אתמול גלי ואני עזבנו את פוקרה, אחרי כמעט חצי שנה. וזה תמיד מצחיק אותי כי החברים בשכונה בכל שנה מופתעים מחדש כשאנחנו עוזבים.
גרנו בבית בשכונה שקטה אבל במיקום ממש נוח. היתה לנו רצפת פרקט, שתי מרפסות, מטבח גדול ומים חמים במקלחת. הכלבה המתוקה של השכנים והחתול של הבניין שבא לבקר בכל יום :-). היה שליח של ירקות ושליח של כביסה. יכולתי להזמין גרנולה תוצרת בית, ושוקולד בריא. היתה אישה שבאה לעזור בניקוי וסידור הבית והיה לנו תנור חימום מופלא.
וכמובן, המקינטה של הקפה.
עברנו כאן את כל החורף וכמעט את כל האביב, וחיכינו עם כולם לגשם שיבוא כבר (תבינו בהמשך)…
רני (בתי האמצעית, כבר בת 21) באה לגור קרוב אלינו למשך שלושה חודשים והיה לי ממש כיף עם שתי בנותי. היא אמנם היתה איתנו לא מעט בקיץ, באירופה, ואחר כך בסתיו טסה איתנו לחודש בתאילנד, אבל אז אנחנו נשארנו והיא המשיכה לכמה חודשים בהודו. בשנים האחרונות היא מין באה והולכת, חיה את חייה, זזה איך שבא לה ומנהלת עסק עצמאי אונליין.
כן. גם ילדים שאין להם בית עוזבים בסוף את הבית… :-).
יצאנו לטרק של סופ”ש בהרים הסמוכים, נסענו באוטובוס לנהר הצלול שנושק לכפרי הדייגים של פוקרה וקישקשנו הרבה בליווי כוס צ’אי מתוק.
אני נסעתי קצת לבד לנהר והשארתי את שתיהן להסתדר בעצמן. לא היה לי קל…
חגגנו ביחד יומולדת 18 לגלי (בתי הקטנה. הייתם מאמינים?), בסופ”ש שהוקדש לפרידה מהילדות וכניסה לעולם המבוגרים. שיחקנו משחקי קופסא, עשינו מסאג’ אכלנו עוגה וגם הלכנו להרים כוסית קוקטייל.
ערב עזיבתה של רני הלכנו לשבת בבית קפה שבו מופיע אחד המוסיקאים שאני הכי אוהבת. שתינו מיץ בריאות, צחקנו מלא והקשבנו לו. חיכיתי לשיר אחד מיוחד שאני ממש אוהבת, אבל הוא לא הגיע. לקראת הסוף רני קמה, ניגשה אליו, וביקשה ממנו שישיר את השיר. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שמישהו עשה משהו כזה בשבילי. הבטתי בבתי, והאישה המדהימה שגדלה להיות, והתרגשתי עד דמעות.
למחרת היא יצאה לה להודו ומשם לשוויץ.
אז כן, השתדלנו להעביר את הזמן בנעימים, אבל במהלך חצי השנה הזאת היינו רוב הזמן בשגרה פשוטה.
גלי נכנסה לשגרת לימודים חדשה. היא קיבלה שעורי מתימטיקה, פילוסופיה, תכנות, שיווק ומכירות. וגם שעורי פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. למדה אמנות וגם עשתה יוגה.
את השגרה החדשה הזאת בנינו, אחרי שהמורה הפרטית הקבועה שלה (כבר עשר שנים..) היתה עסוקה ולא יכולה היתה להמשיך וללמד אותה. אז גייסנו כוחות, מצאנו מורים מדהימים ויצרנו תכנית כייפית ומעשירה עבורה.
ואני בעיקר כתבתי. העליתי אתר חדש שלם על תאילנד (לא בשבילי, בשביל לקוח. כן. משלמים לי עכשיו על זה שאני מטיילת… :-)), כתבתי לאתר שלי וליוויתי הרבה משפחות לקראת יציאה לטיול משלהן, אליהן התווספו משפחות מפונות שהחליטו לצאת להתאוורר קצת. שמתי לב לתופעה מעניינת. למרות הקבוצות וכל המידע שיש עכשיו באינטרנט – נראה שהמשפחות שאני מלווה זקוקות יותר מתמיד להכוונה, וליחס אישי. הקשר בנינו צמוד יותר, קרוב יותר ואני מוצאת את עצמי נותנת מענה תכוף יותר ממה שנתתי עד לא מזמן. עבורי זה מאוד נחמד, כי אני ממש חווה את המסע שלהם יחד איתם :-).
חוץ מעבודה.. הרבה פחות הליכה על האגם והרבה יותר יוגה עם עצמי בבית.
עברו לידנו כמה חגים נפאליים (שיבא ראטרי- יום ההולדת של האל שיבא, הולי – חג האביב והצבעים, ראש השנה הנפאלי) וגם כמה חגים בינלאומיים, וגם כמה יהודיים. השתדלנו לציין אותם אבל לא כל כך השתתפנו השנה.
לא ממש יצאנו לאירועים ולמסיבות, וגם לא להופעות, לפסטיבלים או לריקודים. מקסימום איזה זמר בבית קפה. הכל היה אחרת. הלב כבד. אין שום חשק באמת לחגוג. רק לשהות, לבהות. בשקט.
לקראת תחילת האביב, חודש שלם היה אובך ודרגות גבוהות של זיהום אויר בכל האזור. אי אפשר היה לראות את ההרים, והאגם נראה כאילו מישהו צבע אותו בשחור לבן.
