד 25000 רופי. זה מאפשר לי לשים בצד כסף לשעת חירום ולהיות רגועה.

ואם אני מתרגמת את זה לשקלים, אז יוצא שאני מוציאה פחות מ-130 שקל ליום, ו-865 שקל לשבוע. ואפילו אם בסיכומו של החודש הוצאתי קצת יותר לפעמים, נניח 90000 רופי בסך הכל הרי שאני מוציאה כאן פחות מ- 4000 ₪ לחודש.

טוב, אז בטיול יוצאים לפעמים גם להרפתקאות ומשתדלים לחוות גם קצת מעבר למה שהרחוב בו בחרתם לשהות מאפשר. כל אלה מתרגמים להוצאות נוספות, כמובן. על מנת לשמור על איזון בין הוצאות שגרתיות להוצאות חד פעמיות ועדיין לנהל מעקב כספי פחות או יותר פשוט ממשיכים באותה דרך. מחשבים את הסכום הנוסף הדרוש כדי לצאת להרפתקה שאתם רוצים ומוציאים מהכספומט את הסכום באופן חד פעמי. חשוב לזכור שאת הוצאות היומיום, גם אם אתם בטיול, כבר לקחתם בחשבון כשביצעתם את המשיכה השבועית (כלומר- כבר חישבתם הוצאות של, למשל, 3000 רופי ליום) כך שכל שתצטרכו למשוך הוא רק את התוספת הדרושה להרפתקה (למשל, תחבורה, מדריך, ציוד וכו’).

 

שני הורים, ארבעה ילדים (גלי-4, רני-8, יותם-11 אדים-13)  וכלב. מטעמי בטיחות בחרנו לקחת ראפסודה אחת עבורנו, ראפסודה אחת לציוד, דאקי קטנה לכיף וקיק בטיחות. הצוות מנה שישה מדריכים מנוסים שמנהלים את הכל.

****

סוף מרץ, 2011

שתים עשרה בלילה, באוהל על גדת נהר הסטי.

כבר כמה שבועות שאנחנו דוחים את זה. בהתחלה זה היה יקר, אחר כך זה היה מפחיד, אחר כך שוב יקר..התלבטנו והתחבטנו ואחרי שכבר החלטנו לצאת- התחילו המחלות.

אתמול, אחרי שכולם הבריאו החלטנו שזהו. היום יוצאים.

קצת הכנות והרבה לחץ והתרגשות והנה, אנחנו בארוחת בוקר לפני הנסיעה לנקודת ההתחלה בנהר. יושבים כולנו, וגם הכלב פאדג’, ואדים- חבר נפאלי של יותם שהצטרף אלינו (הוא העדיף את זה על פני לשבת וללמוד לבחינות :-)). מסביבנו כל המדריכים שאנחנו כבר מכירים, סנטוס ואסוק, גותם, סובאס, סאנו ורא’גו.

יצאנו לדרך. בהתחלה ראינו הרבה בתים אבל בהדרגה הנוף התחיל להשתנות והפך לכפרי יותר ויותר. שדות אורז רחבים ויפים. את החלקות מגדרים פרחים סגולים ויוצרים כמו שטיח של סגול וירוק. בתים כפריים עם גגות קש ותרנגולות בחצר..

הגענו לנקודת ההתחלה. הנהר נראה גדול, רדוד ורחב. חלוקי נחל מרפדים את שני צידי החוף.

ההתארגנות ארכה זמן. צריך לנפח 2 רפסודות גדולות ועוד אחת קטנה (דאקי), לקשור מצופים וחבלים ולארגן את כל הציוד בתוך תיקים שאינם חדירים למים .(dry bag).

הילדים מאוד שמחו והתרגשו. יותם ואדים הקפיצו אבנים בנהר והבנות עזרו קצת לנפח וקצת לקשור ובעיקר שמחו לעלות על הרפסודות ולקפוץ בתוכן.

