Tag

וייטנאם

Browsing

להלן כל הדברים שחשבתי שיכולים לעזור לכם בתכנון טיול לוייטנאם עם הילדים. השתדלתי לתת תמונה כללית וגם לרדת קצת לפרטים, בנקודות בהן ראיתי חשיבות. וגם לינקים, כדי לקצר לכם את הדרך.

וייטנאם – מיקום: 

על ים סין הדרומי, שכנה של לאוס וקמבודיה. שעה טיסה מבנגקוק, תאילנד. מדינה ארוכה וצרה, עם הרבה חוף, שחצי ממנה היא חצי-אי.

מפה של וייטנאם

וייטנאם – איך להגיע: 

איך להגיע לוייטנאם מישראל:

1. טיסה לתאילנד ומשם טיסת המשך קצרה וזולה ל-הו צ’י מין סיטי (סייגון)/ האנוי

2. טיסה דרך אירופה- למשל רוסיה. 

3. טיסה דרך סין

4. טיסה דרך מדינות ערב- עמאן/קאטאר. והכוכבת החדשה- דובאי. 

איך להגיע לוייטנאם מהודו:

אפשר ישיר ל-הו צ’י מין/ האנוי, או דרך תאילנד והדרך הכי טובה (אבל קצת יותר יקרה) דרך סינגפור.

בדקו עלויות ותאריכים דרך מומונדו

עונות מומלצות לבקר בוייטנאם עם ילדים: 

בווייטנאם חם כל השנה, עונות שם זה פיקציה. יש זמנים של השנה שקצת יותר חם או יורד קצת יותר גשם (ועדיין חם גם בגשם). כביכול אפשר להגיע כל השנה, אבל אנחנו ממליצים לתכנן ביקור בווייטנאם באוקטובר-אפריל, שאז לא חם מדי ולא יורד יותר מדי גשם. גם כשחם, זה לא מחניק כי אפשר לשחות בים או בבריכה, ויש מזגנים בכל חדר כמעט. 

כלומר עדיף לבוא בחופש סוכות/חנוכה או בחופש פסח.

הנה מאמר שלם המסביר מתי הכי כדאי לבקר בוייטנאם, ואיפה כדאי לטייל בהתאם לעונות השנה…

וייטנאם – תקציב משוער למשפחה לחודש: 

בווייטנאם הלינה זה הדבר הכי יקר. אוכל ותחבורה וכל השאר זה זניח.

תקציב נמוך מאוד של מלונות בתקציב נמוך בלי ברכת שחייה, מסעדות זולות ומעט תזוזה, 5000-6000₪ לחודש

תקציב נמוך מלונות זולים עם ברכת שחייה, מסעדות זולות ואוכל רחוב, ובעיקר להישאר במקום אחד, 6000-7000₪ לחודש.

• תקציב בינוני מלונות טובים עם בריכה וארוחת בוקר, צמוד לים, מסעדות טובות (אפילו אם לפי דעתי המסעדות הכי טובות הן זולות/אוכל רחוב), לזוז הרבה ממקום למקום, ואולי אפילו שיעורים לספורט ים (גלישת גלים, צלילה, גלישת רוח), 7500-8500₪

תקציב גבוה (חופשה) מלונות פאר, מסעדות טובות, טיולים, צלילה וגלישה, ותחבורה פרטית, 10000₪ לחודש ומעלה.

• עלויות בוייטנאם

ויזה לוייטנאם: 

ויזה לוויטנאם עושים דרך האינטרנט, זה עולה 17$ לחודש או 20$ לשלושה חודשים לכניסה אחת, לכניסות מרובות (כמה כניסות) זה 20$ לחודש ו65$ לשלושה חודשים, ולוקח בערך שני ימי עבודה לקבלת מסמך שצריך להדפיס, ואז להביא לפקיד בשדה התעופה שיחתום על זה וישים חותמת בדרכון. גם בשדה התעופה משלמים על החותמת והשירות (כ-25$ לאדם). מוטב להכין דולרים מזומנים מראש.

הסבר על כל התהליך של הויזה לוייטנאם תמצאו בפוסט הזה.

שער החליפין וענייני כסף:

למטבע הוויטנאמי קוראים דונג, והוא המטבע ששווה הכי פחות בעולם. שקל אחד שווה 5500 דונג, דולר אחד שווה 21500 דונג. סכום טוב להוציא מהכספומט זה 4-6 מליון (שני מליון כל פעם). כן, כל מה שצריך לעשות בשביל להיות מליונר זה לטוס לוויטנאם.

הכספומטים גובים עמלה גבוהה. וברובם אפשר למשוך עד 2 מליון בכל פעם. כספומט שלא גובה עמלה ומאפשר משיכת סכומים גבוהים הוא ה-citibank. חפשו אותו.