ואז התחילו הגשמים סוף סוף… לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שהתרגשתי ככה מגשם.
ובבת אחת המסך הוסר…
בסוף חודש מאי גלי ואני קיפלנו שוב את הבית, ארזנו שוב חיים שלמים אל תוך שתי מזוודות, ויצאנו לכיוון קיץ באירופה.
באוטובוס, בדרך לקטמנדו ומשם לטיסה החוצה מנפאל, ביקשתי מושב עם חלון לנהר. זה מה שאני תמיד מבקשת בנסיעה האחרונה שלי מפוקרה לקטמנדו, לפני שאני עוזבת.
נפאל היא אחד מהמקומות שאליהם הכי כדאי להגיע בישיבה ליד החלון במטוס. עוד לפני שבכלל נוחתים שם, היא מקבלת את פניכם בנופים עוצרי נשימה של רכס ההימלאיה, האברסט, והנהרות המרהיבים המנצנצים בשמש.
לפעמים הטייס אפילו מפנק את הנוסעים בסיבוב של כמה דקות, ככה רק כדי לשטוף את העיניים :-).
לפרטים לגבי תכנון הטיול, עונות מומלצות, הנחיתה ועוד מידע רב על נפאל אתם מוזמנים להכנס למאמר הזה.
קטמנדו עצמה, עשויה להיות קצת קשה לעיכול. לכן אני מציעה לשמור אותה לסוף.
את הלילה הראשון אני ממליצה להעביר במלון טוב ואיכותי, בשכונת התיירים של קטמנדו הנקראת ה’טאמל’. כדי להתאושש מהטיסה ולהתחיל ברגל ימין את הטיול.
בטאמל תמצאו חנויות למכביר, עם כל מה שאתם צריכים (הביאו אתכם מהבית שקיות ניילון וגם תיק מכולת או רכשו שם בעלות של 10 רופי לשקית).
מסעדות המגישות אוכל ברמה גבוהה, קפה איכותי וחווית שהות נעימה. תמצאו שם ספרים, שקעים להטענת לפ טופ/טאבלט/סלולארי וגם וייפיי. גם מבחר של אוכל ישראלי (פלאפל בנפאל..זו חוויה :-))
יום 2 מעבר לפוקרה:
צאו באוטובוס/ טיסה לפוקרה. על כל הדרכים להגיע מקטמנדו לפוקרה תוכלו לקבל בפירוט כאן.
בדקו במספר סוכנויות מה הם מציעים לטרק של ‘סובב אנאפורנה’. אין צורך להזמין את הכל מהארץ. בקרו במספר סוכניות בפוקרה, הם יסבירו לכם בשמחה על המסלול והעלויות. אפשר להזמין את השירות לרוב מהיום למחר.
התחילו להתכונן לטרק- יש להוציא אישורי כניסה לשמורה, לראיין כמה מדריכים ופורטרים, לקנות או להשכיר ציוד.
המלצה חמה: מקלות הליכה. הם יעזרו לכם יותר ממה שאתם חושבים.
עוד המלצה: לפני שאתם יוצאים לטרק- בקרו במוזיאון ההרים, למדו מעט על התלבושות האופייניות לכל שבט, על שמות הפסגות והרכסים השונים, על סוגי הסלעים והאבנים ועל המשלחות השונות שיצאו לכבוש את האברסט. זה יתן ערך רב לטרק כולו.
יום 6- 23- טרק:
טרק ‘סובב אנאפורנה’. אל תשכחו לטעום את המנה הנפאלית המסורתית, הנקראת ‘דאל בהאט’. המנה הזו טעימה ומזינה במיוחד בכפרים הנמצאים במעלה הרכס.
לפני היציאה מהארץ מומלץ להתייעץ עם רופא בנוגע לטיול בגבהים, במיוחד עם ילדים. לקבל טיפים והדרכה להתנהגות בגובה.
חזרו לפוקרה (כך תוכלו להשאיר חלק נכבד מהציוד בגסטהאוס למשמורת, או באחת מסוכוניות הנסיעות. זה מאוד מקובל, וקחו רק את מה שאתם צריכים לטרק).
טרק עם ילדים
האגם של פוקרה
נופים מהטרק
יום 24- מנוחה:
מנוחה בפוקרה. לכו למסאז’, לשיעור יוגה או העבירו יום בבריכה, אם מזג האויר מאפשר. בערב לכו לסרט ב’movie garden’ או קחו את הילדים לסרט במרכז העיר, בבית הקולנוע midtown המקרין גם סרטי 3D.
לגבי המסאז’- בפוקרה יש ארגון מעניין המציע מסאז’ שמבוצע ע”י עיוורים. הארגון העביר להם קורסים וסדנאות ולמעשה הפך אותם למעסים מקצועיים. כך שהתשלום תורם ומאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד. המרכזים נקראים: “helping hands” וניתן למצוא אותם במספר נקודות לאורך ה’לייק סייד’.
פוקרה היא אחותה השלווה והרגועה של קטמנדו. היא בין המקומות שהכי קל פשוט לשהות בהם, והכי קשה לצאת ממנה. גם כשאתם עם ילדים וגם כשאתם בלי. היא שילוב מרנין של אגם, רכס האנאפורנה, מסעדות שיקיות ושוות (עם נוף לאגם או להרים) ואנשים מקסימים. פוקרה היא גם נקודת היציאה לטרקים רבים ולראפטינג. וכתבתי עליה לא מעט.
