Author

haleli

Browsing

מגיעים לקטמנדו עם הילדים בקרוב? ההמלצה הראשונה שלי היא לא להשאר בקטמנדו.. :-). במיוחד אם זו הפעם הראשונה שלכם בנפאל ובעיקר אם זו הפעם הראשונה שלכם במזרח, עדיף להתחיל בפוקרה, ורק אחר כך לסיים בקטמנדו. קטמנדו היא עיר סואנת, מאובקת, ענקית. ואמנם יש בה קסם אבל כדי לראות אותו צריך להגיע מוכנים.. :-).אתם מוזמנים להתחיל לקרא הרבה מידע במאמר הזה על נפאל.אבל קודם כל- קבלו 5 מלונות מומלצים בקטמנדו עם ילדים:Kathmandu Guest House – לא ברור איך אבל המלון הזה הפך להיות אחת מנקודות הציון המוכרות ביותר באזור הטאמל בקטמנדו. למעשה, אם אתם לוקחים מונית מכל מקום בקטמנדו ורוצים להגיע לטאמל, אבל הנהג לא ממש יודע לאן אתם צריכים להגיע (אין ווייז בנפאל..) פשוט תגידו לו – קטמנדו גסט האוס. המלון יושב ממש בלב הטאמל, במיקום מעולה. יש לו שתי כניסות. אחת מרכזית והשניה אחורית (יש שומר בכל אחת מהכניסות). ממש ליד הכניסה האחורית תמצאו בית קפה מתוק המגיש קפה במחיר הטוב…

כשאנשים חושבים על טיול הם בדרך כלל מדמיינים את עצמם בתנועה. הם רואים מזוודה או לפחות תרמיל גדול, שממנו משתלשל שק שינה ספוג חוויות, הם רואים ימים של התרגשות והרפתקאות בלתי פוסקות. הם רואים חלונות ראווה מפתים ושקיות עם לוגו בשפה זרה, מדיפות ריח גבינות ויין ובשמים. הם רואים מטוסים ורכבות וסירות..וזאת הסיבה שלפעמים קשה לי מאוד להסביר את סגנון הטיול שאנחנו בחרנו בו. לאנשים פשוט קשה להתמודד איתו, כי הוא לא מתחבר להם בראש עם האסוציאציות הבסיסיות שתחת הערך 'טיול'.אנחנו מטיילים בשיטת ה'נסטינג'. זה אומר שאנחנו מתמקמים במקום אחד בכל פעם, למשך תקופה ארוכה. מקננים. הטיול שלנו הוא טיול לעומק, הרבה מעבר לחווית התיירות.אנחנו לא מחפשים את האטרקציות התיירותיות בהכרח, אלא את החוויה האמיתית יותר. בדרך כלל אנחנו לא קונים ספר הדרכה למקום אליו אנחנו מגיעים, אלא מעדיפים להכיר אותו בעצמנו, בלי דיעה קדומה. ללמוד עלאורחות החיים, התרבות, המנהגים, השגרה דרך מפגש עם היומיום של המקום, ושאלות שאנחנו שואלים את…

כמה מהשאלות הכי מבלבלות בכל מה שקשור בתכנון טיול ארוך עם ילדים קשורות לתכנון התקציב. זה קצת מזכיר לי את השאלה מה קדם למה- הביצה או התרנגולת ..האם צריך להתאים את המסלול לתקציב הקיים שלנו?אוהאם צריך להתאים את התקציב למסלול הרצוי לנו?ואיך יודעים בכלל כמה כסף צריך לטיול הזה? והאם התקציב שיש לנו כרגע יספיק? ומה נעשה אם נתכנן מסלול לפי התקציב, אבל בשטח הדברים יראו אחרת לגמרי?איך אפשר לדעת מראש אם התקציב שלנו יספיק?במאמר הזה אני אנסה לתת כמה נקודות למחשבה ואולי לעזור לכל מי שהשאלות האלה עלו אצלו בשלב כלשהו של תכנון הטיול.אבל לפני שאנחנו מתחילים לענות על השאלות אני רוצה להדגיש משהו. אין לכם שום טעם לשוטט באינטרנט ולחפש את התשובות במספרים. כי לכל משפחה יש את מאזן התקציב האישי שלה. והמאזן הזה הוא תבנית מאוד מאוד אישית ומאוד ספציפית לכל משפחה. הוא תלוי במליון גורמים קטנים שאתם כמעט לא שמים לב אליהם. מספר הילדים, גילאי הילדים,…