תקשורת:

וייפי בוייטנאם יש וייפיי כמעט בכל מקום, לרוב חופשי ללא ססמא. 

סים קארד מאוד פשוט לקנות סים קארד בחנויות השונות. תוכלו לקנות גם חבילת גלישה נוחה לשימוש. אם אין לכם כוח או זמן לבזבז על זה- אתם תמיד יכולים להכנס ללינק הזה ולרכוש E-SIM מראש, כך שתוכלו להיות מחוברים מיד כשאתם נוחתים בוייטנאם. הסים כולל שיחות וחבילת גלישה לבחירתכם וכל מה שאתם צריכים כדי להפעיל אותו זה לסרוק את הקוד שתקבלו באפליקציה.. 

(לכן זהו יעד נפלא לטיול עם מתבגרים :-)).

כל מי שמתכנן חופשה או טיול בוייטנאם – הכנתי לכם מאמר מקיף עם כל מה שאתם צריכים לדעת על תכנון מסלול בהתאם למזג האויר בוייטנאם >>

וייטנאם עם ילדים – מקומות שאנחנו ממליצים עליהם

מואי נה, עיירת נופש מקסימה וזולה על החוף, שעתיים נסיעה מהו צ’י מין– יושבת על אתר מורשת עולמית. בגלל האקלים המדברי, אין כמעט לחות או חרקים מעצבנים, מה שהופך אותה למקום מושלם לחופשה של כמה חודשים. 

הו צ’י מין סיטי

הויאן – שם גם מקובל לשכור דירה

האנוי, האלונג ביי (והאי קאט בה)

דאלאת

מאמר על בתי מלון מעניינים בכל המקומות האלה  שיתבלו לכם את המסלול

וגם מאמר על פעילויות אקסטרים לכל המשפחה ברחבי וייטנאם :-).

וייטנאם – מאכלים שכדאי לנסות: 

פו (pho) מרק אטריות בסגנון וייטנאמי, עם קצת ירקות והרבה בשר או פירות ים, באופן מסורתי מעורבב עם כמה עלים טריים בשביל קצת טיבול, ורוטב צי’לי חריף למי שאוהב.

באן מי (banh mi) הסנדוויץ’ הוייטנאמי, בגט חתוך לחצי, עם כל מני סוגים של בשרים ופסטרמות (בעיקר חזיר), ירקות, מיונז וצ’ילי ולמי שרוצה. ללא ספק אחד הסנדוויצ’ים הטובים בעולם.

• באן קשיו (banh xeo) קרפ מלוח מטוגן בשמן וחמאה עם כל התוספות שרוצים (לרוב בשר ופירות ים) עם קצת נבטי שעועית למעלה, עם רטבים ועשבי טיבול.

פירות– בווייטנאם יש את הפירות הכי טובים באסיה. יותר מתאילנד או הפיליפינים או כל מקום אחר. אם לא קניתם כמה קילו של פירות לארוחת ערב, אז לא הייתם בווייטנאם. עליי במיוחד אהובים הדרגון פרות (dragon fruit), אבל הכל טעים.

Adobe_Post_20181213_194922

 

תחבורה בוייטנאם:

אוטובוסים– בווייטנאם יש רשת אוטובוסים מצויינת ונוחה (האוטובוסים הכי נוחים שהייתי בהם בהפרש של מאות אחוזים) שמגיעה לכל מקום בזול ובמהירות. 

כמה מילים על אוטובוסים למרחקים ארוכים:

-אלה אוטובוסים עם מושבים מתכווננים, והם נקראם אוטובוס שינה (סליפרס).

-בתוך האוטובוס יש חלוקה לשלושה טורים של מושבים יחידים, ושתי קומות של מושבים. 

-בכניסה לאוטובוס אתם מתבקשים לחלוץ נעליים ולשים אותן בתוך שקית

-והם יבקשו מכם להכניס כמה שפחות תיקים כי פשוט אין איפה לשים אותם 

-ברוב האוטובוסים יש ווייפי

-ומיזוג

המלצה חמה: הזמינו מראש את המושב האחורי ביותר. זהו המושב היחיד שבו תוכלו כולכם לשבת ביחד, וגם יהיה לכם קצת יותר מקום לשים תיקים.

רכבות– גם הן נעימות ונחמדות. 

טיסות– יש מספר חברות תעופה מקומיות איתן אפשר לטוס ממקום למקום.

ארבע החברות הן: vietnam airlines , airmakong, vietjet, Jetstar 

מוניות– גם הן מאוד נוחות, לרוב עם מונה. הזהרו מעוקצים.

מוניות אופנוע– כיף, וזול.