יש בה כל כך הרבה גסטהאוסים ובתי מלון שנראה כאילו תיירים פשוט מציפים אותה. למעשה כמות התיירים כמעט לא מורגשת.
אז הכי כדאי לכם להגיע ולבחור את המלון או את הגסטהאוס שהכי יתאים לכם. אבל כדי שיהיה לכם מקום להניח בו את הראש (אחרי שמונה-תשע שעות של נסיעה מעייפת באוטובוס מקטמנדו) בלילה-שניים הראשונים שלכם, הכנתי לכם כמה מקומות שתוכלו להזמין מראש, ולהיות רגועים.
חמישה בתי מלון מומלצים לנחיתה רכה בפוקרה עם ילדים:
1. Hotel Middle Path – מלון הממוקם באחת מהשכונות הכי טרנדיות כרגע בלייק סייד, ממש ליד קמילה – בית הקפה הכי שווה וה- 5 אלמנטס, אחת המסעדות הנחשבות ביותר בסביבה, במיקום מרכזי יחסית אך שקט המציע שרות איכותי במחיר סביר (60$-70$ ללילה). יש אפילו בריכה. ממליצה להתחיל את הבוקר שלכם בארוחת בוקר מפנקת בקמילה ומשם להמשיך לסיבוב על האגם, לאכול ארוחת צהריים שקטה ב- vegan way או באחחת המסעדות האחדות על האגם ואז לחזור בשקט למלון.
2.Chautari Boutique Hotel – מלון חמוד במיקום מרכזי אך שקט, מציע חדרים באיכות גבוהה ובמחירים נוחים. חלקם עם מרפסת ונוף לאגם. המלון יושב באחת הפינות המרכזיות מהם ניתן לצאת בקלות גם לטיילת וגם למגוון מסעדות ומקומות בילוי במרחק הליכה של כמה דקות. בתי מרקחת, חנויות מכולת וקפה טוב הכל נמצא שם. הוא גם קרוב לבית חב”ד.
3. Hotel Granate Rouge מלון במקום טוב, באזור הצפוני של האגם (בניגוד לשני בתי המלון הקודמים שהמלצתי עליהם), הוא נמצא בשכונה היותר “תרמילאית” של האזור, אבל היא שכונה ממש מגניבה בפני עצמה. מסעדות שוות, גם לטבעונים ולשוחרי בריאות, אוכל מקומי, בארים, הופעות חיות וסושי.. האגם נמצא ממש במרחק מספר צעדים.
החדרים במלון טובים ויפים, הוא בבעלות משפחה נחמדה והמחיר הוא בעלות נמוכה יחסית (תוכלו להזמין ללילות הראשונים ואז לחפש משהו זול יותר אם תרצו)
∴ האזור הצפוני, הנקרא “קהארה” זהו אזור שבו ניתן לצפות גם באמני קרקס ואמני רחוב מתאמנים על גדת האגם בכל ערב, ולתפוס גם הופעות ג’אגלינג, להצטרף למעגל מתופפים או למשחק שח מט באחד מבתי הקפה היושבים לגדת האגם. אתם מוזמנים להיעזר במיקום שלו על מנת לקבל קצת מושג על האזורים השונים והנחמדים לשהיה עם ילדים בפוקרה.
לפני שאתם מגיעים, שלחו לי מייל, או דברו איתי בטלפון ואתן לכם הרבה טיפים, המלצות ומידע בכל מה שקשור לפוקרה. אולי אפילו נפגש לצ’אי 🙂 , אני חיה כאן מספר חודשים בכל שנה..
גם הוא נמצא לאורך הרחוב המרכזי שעל גדת האגם, כך שיהיה לכם קל להגיע כמעט לכל נקודה מרכזית ברגל. יושב ליד מספר מסעדות מוכרות, ברים, בתי מרקחת וחנויות נוחות. החזרים עצמם מציעים נוף לאגם, מרפסת נחמדה וגם חדרים עם שתי מיטות זוגיות למשפחות.
בניגוד לריזורטים אחרים בפוקרה, הנמצאים במיקומים די רחוקים מהסצינה החברתית והתיירותית, המלון הזה מציע גם רמת חיים וגם מיקום ממש נוח ומרכזי. הכל במרחק הליכה, ויש גם בריכה :-). מלון לכל מי שמעדיף ממש להתפנק.
♥ ניסיתם אבל לא הצלחתם למצוא? מכיון שכשבאים לחפש מקומות לינה בפוקרה המיקום הוא הדבר המבלבל והקריטי ביותר – הנה עוד שבעה מקומות לינה במיקומים הנוחים ביותר למשפחות (לדעתי):
Hotel Elite Pokhara – אם אתם מחפשים משהו באמת זול ובסיסי, קרוב לסצינת התרמילאים.
Hotel Luma Inn – מיקום קצת אחר, ברמה ואיכות טובה. עדיין קרבת כל הפעילות והמשפחות.
Pokhara Boutique Hotel – בקרבת מקומות טובים לאוכל, ולפעילויות. ביקורות טובות בגוגל. קרוב לאגם ולסצינת התרמילאים. לא זול אבל יש מזגן :-).
Hotel Lake Himalaya – ממש במרכז העניינים, אחד מהמיקומים הנוחים ביותר בעיני. קרוב למסעדה עם מנות טבעוניות. חדרים משפחתיים מקסימים. מזגן. קרוב לבית חב”ד.