אין ספק שחלק בלתי נפרד מחופשה מצויינת הוא בתי המלון שבהם אנחנו ישנים. אז הפעם לקחתי את העניין הזה צעד אחד קדימה, וקיבצתי לכם מבחר מבתי המלון החוייתיים ביותר במזרח, שיהפכו לנקודה נוספת במסלול, ויוסיפו קצת פלפל, קצת הרפתקה, ובודאי עוד סיפור לאוסף הזכרונות שלכם. המלונות מתאימים למשפחות, לזוגות וגם ליחידים.תאילנד:בנגקוק- מלון בית העץ. ובכן, זה לא כמו שזה נשמע. לא מדובר בבית שעשוי מעץ, אלא בחדרים שבנויים גבוה על העצים. הם קוראים להם "קנים מפנקים" ויש מבחר הכולל חדרים משפחתיים, זוגיים ועוד. כל חדר הוא עם אופי מיוחד משלו. ויש וייפיי. הנוף, אגב, הוא נוף של טבע ונהר ולבעלי יצר הרפתקני חזק במיוחד- יש גם רפסודות צפות עם מיטות לשנת לילה ישירות על הנהר.המלון מציע, בין היתר, סוויטה של שלושה חדרים למשפחה, כולל מיזוג אויר ומרפסות נוף. ארוחת בוקר כלולה במחיר. מבחר סרטים לצפייה אישית (כולל סרטי אנימציה לילדים) וגולת הכותרת (לדעתי האישית)- גלידת פירות שהם מכינים במקום, חינם, 24/7.המחיר…

אומרים שהראשונים שהגיעו לכאן היו יוגי וארבע נשותיו. או אולי ארבעים, אני לא כל כך בטוחה. בכל אופן, האנרגיה הנשית נושבת בו בעוצמה שקשה להתעלם ממנה. את הכפר הקטן הזה, ללא ספק, עוטפת הילה של נשיות חזקה.ואולי בגלל זה התאהבתי בו מהרגע הראשון. אחרי שיוצאים ממנאלי הרועשת ומדיפת ניחוח האגזוזים, ומטפסים עם הריקשה עד למעלה, עד למקום שבו אין כניסה לכלי רכב, ואחרי שעוברים את הפתח הקטן המפריד בין קודש לחול, אפשר פתאום לנשום לרווחה. רחבת המקדש שהיא בעצם ליבו של הכפר מקבלת את פניך בעירבוב משובב של באבות כתומי מראה, תיירים הודים מטופחים וילדים מקומיים פרועים.     נראה שמעבר לזה אין כל כך מה לעשות כאן. אבל זה רק נראה. מליון פעם שמעתי בחצי אוזן תרמילאים צעירים שואלים אחד את השני 'מה, זה הכל?'  רובם קופצים לכאן לביקור של חצי יום. חלקם הקטן נשארים לישון כמה לילות. ואנחנו נשארנו שלושה חודשים.אז האמת היא שאין הרבה מה לעשות בואשישט. אבל היום…