וייטנאם עם ילדים – חשוב לדעת: 

חגים:

החג הגדול של השנה נקרא חג הטאט ( Tet, ראש השנה הוייטנאמי, סביב סוף ינואר תחילת פברואר) המחירים סביב חג הטאט עולים בעשרות אחוזים. כולל האוכל בדוכני הרחוב. תוכלו לאכול מרק ברחוב במחיר של 15,000 דונג ולמחרת לאכול באותו דוכן במחיר של 20 או 25 אלף דונג. זה מקובל. ולא מקובל להתמקח על זה. בנוסף, בימי החג עצמו רוב רובם של העסקים יהיו סגורים.

וייטנאם לשומרי כשרות:

לשומרי כשרות יהיה קצת קשה בווייטנאם, כי הם חיים על בשר חזיר ופירות ים. גם עוף ובשר בקר נפוץ שם, אבל הם מבשלים הרבה עם אותם כלים. ולצמחונים, הרבה פעמים כשמזמינים בעיקר מרק צמחוני המסעדה פשוט תוציא את החתיכות של הבשר ותגיש את המרק שבושל עם הבשר. יחד עם זאת, אפשר למצוא פה ושם מסעדות צמחוניות או מסעדות הודיות (שם גם מבינים מה זה ‘Veg.’).

יש שפע של פירות וירקות, ביצים, לחם ושווקים לקנות מוצרי בסיס.


מתכננים ביקור בוייטנאם?

מסלול בוייטנאם עם ילדים


לינקים:

כל מי שמתכנן חופשה או טיול בוייטנאם – הכנתי לכם מאמר מקיף עם כל מה שאתם צריכים לדעת על תכנון מסלול בהתאם למזג האויר בוייטנאם >>

וייטנאם עם ילדים- דברים שחשוב לדעת.

מספרי חירום בוייטנאם

אתר להגשת ויזה לוייטנאם

בתי מלון מומלצים בוייטנאם

שופינג בוייטנאם

מה כדאי לקחת לחופשה, האם כדאי מזוודה או מוצ’ילה? מנשא או עגלה?

וגם איך כדאי להתכונן לחופשה

פוסטים אישיים יותר מהבלוג:

יום אחד בהאנוי

וייטנאם באפריל 2016

נכון שכשחושבים על חופים במזרח עם ילדים, וייטנאם היא לא מהראשונות שעולות בראש. לרוב תעדיפו את תאילנד עם הילדים או את גואה. אבל מי שמחפש לגוון קצת או למצוא מקום שקט, יוקרתי ונטול ישראלים מוזמן לחשוב גם על האופציה הזאת. אני נסעתי לוויטנאם עם הילדים רק בשביל לבלות שלושה חודשים על החוף..

מואי-נה (mui-ne) היא רצועת חוף קטנה ויפה שנמצאת חמש שעות נסיעה נוחה באוטובוס מהו-צ’י-מין סיטי.

◊ האוטובוס בא לקחת אותך מהמלון בהו-צ’י-מין, ומוריד אותך במלון במואי-נה. מחיר הנסיעה- כ-120 אלף דונג לאדם, כלומר כ-5$. 

◊ כביש אחד ישר. מצד אחד החוף ובתי המלון שבנויים אחד אחרי השני ומהצד השני בתי מלון, חנויות, מרכזי ספא וזהו. במואי-נה יש רק דברים שקשורים לנופש.

◊ חובבי קייט-סרפינג אוהבים את המקום ויש בו הרבה אפשרויות גלישה, חנויות לציוד והשכרה ומרכזי לימוד.

◊ בחופשה כזאת קחו בחשבון שלא תעשו כמעט כלום פרט לשחיה בבריכה, טיולים לאורך החוף, משחקים בחול ושחיה בים. אה…ואוכל.

◊ מואי-נה היא גן עדן לחובבי מאכלי ים. לאורך הטיילת פזורות מסעדות המציגות לראווה בתוך אקווריומים את מגוון בעלי החיים שאפשר לאכול כאן. תמנונים ודיונונים ושרימפס וסוגים שונים של צדפות וסרטנים ונחשים ולטאות וצבים…

◊ ולאוהבי פירות. אננס, פסיפלורה, פרי הדרקון, אנונה, ליצ’י, ג’ק פרוט ועוד ועוד..הם מכינים מיץ מאלוורה טריה וגם מאבוקדו.

◊ המקום נראה מערבי לחלוטין. הכל נקי, יפה, מודרני. לא כמו מה שחושבים על המזרח או על וייטנאם.

המלונות מדהימים. השירות, לרוב, נפלא.


🌺 המלצה: מואי נה היא לא רצועת החוף המפנקת היחידה בוייטנאם. חופים מומלצים אחרים הם:

פו- קוק- ( Phu Quoc ) – אי מקסים בדרומה של וייטנאם. לחצו כאן לקבלת קצת מידע על מחירים לדוגמא

נה-טארנג (Nha Trang)-רצועת חוף קצת יותר מיושבת ופופולארית בקרב התיירים. לחצו כאן לקבלת מידע על מחירים לדוגמא.