Pokhara Tourist Home – נמצא בסמטא שקטה ופנימית, באחת השכונות הידידותיות בלייק סייד. קרוב מאוד למרכז העניינים, לחנויות מכולת, ירקות ומסעדות מקומיות. מרחק הליכה קצר מבית חב”ד ומהאגם. חדרים חמודים ובסיסיים.
כמה מילים על חיפוש בתי מלון בפוקרה
בניגוד למקומות אחרים בעולם, כשבאים לחפש מקום לינה בפוקרה לא כדאי לכם לחפש בתי מלון שמוגדרים ב”מרכז”. מרכז העיר הוא אזור הומה וצפוף, שרחוק מכל מוקדי התיירות הנוחים והמפנקים של העיר. (כמו שתוכלו לראות בוידאו שרני מסבירה). השכונה הרצויה לכם היא “לייק סייד”, היושבת על גדת האגם, והאזורים הטובים לחיפוש מקום לינה יהיו קצת ימינה וקצת שמאלה מה- camping ground. עוד נקודת ציון שיכולה לעזור לכם היא לבדוק את המרחק של בתי המלון מהאגם.
הציצו גם ברשימת הדילים שמתעדכנת כל יום כאן: Booking.com
פוקרה היא מדהימה. באמת. כשנוחתים בקטמנדו בפעם הראשונה, וחושבים שזאת נפאל, וחוטפים כאב ראש ורק רוצים לברוח, מומלץ באמת לברוח כמה שיותר מהר. לפוקרה.
קחו אוטובוס תיירים בבוקר, תתענגו על הדרך. כשתגיעו לתחנת האוטובוס של פוקרה קחו מונית לצומת המרכזי של שכונת התיירות- lake side. משם כבר הכל ברור יותר. האגם מנצנץ ומזמין, הרחובות פתוחים ורגועים וקצהו של המאצ’אפוצ’רה מבצבץ לו למעלה, בתוך מסגרת ההרים המגוננת.
אני זוכרת את הרגעים הראשונים שלי שם. אחרי שבוע בקטמנדו, הרגשתי כאילו שהנשימה חוזרת למלא לי את בית החזה. ומאז אותם רגעים קשה היה למצוא תחליף לעיר הזאת. עבורי.
להלן כמה המלצות לבילוי דל תקציב אך מגוון ומלהיב בינות לרחובות השקטים של פוקרה:
♦ לצאת לטיול על הטיילת של האגם. לשבת לשפת האגם לצפות בסירות בהרים בדייגים בנשים המכבסות את בגדיהן. לקרא ספר לשמוע מוסיקה להתרחץ..
♦ לבקר במחנה הפליטים הטיבטי להשתתף בתפילה במקדש. אפשר גם להתאכסן בגסט האוס של המקדש. התשלום אינו קבוע ומתבסס על תרומה. שלם כמה שתרצה. מיקום >>
♦ להכנס לחנות האורגנית, להתעדכן בקורסים/סדנאות/תערוכות/מסאג’ים שמוצעים בשכונה. רובם אינם בתשלום או בתשלום של תרומה. אגב, זו גם חנות מצויינת לקנות בה מתנות. נסו גם את דף הפייסבוק >>
♦ להשתתף בג’ם סשן על גדת האגם. די’ג’ים, תופים ושירה. לפעמים גם להטוטנים מתאמנים לאורך השביל שלגדת האגם. ככה ספונטני. בעיקר מתרחש לקראת השקיעה, באזור הצפוני יותר של האגם.
♦ ללכת לפארק לשחק כדורגל עם הילדים המקומיים. או קריקט. או ללמוד מהם משחקים נפאליים. הפארק נקרא “ה-קאמפינג גראונד” והוא יושב ממש בצמוד לצומת המרכזי של הלייקד סייד.
♦ ללכת ברגל עד נקודות הנחיתה של מצנחי הרחיפה. הן פזורות לאורך האגם, מצדו השני.לשבת כמה שעות להנות מהנוף, מהברוזים ולצפות בצנחנים הנוחתים בצבעוניות מרהיבה.
♦ ללכת לטיול לכפרי הדייגים ( האפי וילאג’, פהאמה, סאדי ) היושבים ביציאה מאזור התיירות. לראות שם את הדייגים, סוסים, שדות אורז בתי בוץ ובאפאלו שרוחצים בנהר. אפשר גם לשכור אופניים או טוסטוס.
♦ לעלות בזריחה לסרנגקוט לצפות בפסגות ההימלאיה מתעוררות בורוד כתום ירוק..
♦ לעלות לסטופה- פגודת השלום לראות את פוקרה מלמעלה.
♦ לשבת עם מוכרות התכשיטים הטיבטיות, או להכנס לחנויות המוצרים הטיבטיים, לצלול לשם ולשמוע סיפורים על האבנים ועל טיבט ועל החיים שלהם.
♦ ללכת לבית היתומים לשחק עם הילדים או ללמד אותם משהו.
♦ ללמוד שזירת חוטים ומקרמה – בשכונת התרמילאים של לייק סייד תמצאו מגוון חנויות לתכשיטים עבודת יד- תוכלו לשבת עם האמנים, וללמוד מהם את אמנות השזירה.
♦ ללכת למסעדה והגלריה שנקראת ‘זירו’ (ZERO) בשכונה הצפונית שעל האגם. זוהי מסעדה קוריאנית, בה בעלת המקום מציעה שיעורי קוריאנית וסדנאות יצירה לילדים (בחינם) בכל יום שבת.
♦ במסעדת ה- vegan way תוכלו להצטרף למעגל מתופפים, לקבוצות מדיטציה או למצוא שותף למשחק שח מט.