     

קצת הסברים על בטיחות, ולבישת כל מלתחת הבטיחות הקיימת בשוק (קסדה וחגורת הצלה) ויצאנו. פאדג’ נראה מתלהב מאוד. לכולנו זה היה מאוד מרגש.

עלינו על הרפסודות, התיישבנו משני הצדדים וכל אחד קיבל משוט. וזהו. הנה אנחנו שטים בנהר, חותרים כמו שסאנטוס מסביר לנו. בראפיד הראשון, שהגיע די מהר פאדג’ נפל מהרפסודה ולקח לנו כמה דקות להצליח למשות אותו מהמים. הוא שחה כל הזמן אבל אפשר היה לראות שהוא די בלחץ. אחרי שחזר לרפסודה ונרגע קצת, נתנו לו לשבת מעל כל הציוד, בנקודה גבוהה המשקיפה על הכל והוא נהנה מאוד.

הנהר יפה ורגוע ורדוד. עשרות ילדים ערומים או כמעט ערומים מתרחצים להם בעליזות במים, צוהלים, קופצים ושוחים. עשה לי לחשוב על איכות חיים..

לאט לאט הלכו ופחתו מספר הילדים והגיע הנוף הטבעי של מים בצבע תורכיז וג’ונגל אמיתי ומקסים משני גדותיו של הנהר. בין הרים הנהר מתפתל ועצי ה-cotton flower המדהימים בפרחיהם האדומים הגדולים מלווים אותנו ומקשטים את הכל.

עברנו כמה ראפידים קטנים וזה היה כיף לכולם. כמעט. גלי לא נהנתה. מהרגע שהתעוררה בבוקר היא לא הפסיקה לקטר וזה המשיך גם בראפסודה. הציקו לה המים בתוך הסנדלים והקסדה לחצה ולא היה לה נוח לשבת..זה נמשך עד שהגענו לחניית הצהריים.

עצרנו במקום קסום, עם חול רך ומים שמטפטפים בפכפוך נעים הישר מההר. מפעים.

החבר’ה פרסו ארוחת צהריים-בוקר נחמדה מאוד ונראה היה שהם מאובזרים למשעי. מה לא היה להם. כלים למיים ולשטיפת כלים וכלי אוכל וכלי בישול ומצרכים בשפע ומשטח לפרוש על החול ונראה שהם באמת חשבו על הכל. אחרי מנוחה טובה חזרנו לנהר.

     

גלי כבר נראתה אחרת.

בשלב מסויים היא ביקשה לעבור לדאקי ואני הסכמתי בחששות כבדים. הדאקי צרה ונראית הרבה פחות יציבה מהראפסודה. לא היה לי קל כשהיא היתה שם, רחוקה מהשמירה הצמודה שלי, אבל היא כל כך נהנתה שהייתי חייבת לשחרר. אחריה כל הילדים החליטו ששם הכי כיף כי יש הכי הרבה אקשן והם התחלפו בתורות, בכל פעם מישהו אחר.

     

הנוף היה מקסים. מדי פעם התגלה לו כפר קטן, באמצע שום מקום. אבל לגמרי. בתי עץ בנויים על כלונסאות, ניצבים על צלע הר מעל לנהר. את רובם חיבר גשר תלוי ארוך בין שני ההרים שמפריד בניהם ובין הנהר שמתחת. הזמן עבר, עברנו כמה ראפידים נחמדים שבהם הילדים חגגו, ובחלק גדול מהזמן חתרנו ביחד.

הבנות לא חתרו כיוון שזה קשה עבורן אז הן התחלפו כל פעם במקומות, פעם על הציוד, פעם ליד סנטוס, פעם בדאקי. אחרי כמה ראפידים מסעירים, הגענו למחנה הלילה.

מסתבר שזהו הכפר של סאנו שהיה החותר של הדאקי.

החבר’ה התארגנו בזריזות. שני אוהלים, אזור בישול מתוקתק, אזור שתיה ואכילה ואפילו שירותים (עם נוף לנהר :-)).