◊ אפשר לשכור אופניים או טוסטוס כדי להתנייד בנוחות. מצד שני יש מוניות-טוסטוס או מוניות שמציפות את האזור. ויש גם אוטובוס מקומי.

◊ פארי ספרינגס- פנינת טבע מקסימה באמצע של רצועת החוף. מדובר במיים שנובעים מהאדמה. הם חמימים וזורמים במעין נחל קטן ורדוד עד לים. הולכים לאורך הנחל יחפים, על חול רך רך. תענוג לילדים. דיונות צבעוניות מעטרות את הנוף. איפשהו בדרך יש גם חוות יענים שמציעה גם רכיבה קצרה.

◊ חיי הלילה שוקקים וכוללים הרבה אלכוהול, מועדונים, הופעות חיות.

◊ לחוששים- יש אמבולנס ומרפאה מקצועית.

◊ אחד היתרונות הגדולים של המקום (שבגללו למעשה בחרתי בעצמי להתמקם בו) הוא שמדובר באזור מדברי, ולכן אחוזי הלחות נמוכים מאוד. כך שלמרות שאתה גר על החוף ממש, אתה בכלל לא מרגיש את זה! מזג האויר מ-ד-ה-י-ם.

◊ מאוד נוח. יש ווי-פיי מהיר כמעט בכל מקום, יש קפה מעולה, מזגנים בכל מקום, מסאז’ים.

◊ יש מלון אחד שמציע אמבטיית בוץ פרטית. קחו את הילדים ותנו להם להרגיש כמו ב’שרק’. אחרי האמבטיה תקבלו גישה חופשית לבריכה העצומה שכולה מלאה במים מינראלים מלאי בריאות.

◊ כל סוגי המסאג’ים קיימים. כולל את האבנים החמות ושות’. וגם כל מיני מיוחדים כמו מסאג’ פילינג עם חלב אורז או חלב קוקוס או מסאג’ עם אלוורה.

◊ בכל סוכנויות הנסיעות ניתן לקנות חבילות טיולים בסביבה.

◊ וכמובן להתנסות במגוון ענפים של ספורט ימי. גלשני בוגי וגלשני רוח וגלשני רחיפה ואופנועי ים.

◊ למרות האופי התיירותי של האזור הרבה מנותני השירותים לא מדברים אנגלית.

בקיצור: תכינו את עצמכם לנופש ברמה גבוהה ובמחיר נמוך.

מלונות מומלצים במואי נה וכמה הם עולים

בתי מלון מומלצים בסייגון ובהאנוי (וכמה הם עולים)

מחירים לדוגמא:

» מלון מעולה עם נוף לים, בריכה וחוף פרטי (חדר משפחתי כולל ארוחת בוקר)- 30$-60$ יש גם מלונות יוקרתיים שמציעים בונגלוס מדהימים וכאלה. המחירים יכולים להגיע גם ל-500$ ללילה.

כדי להקל עליכם, הכנסתי כאן את המנוע למציאת דילים במיוחד במואי נה. אז לפני שאתם מזמינים מלון- כדאי לכם להציץ כאן. הדילים כל הזמן משתנים, לפי ההצעות של בתי המלון:

Booking.com

מחירים נוספים לדוגמא:

» קפה קר- $0.5

» בקבוק בירה- כחצי דולר.

» סיר חם שלם (hot pot) מלא בפירות ים- $5.5

» אננס מקולף וחתוך ומתוק- $0.5

» בודי מסאג’- מחיר משתנה מאוד. תלוי אם הולכים למכונים הקטנים או למכונים היוקרתיים. בערך בין $5 לשעה ל-$25 לשעה.

» אופניים ליום- $2 טוסטוס ליום-$8

» מיץ קוקוס הישר מהפרי- $0.5

איפה אני עכשיו: בוייטנאם, על החוף. כמה זמן כבר: שלושה שבועות.

** תגידו איך אתם מרגישים עם להתפשט מול המעסה?

שבוע שעבר היה אחר לגמרי. כלומר, כבר היו לי שבועות כאלה אבל את כולם אני מכניסה לאותה מגירה. מגירת ה”אחר לגמרי”.

אז בשבוע שעבר הילדים בילו עם אבא שלהם. הוא בא לכאן והם גם חגגו יומולדת לגלי ביחד. בדרך כלל בשבועות האחרים לגמרי האלה, אני משתדלת לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות בשגרה. אפשר לקרא לזה “ניצול זמן איכותי”, או שאפשר לקרא לזה פשוט.. בריחה.