♦ שעורי יוגה יומיים – במספר מקומות לגדת האגם מציעים שעורי יוגה drop-in המבוססים על תשלום כפי רצונך.
♦ שעור ציור בטכניקות שונות – במסעדת הקרפרי, ממש בפינה של הירידה לאגם מתקיימים שעורי ציור ואמנות באוירה זורמת ונעימה. ניירות ציור וכלי ציור ניתנים במקום למי שצריך. וכמובן..שוקו קר או לימונדה :-).
לפוקרה יצא שם שם עיר מנומנמת קצת. אבל אני אוהבת את השקט בה. הוא מאפשר לאט לאט לגלות בה את הפנינים הקטנות שקצת מתחבאות בין הסמטאות. למשל מועדוני לילה חמודים בהם יש הופעות חיות, ג’אם סשנ’ס שפתוחים לתת לכל מי שרוצה להופיע. או שיעורי יוגה ספונטניים על הגג של אחד מהגסטהאוסים. יש מוזיאון הרים מתוק להפליא (מומלץ!) ואת מחנה הפליטים הטיבטי. יש את באגנס טל (אגם באגנס) שאליו אפשר לברוח ליום או יותר.
בפוקרה יש גם הרבה פעילויות אקסטרים כמו כל מיני מסלולים של ראפטינג וקייקים, שייט בסירה על האגם, מצנחי רחיפה מעל רכס האנאפורנה, טיולי אופניים ועוד הרבה.
♥ אם אתם מגיעים לנפאל, אתם מוזמנים לפנות אלי ולקבל המלצות. ואולי בעצמי אהיה שם. נשב נשחק קלפים קצת.
בדיוק לפני שנה חגגנו את השנה החדשה על החוף בגואה. רני עשתה בייביסיטר על שלושה ילדים של אישה ישראלית שיצאה למסיבה, גלי הצטרפה למסיבת הפיג’מות הזאת ויותם ואני נשארנו שנינו, על החוף, עם בקבוק יין אדום.
הוא רצה לחזור הביתה. אני רציתי להרגיש קצת את האנרגיה. אבל שנת האבל שלי (על מותה של אמי) היתה בעיצומה ואני הייתי במערבולת רגשית מורכבת. אז ירדנו לחוף, ישבנו שנינו על סירה שחנתה לה שם, שתינו יין והוקפנו מכל עברינו במוסיקה של מסיבות וזיקוקים.
אפילו עליתי ‘לייב’ בפייסבוק ב-12 בלילה עם הסטריית הזיקוקים שהתפרצה לה בכל רחבי החוף. היה מדהים.
קצת בכיתי וקצת הייתי מאושרת. לא נישקתי אף אחד.
ואז חזרנו הביתה.
לגואה הגענו כבר בדצמבר, שכרנו בית והעברנו שם תקופה של חודשיים. זאת היתה הפעם הראשונה שלנו בגואה, הפעם הראשונה שבה יותם יצא לבד למסע בכל רחבי דרום הודו, ואחר כך גם בחר לגור בגוקרנה, מרחק נסיעת רכבת קצרה מהחוף שבו שהינו כולנו.
גלי חלתה באבעבועות רוח.
רני עבדה כמעט כל יום בבייביסיטר על ילדי המשפחות שגרות שם.
וגם פגשתי שוב את פונקי, אחת הנשים הכי מדהימות שיצא לי לפגוש. חברה קולומביאנית שהכרתי עוד בשנה הראשונה למסע שלנו, ומאז שמרנו על קשר.
מגואה נסענו ברכבת לילה לקוצ’י, קרלה. אנחנו מאוד אוהבים רכבות ואני תמיד שמחה לצאת ברכבת לילה (גם לקהיר הולך, אבל גם לכל מקום אחר 😊). שם עלינו על טיסה זולה במיוחד לבנגקוק.
בבנגקוק שכרנו דירה דרך איירביאנבי (לא שילמתי..) בשכונה תאילנדית שקטה. הבנות בילו קצת זמן איכות עם אבא ויותם ואני בילינו זמן איכות עצמי. היה ממש כיף.
אני אוהבת להרגיש את החיים המקומיים. לבקר בשווקים, לטעום את האוכל, לשוטט בחנויות, ברחובות. בבנגקוק נהגתי לפקוד את מכון המסאז’ המקומי כמעט כל יום. בעבור 4$ קיבלתי מסאז’ של שעה. ובעיקר קיבלתי שיעור על החיים בשכונה התאילנדית. אנשים יוצאים ונכנסים, ילדים יושבים מכינים שעורי בית, הטלויזיה פתוחה (על אופרת סבון הודית מדובבת לתאילנדית.. 😊) הוילונות שבין מיטת מסאז’ אחת לשניה לא תמיד נסגרים עד הסוף….
פעם אחת נכנסתי לחנות מכולת ליד הבית ושאלתי על בקבוק אלכוהול שהיה כתוב עליו רק בתאילנדית. המוכר הסתכל עלי וצחק. “זה לא בשבילך”, הוא אמר. וכמה שאלכוהול מקומי הוא אחד מהתחביבים שלי, האמנתי לו ודבקתי בבירות המקומיות.