או: המשחק הכי חם של העונה..“Don’t ask what the world needs. Ask what makes you come alive, and go do it. Because what the world needs is people who have come alive.” ~ Esther Perelמתי בפעם האחרונה הרגשתם שאתם חיים? לפני כמה שנים כתבתי פוסט שנקרא: "על התשוקה". שם סיפרתי איך הרגשתי כשרק חייתי, כל יום על אוטומט. ואיך אני מרגישה מאז שהפסקתי לחיות על אוטומט והתחלתי לחיות באמת. מאז אותו פוסט, פנו אלי אנשים בבקשה שאנחה אותם איך לחזור לחיות עם תשוקה. עם התרגשות. עם חיוניות ומוטיבציה.אז התחלנו לעבוד על תהליך של שינוי היום-יום לטובה והחזרת התשוקה לחיים.בהתחלה שאלתי אותם כל מיני שאלות. מהן התשוקות שלך? מה הדברים שתמיד חלמת לעשות אבל אף פעם לא מצאת להם זמן? אחר כך נתתי להם כל מיני תרגילים. תרגילים קצרים, ליום אחד בלבד. רק כדי להתנסות. תרגילים שאינם גוזלים לא זמן ולא כסף. תרגילים לנשמה.. למשל: היום לא אכפת לך מה אנשים חושבים עליך.…

או: האבולוציה של "אזור הנוחות" במהלך טיול ארוך עם ילדים (אבל בעצם…לא רק).לפני כמה שנים יצאנו לפגוש את שבטי הרועים של עדרי היאקים בהימלאיה הגבוהה של הודו. זה היה מסע בגובה של 4000 מ' ואולי יותר, בין קרחונים, נהרות, אגמים תכולים וסוסי פרא. ישנו באוהל, בישלנו על האש והעברנו את זמננו במפגש מחמם לב עם אנשים שונים מאתנו לחלוטין, שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות ללא שפה וללא ציפיות או גינונים. היה נפלא.בדרך חזרה ללה (Leh), עיר הבירה של לאדאק, שמתי לב שהרכב מתחיל לטפס לאיטו בפיתולים האופייניים לכביש המוביל לפסגת הר. זה כשלעצמו לא היה מדליק אצלי נורת אזהרה, אלא שאותו הר, ואותו מעלה היו הפתעה גמורה עבורי. לא ידעתי שיהיה עלי לעבור פסגת הר גבוהה ולא מוכרת על מנת לחזור בחזרה לעיר שממנה יצאנו. חשבתי שאני מכירה את כל הדרכים העוברות מעל פסגות ההרים הגבוהים באזור, הן בשם והן בדרגת הסיכון והן ברמת הגובה המקסימאלי אליו הן מגיעות.אבל על ההר…

להכניס יותר חיים לחיים שלכם, בלי לעשות שום שינוי קיצוני בשגרה…הכל התחיל כאן בנפאל.המונח עלה לי תוך כדי נסיעה באוטובוס מקומי ממש מצ'וקמק, בדרך חזרה מכמה ימים מופלאים של קמפינג על הנהר.חזרה לפוקרה. לעיר, לנוחות, לפינוקים.היה חם, החלון היה פתוח לגמרי, האוטובוס שיקשק את דרכו בפיתולי הדרך ההררית. תחתי נהר תורכיז. מולי בחלון – הימלאיה.טוב לא. כלומר, היתה שם הימלאיה רק שמזג האויר האביך קצת פילטר אותה מהתמונה. אבל אתם מוזמנים לדמיין אותה נישאת בריחוף מלכותי מעל הרים ירוקים של ג'ונגלים ומפלים וכפרים קטנים. זה מה שאני עשיתי 😊..מלפפוניםבכל עצירה זינקו על האוטובוס מוכרי המלפפונים שמפציעים תמיד ברגע שנהיה קצת חם בצמתים ומגישים לך דרך החלון מלפפוני ענק קרירים ועסיסיים, חצויים לחצי. וקצת מלח עם תבלינים בצד.וככה אני יושבת, עם ההימלאיה והמלפפונים ואזניות. ובא לי להגיע כבר ולחלוץ את הנעליים שמציקות לי עם החול שדבק בהן, ולהכנס למקלחת ארוכה, ולהשתרע על המיטה הנקיה. ובא לי גם להמשיך ולראות עוד ועוד…