הבריחה שלי היא לרוב בטיולי אקסטרים שמותחים את הגבול שלי, הופכים אותי לגמישה, חזקה, אמיצה קצת יותר. אני עולה על הנהר עם סירונת קטנה ומתעמתת עם הפחדים שלי. האמת שאני מתעמתת איתם כל הזמן, אבל בזמנים האלה זה יותר ברור לי. או לחילופין יוצאת לנופש פינוק, כזה שלא הרשיתי לעצמי (נפשית, רגשית. אני לא מדברת אפילו על כספית) מעולם. ממש לשחרר. וגם זה אתגר.

לא תמיד הולך לי. בפעם האחרונה הייתי ממש ממש חולה. וזה היה ברור לי לגמרי למה.

הפעם רציתי רגוע. עברתי למלון רחוק, עם בריכה כייפית וחוף פרטי. עבדתי, נפגשתי עם לקוחות, כתבתי. נהניתי נורא מזה שאני משלמת 15$ ללילה ומקבלת את איכות החיים המדהימה הזאת. הלכתי למסאז’ מתי שהתחשק לי (5$ לשעה), ושתיתי מלא מלא מיץ קוקוס.

יכולתי להעביר את כל השבוע ככה. 

אבל אז חשבתי לעצמי שמה, אני לא אעשה כלום? יש לי חלום אחד לפחות שממש יושב ומחכה שאגשים. לוותר?

לא. אז יצאתי למסע אופנועים.

ארבעה ימים על אופנוע ישן ומקרטע (בדיוק כמו שאני אוהבת :-)). כזה שמתחזק לך את החוויה והופך אותה להרפתקה. עליתי להרים למקום שנקרא “dalat”. וחדוות הגילוי בערה בי בלהבות של שמחה.

בלי מפה, בלי מדריך. ככה. נטורל. (טוב לא הייתי לבד לגמרי. היו איתי שני חברים. לאחד מהם קוראים “גוגל” אבל בדרך כלל בדיוק כשצריך אותו הוא לא ממש מחובר). בכל צומת עצרנו כדי לשאול את האנשים איך להמשיך. ופגשנו הרבה אנשים וייטנאמים שלא מדברים מילה אחת באנגלית אבל עשו הכל כדי להסביר לנו איך להגיע. וכל מפגש כזה על הדרך חימם לי עוד קצת את הלב. והוכיח לי שוב, שהעולם מלא בחברים ובאהבה. ולא משנה מה אומרים בחדשות.

ולא שלא הסתבכנו בדרך. מלא. מליון דרכים קטנות, מאובקות, שלל כפרים מקסימים, ריחות ושדות וכבישים מתפתלים. הרים, אגמים שהפתיעו פתאום, דיונות חול נהדרות ולבנות. 

דאלאת עצמה היתה ממתק. כלכך נהניתי. כל היום רק תעיתי ברחובות, בסמטאות ובכבישים שסביבה. זו עיר יפהפיה, עם אגם במרכזה (וטיילת נחמדת סביבו), רחובות הרריים, וחממות מלאות בפרחים. מזג האויר היה קריר ונעים (הבדל ניכר ממה שהיה בחוף) ואפילו מצאתי מסעדה צמחונית- אושר גדול.

המחירים- נמוכים. ממש ממש נמוכים.

כמובן שיש בה גם כל מיני אטרקציות תיירותיות, אבל לא טרחתי. אצלי הכי כיף זה פשוט להסתובב במקום, לפגוש את האנשים, לטעום, להריח. הגילוי הוא התשוקה הגדולה ביותר של חיי. 

חזרתי יום לפני שהילדים חזרו אלי. גמורה, עייפה, מאובקת, וסמוקת לחיים. המרחק מהם תמיד מלמד אותי הרבה. הוא מחדש לי עליהם, ומי שהם. ומחדש לי על עצמי, ומי שאני, כשאני לא ‘אמא’. זה כמו להכיר את עצמי קצת, כל פעם מחדש. אבל בעיקר מלמד אותי שאין דבר כזה. לא להיות ‘אמא’.

למחרת הם חזרו. מיד הלכנו למסאז’ :-).

משהו קטן:

בוייטנאם יש מעין תחנות מנוחה בצדי הדרכים, בהן תלויים ערסלים ומוגשת שתיה קרה. למעשה זה היה החלום שלי. לנוח באחת מאלה. ובכן, אכן הגשמתי אותו. כולל התנדנדות מרגיעה בערסל ושתיית שייק-קוקוס קר. 

איפה ישנתי ומחירים:

בוייטנאם על החוף אני ישנה עכשיו במלון שנקרא- Hai gia. חדר עם מזגן, אמבטיה, מרפסת, וויפיי, מקרר, טלויזיה עולה, אחרי התמקחות קלה 15$ ללילה. במלון יש בריכה ממש נחמדה וחוף. בתי מלון מומלצים נוספים במואי נה תמצאו גם כאן.

בדאלאת– ישנתי במלון ממש קרוב (מרחק הליכה) לטיילת ולאגם, וגם למרכז העיר. המלון עצמו ברחוב קטן ושקט. למלון קראו: שילמתי 8$ ללילה לחדר עם כל מה שצריך, נקי ונעים מאוד.