     

הציעו לנו שתיה חמה ופופקורן. אחר כך מרק חם. נחנו, הדלקנו מדורה ואני מיד חיברתי את פאדג’ אליה, אחרי שהוא קפא מקור מהשפריצים של המים על הראפסודה.

החלפנו לבגדים יבשים, תלינו את הרטובים על חבל (על הכל הם חשבו! לא יאומן!), שתינו ונחנו ודיברנו. הילדים שיחקו בחול הרך והנוצץ, שיחקו כדורגל ועזרו לחבר’ה לבשל. פאדג’ לא זז מהמדורה.

אכלנו ארוחת ערב טעימה של פאסטה וירקות וצ’יפס. עוד תה, ועוד מדורה. הילדים היו כל כך עייפים שהם ביקשו מוקדם ללכת לישון ונרדמו בשניות. אנחנו עוד נשארנו ליד האש, דיברנו עם החבר’ה ובין עצמנו.

השמיים היו זרועי כוכבים מנצנצים שנראו בבירור בשל החושך ששרר. היום בנהר עייף אותנו ואש המדורה בלילה חיממה והכניסה שלווה מנמנמת.

לקראת שתים עשרה חזרתי לאוהל. אני שוכבת ומרגישה עדיין כאילו אני שטה. זה מזכיר לי את החופשות שלנו בכינרת כשהייתי ילדה.

כולנו ישנו כמו בולי עץ.

היום השני:

קמנו בבוקר באוהל החם והנעים. הילדים מיד קפצו משקי השינה אל החוף ואל השמש. התה כבר חיכה לנו. צחצוח שיניים והתרעננות וכבר אנחנו שותים תה חם ומביטים בנהר היפה שמולנו. לקחתי את פאדג’ לסיבוב. יותם הצטרף. צעדנו לגדת הנהר, מביטים במימיו הצלולים ובנוף שמעבר לו. סלעים, בהם חצובות מערות טבעיות וצורות מרהיבות. חול לבן ורך. עצים ושרכים. הגענו אל מקום עגינה קטן של הכפריים. סירה עשויה מבול עץ נחה לה שם. יפהפיה. כמו לקוחה מגלויות מעולמות רחוקים.

     

אכלנו ארוחת בוקר. הילדים טרפו ונהנו מהפינוק. ביצים וטוסטים (הם חיממו מחבת על האש, הניחו בו חלוקי נחל ועליהם קלו את הלחם), תפוחי אדמה, חמאה-דבש-ריבה-חמאת בוטנים. ופנקייקים. השמש, שנראה היה שהולכת ללוות אותנו היום נעלמה מאחורי עננים. התחילה רוח. צביקה התחיל לארגן את הדברים שלנו ולילדים כבר נהיה קר. התלבשנו- מכנסיים ארוכים ופליזים לי ולבנות. בעוד אנחנו שואלים את עצמנו אם ירד גשם או לא- התחיל לטפטף. שמנו על עצמנו חליפות יובש (dry suit) ועליהן את כל עניינים הבטיחות ועלינו על הסירות.

בהתחלה היה קשה מאוד. הרוח היתה נגדנו וממש לא הצלחתי לחתור. גם טפטף כל הזמן וחששתי שהיום הזה הולך להיות לא כל כך כיף. עברנו ראפיד אחד, שאחריו הרוח שככה והגשם פסק. מאותו רגע, אמנם לא היה ממש חם, אבל השמש הופיעה ונעלמה חליפות ולמעשה היה נעים יותר, בלי שהשמש תקפח לנו על הראש כל היום.

עברתי לדאקי. אחרי ראפיד אחד שהיה כיף אדיר ונרטבתי כולי, גלי עברה לשבת עלי. השיט בדאקי הוא כיף יותר, כיוון שסאנו יכול היה לעשות לנו ‘שיגועים’ ולהשתולל בתוך המים. אחרי שהילדים ראו שאנחנו נורא נהנות (גלי צהלה שם וצחקה כל כך!), הם הצטרפו גם- בהתחלה יותם ואדים ואח”כ אדים ורני. עברנו כמה ראפידים של כיף חיים בתוך הדאקי ונהננו מאוד.