כשהגענו לבנגקוק ופרסמתי פוסט על זה בפייסבוק, פנו אלי כמה חברים ששהו באותה תקופה בבנגקוק ושמחו שאנחנו שם. אז העברנו את הזמן גם עם חברים יקרים. בניהם ג’ייסון (שאיתו אנחנו בדרך כלל מבלים דווקא בהודו) שהוא דוקטור לרפואה סינית ועשה לנו סיור מודרך בצ’יינה טאון, על תבליניה ומרקחותיה המסתוריים. ורון (אותו פגשנו במסע אופנועים בצפון הודו) שלקח אותנו לאכול את הגלידה הכי גדולה בעולם 😊.
כשהבנות חזרו מהכיף עם אבא, ירדנו כולנו לחוף לבקר משפחה צרפתיה שאנחנו מכירים ואוהבים שבדיוק שהו שם. אז היה די קל, כי לא הייתי צריכה לבדוק או לשוטט מליון זמן באינטרנט. הם דאגו להכל, ואנחנו פשוט עלינו על אוטובוס לילה (ואחר כך מעבורת ואחר כך מונית) ישר למקום שבו הם נמצאים.
החוף והבריכה בקופנגןגלי בדרך לקופנגן
♣ טיפ: לאלה מכם המטיילים על תקציב מוגבל- הרכבות בתאילנד הן דרך מצויינת להתנייד, אבל כדי להשיג מחירים טובים צריך להזמין הרבה זמן מראש. אחרת המחירים מאוד יקרים. אוטובוס לילה יהיה זול יותר, והוא לא אופציה רעה (יש אפילו שירותים ואינטרנט בתוך האוטובוס). ויש חבילות של אוטובוס+ מעבורת. לכו למשרד התיירות ובדקו את כל האופציות. הם גם מראים לכם תמונות בדיוק איך הכל נראה.
אחרי כמעט חודש בתאילנד, חזרנו לבנגקוק בלי לדעת לאן הלאה. היתה לנו ויזה לחודש שכמעט הסתיימה ואני ממש התלבטתי. משרד נסיעות גדול במזרח הציע לי הצעה לטיול מדהים לוייטנאם בחינם, מצד שני פזלתי לכיוון אוטובוס מבנגקוק למיאנמר, ומבחינת חשיבה כלכלית יכולתי להרשות לעצמי רק לחזור להודו.
מילה על טיולים בחינם: אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בקונפליקט. מצד אחד זה מאוד מפתה. אני מקבלת הצעות מדהימות מדי פעם לטיולים עם מדריך צמוד, בתי מלון 4-5 כוכבים, ומקומות שמעולם לא ביקרתי בהם. מצד שני זה מחייב אותי כמובן לכתוב על אותה חברה שמימנה את זה, ולהמליץ עליה ושם אני מרגישה שזה עשוי קצת לפגוע באמון שיש לי עם הקוראים שלי. קצת מרגישה כאילו מכתיבים לי מה לעשות ואת זה, אני ממש לא אוהבת. לפעמים אני מרגישה שמגיע לי, כי עבדתי באמת (באמת) קשה כדי להגיע למקום הזה. אבל בנתיים לא נשברתי. סירבתי לכל הצעה שקיבלתי. חייבת לומר שזה לא היה קל.
בקיצור, חזרנו להודו.
עלינו לואשישט, ושם גם חגגנו לגלי בת מצווה (5 באפריל). שנת האבל הכתה בי והיה לי קשה לחגוג מכל הלב. אז הלכתי עם ה-♥ וחגגנו לה בצורה שהיתה נכונה לכולנו. עשינו לה משחק ‘חפש את המטמון’ בכל רחבי ואשישט, הצלחנו לשתף את כל החברים והמכרים שלנו מהכפר הקטן הזה, היא עברה בין תחנות רבות, וכל אחד הגיש לה פתק עם רמז להמשך הדרך. האנשים האלה מכירים אותה מאז שהיא בת 4 ועבורי זה היה מאוד מרגש. גמרנו את המסלול במפל הקטן, בו הגשנו לה מתנה מאבא, מתנה מאמא (הורים גרושים זה ממש חרא. לא מומלץ..☹ אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד) ומתנה מסבתא ז”ל. בירכנו אותה ושלחנו את הברכות יחד עם זרם המים שבמפל.
ואשישטהמפל בואשישטואשישטגלי בנהר במנאלי
מאז שהיא בת 10 אני מכינה לה מתנה עם האבן שלה. אז בגיל עשר זו היתה האבן לפי הלוח הטיבטי (ספיר), בגיל 11 אבן לפי הלוח הלועזי (אופאל) ובגיל 12 אבן לפי הלוח היהודי. יהלום.
מהודו עברנו לנפאל. המעברים מהודו לנפאל לא קלים. אנחנו עושים אותם דרך היבשה וזה מצריך מאתנו לקחת אוטובוס לילה מהצפון לדלהי (15 שעות), ומשם אוטובוס מדלהי, דרך מעבר הגבול הודו-נפאל וכל הדרך לפוקרה. 36-40 שעות של נסיעה.
♣ טיפ: אני לא ממליצה לאף משפחה לעשות את המסלול הזה. מדובר בנסיעה קשה במיוחד.
בנפאל היינו בחודש מאי, ותחילת יוני. ואז קיבלתי הודעה שצו הירושה סוף סוף הגיע. המשפחה שלי בארץ לא לחצה, אבל עברו עלי כמה ימים של התלבטות האם לעשות את המעשה הבוגר והאחראי ולחזור לארץ ולהתמודד עם כל ענייני מותה של אמי, או לדחות את זה.