ארוחות – בין 1$ ל-2$ לאדם, למנה סבירה במסעדה מקומית. מסעדות תיירותיות יותר- 3$-5$ לאדם.

שכירת אופנוע- 7$ ליום. טוסטוס (לנסיעה בעיר)- 3$-4$ ליום. 

שאלה ששאלו אותי השבוע: 

מה עושים עם כסף/דרכונים/תכשיטים במהלך טיול במזרח?

אני ממליצה לא להסתובב עם הרבה כסף מזומן או עם הדרכונים ברחוב. מוטב להשאיר אותם בחדר, ולבחור חדר שהוא ברמה בטיחותית נאותה. כשהולכים לכספומט למשוך סכום גדול- תמיד כדאי לעבור בחדר ולהשאיר חלק מהכסף שם. אל תחזיקו ביד טלפונים יקרים (לחבר שלי נתי, למשל, גנבו את הטלפון בסייגון באמצע הרחוב, תוך כדי שהוא דיבר בטלפון!). תכשיטים יקרים- תשאירו בבית בארץ..

ותמיד תמיד תגבו מידע, ססמאות, תמונות.

מבחינה מקצועית

רבים תוהים האם אפשר להרוויח כסף ולטייל. אשתדל לתת כאן סקירה שבועית. בשבוע שעבר לא עבדתי כמעט. למעשה היום פתחתי את המחשב אחרי חמישה ימים. היו לי כמה פגישות (=60$ לפגישה), ורווחים משניים מהאתר (גוגל, תכניות שותפים, פרסומות).

סייגון, וייטנאם. ארבע בבוקר השעון מצלצל. אלהים בקושי ישנתי. הגירושים האלה. כבר שבועות שאני לא ישנה.

המזגן מקפיא את החדר. ככה הילדים אוהבים ואני מזדחלת בחשש מהמיטה.

מקלחת נשיקות לילדים ואני יוצאת. בלי קפה.

המונית מחכה כבר עם תא המטען פתוח. אני מחייכת. הפעם אין מזוודות, רק תרמיל גב סגול שהבן שלי קנה יד שניה בנפאל. הנה הגשמתי חלום קטן. לטוס קל.

בחוץ חושך. זו שעה נחמדה אפשר לראות אנשים בסוף בילוי ואנשים שרק התחילו את היום. אני נזכרת בתקופה שבה עבדתי במאפיה והייתי חוזרת הביתה אחרי משמרת לילה. מסריחה מבצק באוטובוס, כשכולם מריחים טוב מהבושם ומהקפה של הבוקר. איך התביישתי. העדפתי לחלוק מונית עם הזונות שגם הן בדיוק גמרו לעבוד, אפילו שהייתי צריכה לחכות להן באמצע הדרך שייקנו את הסמים שלהן.

הנהג מוריד אותי ישר בשער הנכון. אני נגשת לדלפק. דרכון, כרטיס טיסה. לא. אין מזוודות. הדיילת מגישה לי את הכרטיס למטוס. אני מציצה ורואה- 30B. אין לי מושג איזה מטוס זה אבל אני יודעת ש-B זה אף פעם לא חלון. אני מבקשת מהדיילת שתחליף לי למקום עם חלון. היא קורעת את הכרטיס של ה-B ונותנת לי אחד חדש. גם אני עבדתי בשדה התעופה פעם. שם פגשתי את זה שמתגרש ממני עכשיו.

התור של הבטחון ארוך נורא. אני מפנטזת על הקפה מהצד השני של הרנטגן. בתור לידי עומדת משפחה צעירה. אבא אמריקאי אמא וייטנאמית ותינוקת. היא משגעת אותם. אני מסתכלת עליהם קצת אבל לא נותנת להם את המבט של ‘גם לי יש ילדים..אני מבינה אתכם’. אלא להיפך. מתרגלת מבט אדיש כאילו אני תמיד לבד.

 אחרי הבטחון נשאר לי מלא זמן. אני הולכת ברחבי היכל היוצאים. הכל כל כך יקר. בסוף עוצרת וקונה קפה.. 35 אלף דונג. ברחוב הוא עולה 10000. אני קונה גם בננה-צ’יפס שיהיה. ומים.

טיסה של עניים. בלי מסכים בלי כריות בלי אוכל. לא רע. יופי של שירות ומטוסים חדשים וחמודים. אני מה אכפת לי. יש לי אמ פי ובננה צ’יפס.

אני אוהבת להסתכל דרך החלון. זו אחת הפעמים הבודדות שאני לא על הכנף. יש שלב אחרי ההמראה, ואחרי שעוברים את קו העננים, שהשמיים נראים כמו ים של צמר גפן. תמיד מזכיר לי קטע מה’סיפור שאינו נגמר’.