צביקה נשאר בסירה הגדולה ושמר בעיקר על פאדג’. הפעם שמרנו עליו יבש והושבנו אותו למעלה מעל כל הציוד. כשהוא רצה לרדת הוא התמקם באחורי הסירה, שם יבש יותר. כמה ראפידים לפני הסוף סנטוס ביקר שנחזור לראפסודה כי הולך להיות קצת יותר גועש. חזרתי בלב כבד, עם רצון לעוד “שיגועים” בדאקי..רציתי מאוד לטבול במים המדהימים האלה אבל התלבטנו כיוון שהיה קריר.

עברנו סדרת ראפידים והילדים היו פשוט ברקיע השמיני. צעקו בהתלהבות, התרגשו, צחקו וצהלו וכך גם אנחנו. בתוך כל אלה לא יכולתי להפסיק להתפעל מהנוף.

אחרי סדרת ראפידים שהגיעו אחד אחרי השני לקול צהלות הילדים, החלטנו שעכשיו זה הזמן. אם לא נקפוץ עכשיו- נפגוש את נהר הטריסולי והמים שלו קרים בהרבה. אחד אחרי השני קפצנו מהסירה. בהתחלה יותם, אחריו רני, אדים ואחר כך אני. המים היו קרים אבל לא היה לי אכפת. הילדים שחו בהנאה. יותם טיפס על הדאקי וסאנו דחף אותו בשובבות בחזרה למים וחוזר חלילה.

     

אחרי זמן מה סנטוס הודיע- זהו. חוזרים לסירה. משו אותנו מהמים אחד אחד, רועדים מקור. לא הספקנו להתנגב וכבר פגש אותנו ראפיד. הפעם עמדתי. היה כל כך כיף!

המשכנו לשוט עוד קצת ואז עוד ראפיד אחד נחמד. אחריו כבר התנגבנו כולנו והתלבשנו ושוב לא היה קר. הסטי נפגש עם הטריסולי. הכנסנו יד למים והרגשנו את ההבדל. מים קפואים!

המשכנו עוד קצת ואז הגיע הראפיד הכי גדול. הסירה היטלטלה וקפצה, זנב למעלה, ראש למטה בזויות תלולות, קיפצה בגלים גבוהים וגלשה במורדות מים. המים השפריצו עלינו בגלונים.

הילדים מיד רצו עוד פעם.

שטנו עוד קצת במים רגועים והגענו לנקודת הסיום. ירדנו, רטובים ועליזים, החלפנו בגדים והתנגבנו. החבר’ה העלו את כל הציוד אל הואן והכינו ארוחת צהריים. הילדים טרפו את האוכל בתיאבון. תרנגולת אחת קפצה לתוך הצלחת של גלי והכנו לה צלחת חדשה. החבר’ה אכלו דאל בהאט והתחלנו את הדרך חזרה לפוקרה.

כל הדרך הבטתי מבעד לחלון, שמחה ומברכת על כך שלא רק שקיבלתי חוויה מדהימה, אלא הרווחתי גם שלוש שעות שלמות של נופים בדרך חזרה. נהניתי כל כך. לראות את הנהר מלמעלה, כפרים קטנים לאורך הדרך, אנשים בבגדים מסורתיים חיים את חייהם. בתי בוץ ואבן וקש יפהפיים. טבון מעלה עשן, חקלאים דשים את האדמה עם בפאלו, נשים מטפסות על עצים כדי לקטוף את פירותיהם בלוליינות מעוררת הערצה.

והעצים עם הפריחה האדומה לאורך כל הדרך.

*חושבים על ראפטינג בנפאל? אל תהססו לפנות אלי, לשאול או להתייעץ. אעזור בשמחה.

חזרה לבלוג