גלי חוגגת בת מצווה עם החברים באור2קיי, המסעדה בנפאל
רני יותם ואני ישבנו על ‘מומונדו’ ובדקנו טיסות לארץ. ואז עודד, מאור2קי, המסעדה הישראלית בנפאל, שהוא הדבר הכי קרוב למשפחה בשבילנו בנפאל, אמר לי- תעשי מה שאני עושה כשאני טס לארץ. טוסי לאיסטנבול, ומשם לישראל.
אז עשיתי את הדבר האחראי ובאתי לארץ. טסנו כולנו לאיסטנבול, שם פגשנו את עודד ואשתו והתינוקת (כי גם הם היו שם במקרה), טיילנו באיסנטבול, זכיתי לראות דולפינים מקפצים להם במפרץ, ועודד שמכיר היטב את העיר עשה לנו סיור מודרך בכל העיר, ומשם טסנו לארץ לביקור של שבועיים.
בלב שבור מאוד מכרתי את האוטו של אמא שלי. חתמתי על מסמכים. הלכתי לרשויות. מלאתי טפסים. מחקתי את שמה מחשבונות הבנק (בדמעות. עד כדי כך שהפקידה נגשה וחיבקה אותי), בחרתי מצבה, אחרתי לאזכרה (מערכת האוטובוסים בארץ קשה להכלה), עשיתי את עצמי חזקה ומסוגלת, חיבקתי את החברות היקרות שלה שלחשו לי באוזן מילים שגרמו לי לבכות, עשיתי שתי הרצאות כאילו כלום, יצאתי פעם אחת והשתכרתי בבר מגניב בתל אביב עם אריאל, שהוא אחד החברים הכי טובים שיש לי, וכמובן פקדתי את מקס ברנר. המשפחה היקרה שלי היתה לצדי כל הזמן.
אחרי שבועיים אינטנסיביים בארץ טסנו בחזרה לאיסטנבול לשלושה ימים רגועים. הידעתם שאיסטנבול ממש זולה? הצטיידתי בהרבה קפה טורקי והמשכנו הלאה.
קפה טורקי
להודו. בהתחלה ואשישט ואחר כך לאדאק.
למה אני חוזרת לאותם מקומות בכל פעם?
יש לזה כל מיני סיבות. בגלל שהמסע שלנו הוא בעצם דרך חיים, אז אני משתדלת לשלב בין מקומות מוכרים לבין גילוי של מקומות חדשים. חזרה למקומות שאנחנו כבר מכירים ואוהבים קודם כל משמחת אותנו תמיד, וגם מאפשרת לנו קצת שגרה, קצת ‘מוכר’. וגם להעמיק עוד קצת. כי תמיד אפשר ללמוד עוד קצת על המקום שבו אתה נמצא.
למשל, למרות כל השנים שאנחנו בנפאל, רק לאחרונה למדנו שלנשים הנפאליות אסור לשחוט תרנגולות. וגם ראינו איך הנשים מכינות קמח מאורז בדרכים מסורתיות.
בנוסף, יש לזה גם אלמנטים רגשיים ופסיכולוגיים. כשאני יודעת שצפוי לנו מסלול קצת יותר מלחיץ ואינטנסיבי, אני בדרך כלל אעדיף לגמור אותו במקום מוכר, שבו יש אנשים שאנחנו קשורים אליהם, שאוהבים אותנו ושמחים לראות אותנו. כך שהשיקולים הם לעתים נסתרים יותר אבל תמיד עם הגיון 😊.
הפעם חזרנו ללאדאק כי הבנות ביקשו. יש לנו משפחה טיבטית אצלה אנחנו גרים, שהפכה עם השנים להיות כמו משפחה עבורינו, והבנות מאוד קשורות אליהם. בשבילי זו זכות אדירה, שהילדים חווים תרבות אחרת כל כך מקרוב, לומדים את אורחות החיים עד לניואנסים הכי קטנים ובעיקר- מקבלים פשוט מנה גדושה של אהבה ושמחה. המשפחה הזאת מלאה בשמחת חיים ורוב הלילות נגמרים איתם במסיבת ריקודים. ואז בבוקר קמים ויוצאים לשיעור אצל הדאלאי לאמה 😊.
עליתי ללאדאק רק עם הבנות. יותם נשאר בואשישט כי הוא התחיל לעבוד והיה זקוק לאינטרנט אמין, מה שקשה למצוא בלאדאק. אז נאלצתי להפרד ממנו ולהמשיך עם הבנות בלבד.
הנסיעה ללאדאק היא אחת הנסיעות הכי מדהימות והכי מאתגרות שחוויתי. צריך לחצות שישה מעברי הרים גבוהים ולישון בתנאים קשים מאוד (בגובה רב ובקור ובתנאים בסיסיים ביותר). ועדיין, הנופים והכפרים והאנשים שפוגשים על הדרך הופכים את כל החוויה לעוצמתית ברמות שקשה לתאר, ולזכרון אדיר לכל החיים.
אני מאוד אוהבת את הדרך הזאת.
הפעם הוספנו אופנוע למשוואה 😊. חצינו קרחונים ומפלים ונהרות וכפרים נידחים. הגענו לגובה 5200 מ’. ראינו מרחוק את שבטי הנוודים שרועים את היאקים בהימלאיה, שבטים אותם ביקרנו, אחר כך, בסוף שהותינו בלאדאק.
הנוף בדרך ללאדאק
בלאדאק היינו חודשיים וחצי. הפעם קיבלתי מטבח משלי ונהניתי לבשל עם התוצרת האורגאנית של האזור. בילינו גם בעיר, גם בכפר, גם בנהר, וגם חברה קרובה באה לבקר עם שלושת הילדים שלה (כן, אמא חד הורית אמיצה ומדהימה) ועשינו איתם הרבה כיף.