יורדת מהמדרגות של המטוס ומתיישבת באוטובוס שלוקח אותנו להיכל היוצאים. לידי וייטנאמית צעירה. איך שאני מתיישבת היא שואלת- ‘את רוצה לחלוק איתי מונית למרכז העיר?’ האנגלית שלה טובה. אני אין לי מושג לאן אני צריכה להגיע. יש לי כתובת בפנקס. היא מסתכלת ואומרת- מצוין. אנחנו לאותו כיוון.

אנחנו יוצאות מהשדה. חבר שלה כבר הזמין לה מונית ושילם עליה. היא מסבירה לנהג שאני צריכה קצת הלאה ממנה והוא מבקש עוד מאה אלף ממני. סבבה. בשגרירות אמרו לי שזה יעלה לפחות 250 אלף.

בדרך היא מספרת לי קצת על עצמה. פעם היא גרה בהאנוי אבל היא עברה לסייגון לגור ליד חבר שלה ‘כדי לדאוג לו’, היא אומרת. זה יפה בעיני. אנחנו מדברות על שתי הערים המדהימות האלה. אני שואלת אותה איפה זול יותר לחיות. היא מסבירה שבסייגון יש שני סוגים של מחירים: מחיר לעניים ומחיר לעשירים. בהאנוי יש רק מחיר אחד, באמצע.

אני שואלת אותה איך מזג האויר כאן, כי בסייגון נורא חם. היא מסבירה שבסייגון יש שתי עונות- העונה היבשה והעונה הרטובה. אבל בהאנוי יש ארבע עונות. אביב, קיץ, חורף וסתיו. היא מנסה להסביר לי איך כל עונה נראית ואני נותנת לה כי היא מתארת את זה כל כך יפה. לא צריך להגיד לה שאני מגיעה מארץ שגם בה יש ארבע עונות. היא מעולם לא שמעה על ישראל.

הילדים מתקשרים ומספרים לי שהחברה שאמורה היתה לקחת אותם אליה לא יכולה בסוף. אני לא נלחצת לגמרי. מתקשרת לחברה אחרת.

הנהג משתדל לנסוע בדרכים שיראו לי כמה שיותר מהאנוי. אנחנו נוסעים לגדת אגם גדול ויפהפה. האנוי מקסימה. יש בה עדינות וגסות מעורבבות בחן ביחד.

היא תיכף יורדת. מגישה לי את כרטיס הביקור שלה ומבקשת שאתקשר אם אצטרך עזרה בכל דבר.

איזה כיף. לא הספקתי לנחות וכבר יש לי חברה אחת בהאנוי.

הנהג מוריד אותי מהצד השני של הכביש. צומת סואן. אני עומדת איזה חמש דקות כמו מפגרת ובסוף מבינה שלא יהיה ירוק ברמזור שממולי. חוצה בשיטת ה’פרוגר’ כמו שחוצים כאן כבישים, בוייטנאם.

אנשי הבטחון של שגרירות ישראל עוצרים אותי עוד לפני שאני נגשת לשער. אחרי עשר שעות בערך של בטחון אני נכנסת, לא לפני שאני מגלה שהקב”ט ואני באים בכלל מאותו הכפר..הוא ביישן ויש לו עיניים כחולות לא עמוקות, אלא כחולות של מרחבים.

בשגרירות יש תערובת של אנגלית וויטנאמית ועברית. מוזר לי אבל שירלי מקסימה וכיף לי לדבר קצת בעברית. אין שום נגישות אנושית. הכל מעבר לזכוכית. אלהים למה העולם שלנו הגיע. לעזזל.

אני יודעת שתיכף אצא מכאן והאפשרות ליצור שוב חברות ואמון עם הבחורה שבספסל לידי תשוב אלי. לא מבינה איך שירלי מצליחה לעבור כל יום ככה.

שירלי מדפיסה ומצלמת ומקלידה ואני מרגישה כמו משהו שואב אותי בחוזקה לעולם ששכחתי. שהותרתי מאחורי. בירוקרטיה ו’תחתמי לי פה’ ו’תחתמי לי פה’. חיים כל היום בחתימות ובטפסים. החיים במענה קולי.

לא קל לי.

מסתבר שאם רוצים שלושה עותקים אז צריך לשלם שלוש פעמים. אני לא בטוחה שהבאתי איתי מספיק כסף ומבקשת לצאת לבדוק בתיק (שהוחרם ונשאר בחוץ). אני מקבלת אישור לצאת לתיק ומנצלת את החופשה הקצרצרה שקיבלתי כדי לברוח קצת אל מרחבי הכחול בעיניים של הקב”ט.

הקונסולית נחמדה מסבירה לי מה לעשות וזהו גמרנו.

שירלי מציירת לי לאן ללכת כדי למצוא אוכל וקפה ואינטרנט. כבר תיכף שתיים בצהריים ואני רעבה.

יוצאת לרחוב מתגעגעת לילדים. כואב לי בבטן ובא לי לבכות. הם כבר הסתדרו עם חברה אחרת שבאה ועושה להם כיף חיים בקניון (“אמא אכלנו במסעדה שהאוכל מוגש בה על מסוע! ואפשר לבחור ממה שעובר ולבשל בעצמך!”).

אני לא נותנת להאנוי צ’אנס. אוכלת במסעדה ועובדת במחשב. יוצאת מהמסעדה ונכנסת ישר לבית קפה. יושבת על המחשב אבל לא מצליחה לעבוד. רבאק כמה שאני צריכה כסף. המוח שלי תקוע.

תנשמי. תרגעי. אני מתקשרת לחברים בנפאל. הם נמצאים בכפר שלהם ואין קליטה אז אני מחייגת לטלפון היחיד בכפר הזה שיש בו קליטה. איזה קרובת משפחה או משהו. היא לא מדברת אנגלית ואני נאלצת לשלוף את הנפאלית שלי מספריה אחרת, כזאת שסגרתי לבנתיים. “מא הימאל-קו סאטי”, אני אומרת לה. הם לא שם. הלכו לשחות בנהר.

אורזת הכל ויוצאת לרחוב. סתם מסתובבת. אני אוהבת ללכת. הכל יפה בעיני. אני מצלמת קצת, כי בכל זאת..

אני יודעת שבגלל התשלום המשולש ההוא בשגרירות, נותרתי עם מעט מאוד כסף.

בפעם המאה שעוצרת לידי מונית טוסטוס אני לא אומרת ‘לא’ ישר. אלא זורקת לו- ‘כמה לשדה התעופה?’ זה לא ממש הגיוני כי שדה התעופה רחוק ולוקח כמעט שעה להגיע אליו אבל היציאה לרחוב עשתה לי טוב ואני מרגישה חופשיה ומאוהבת לגמרי בניחוח של העיר הזאת.

הוא רוצה 200000 ואני מתמקחת ולא מוותרת. במילא לא ממש הייתי רצינית…בסוף יוצא 150000 ואני נזכרת שאני דוקא אוהבת טוסטוסים אז יאללה.

שמה מוזיקה באזניים ונותנת לדוד הוייטנאמי ולטוסטוס שלו לזרוק אותי הארד קור אל תוך האנוי, העשן שלה, הכבישים, הרחובות המעורבבים שלה. איזה כיף.

לא חושבת על כלום רק בורחת אל האנוי, שתבלע אותי קצת. תבלעי, תחבקי, תרימי אותי. אנחנו חולפים על פני שוק פירות מרהיב. אני מהופנטת. שפע פירות שמעולם לא ראיתי. ואז האגם. ומבנים עצומים מפוסלים. שכונות עוני. בתים בעיצוב וייטנאמי מסורתי, עם הגגות מקוערי הפינות שלהם.

כביש מהיר. הדוד הוייטנאמי והטוסטוס שלו בפול גז.

והנה השדה. ושוב דרכון-כרטיס (הפעם אני מבקשת חלון מראש..)-בטחון-היכל יוצאים משמים-שעה לשרוף-מזל שנשאר לי בננה צ’יפס.

כמה בניינים יש בעולם הזה. כמות הבטון שמכסה את האדמה היא לגמרי לא נתפסת. אני קולטת את זה קצת כשהמטוס עף מעל סייגון העצומה ונראה שהוא ממש יצטרך להתאמץ כדי לדחוס את עצמו על מסלול הנחיתה מבלי להוריד כמה בניינים על הדרך.

אני כל כך נהנית מ’לטוס קל’ ויוצאת ישירות החוצה. בסייגון אני כבר מכירה ולמוניות יש מונה ולא מתמקחים. אני כל כך עייפה ורעבה. עשר בלילה. הילדים עשו מליון כיף. ואני זכיתי לפגוש עיר אחת חדשה לגמרי.

המונית גולשת בעיר שעזבתי רק כמה שעות קודם אבל היא נראית לי אחרת לגמרי הערב. מלאת הוד ויופי. מוארת צבעונית ואלגנטית. בטוסטוס שעומד ברמזור לידנו יושב גבר מערבי ולפניו אישה וייטנאמית שנוהגת. הוא כורך את ידיו סביב בטנה בחום ואני מתמלאת התרגשות למראה האהבה והקרבה שקורנת מהזוג הזה. כל כך יפה בעיני.

אנחנו מתקרבים ואני כבר מרגישה בבית. מוזר לי שאני מרגישה ככה, זה לא שאני גרה כאן. אחרי כמה שניות מגיעה ההבנה. ‘בית’ הוא כשאני עם הילדים שלי.

חזרה לבלוג