לקראת הסוף יצאנו לטיול הארד קור בעקבות שבטי הנוודים הרועים את היאקים בהימלאיה ההודית.
במסגרת הטיול גם הצעתי לכל מי שרוצה, שאתלה עבורו דגלי תפילה טיבטיים (שנושאים בחובם ברכות חזקות לכל תחום בחיים). שמחתי מאוד שהיתה היענות גבוהה ורני ואני לקחנו את המשימה ברצינות רבה.
וכך, בספטמבר, אור ליום הכיפורים, יצאנו למשלחת תליית דגלי תפילה וברכות עבור משפחתי וגם עבור כל מי שביקש ממני. עברנו בין אגמים בגובה 4500 מ’ ומעברי הרים בגובה 5000 מ’ ויותר, ופגשנו גם את שבטי הרועים. ישבנו איתם, שתינו תה מחלב יאק, הסתובבנו בין היאקים העצומים כאילו זה לגמרי נורמאלי, זכיתי לחלוק איתם רגעים זהובים שעבורי הם החיים עצמם. אין דבר יותר משמעותי עבורי מהמפגש האמיתי, העמוק, עם אנשים שהחיים שלהם מרתקים והם אפילו לא מודעים לזה. צילמתי את רני שותה תה איתם. ואת גלי מחלקת להם מרק. יום אחד הן יבינו עד כמה התמונות האלה הן משמעותיות.
משם המשכנו לאגם טסומורירי, אגם מוקף בהרים השוכן בגובה של למעלה מ-4000מ’. בדרך לשם צפינו בחיות בר (שפנים ומרמיטות) ואפילו בעדר של סוסי פרא. תלינו דגלי תפילה בפסגת ההר הצופה אל האגם, והבנות ואני ירדנו כדי לגעת ולהרגיש את המים ואת חלוקי הנחל מקרוב. בגבהים האלה קר מאוד ותנאי הסביבה הם לא פשוטים. אפילו קשה קצת לנשום.. אחר כך המשכנו וחצינו את מעבר ההרים ווארילה (wari-la). זהו מעבר הרים לא כל כך מוכר, רוב האנשים לא חוצים אותו אבל הוא הותיר בי רושם עז. לא ידעתי מה הגובה אליו נגיע, והדרך אל הפסגה היתה מפותלת ומפחידה, עם סיבובים חדים על קצה צוקים, אבל הנוף של נחלים זורמים, מרמיטות חמודות מגיחות מהמחילות, פרחים בשלל צבעים ופסגות מושלגות באופק היה פשוט מרהיב. כשהגענו לפסגה יכולנו לראות מצד אחד את סין ומצד אחד את הודו, שיחקנו קצת בשלג, ותלינו דגלי תפילה. משם המשכנו לעמק נוברה. בדרך חזרה ללה חצינו את הפאס שנחשב לגבוה ביותר בעולם, וגם שם תלינו דגלי תפילה. היה קר ומושלג וקשה היה לנו לנשום אבל עשינו את זה.
הנוף בלהגלי ורני בטיולסוסי ברהנוף מהפאסרני וגלי באגם טסומוריריגלי במחנה של רועי היאקיםהנוףהשוק בעיר
כשחזרנו ללה, עיר הבירה של לאדאק, מזג האויר היה בסדר. היה לנו מזל גדול. כי יום למחרת מזג האויר כבר התקרר משמעותית ויום אחרי כן כבר התחילו הסופות.
♣ טיפ חשוב מאוד: אל תהיו חכמים. שימו לב תמיד למזג האויר, ותמיד תמיד כבדו אותו. כשאתם מבקרים במזרח ואתם שמים לב שמזג האויר משתנה- היו קשובים ובעיקר- כבדו את מזג האויר ואת איתני הטבע. חכו רגע. אל תצאו לטיול או למסע בהרים אם מזג האויר נראה לכם קצת משונה.
ברגע ששמנו לב שמזג האויר מתקרר, החלטנו שכל התכניות שלנו לרדת בחזרה למנאלי מוקפאות. חיכיתי לראות מה יבוא, ואכן צדקתי. סופת השלגים הבלתי צפויה התחוללה בכל רחבי ההימלאיה וגבתה קורבנות (כולל חילוץ חירום של זוג ישראלים). בלאדאק היו שלגים, במנאלי היו גשמים מטורפים שגרמו למפולות והצפות ומחיקת כבישים והפסקת חשמל שארכה יותר משבוע.
כולם היו מופתעים. אפילו המשפחה הלאדאקית שאתה אנחנו גרים לא צפתה את זה. ובכל זאת, הסופה הזאת גרמה לסגירת כל הכבישים וכל הדרכים אל ומלאדאק.
סוף העונה באזורים הנידחים האלה מורגשת היטב והחל מאמצע ספטמבר רוב המסעדות והחנויות נסגרות. מזל שמסעדה אחת עדיין פעלה ברחוב צ’אנגספה 😊.
רני ואני היינו צועדות במורד הרחוב השמשי, נכנסות למסעדה, מזמינות קפה אורגאני וטוסט עם חמאה ויושבות על המרפסת בשמש ומדברות במשך שעות.
איזה כיף ואיזו זכות זו לבלות עם בת ה-16 שלך זמן איכות רגוע, שיחות של צחוק וכיף וכלום.
אחרי כמה ימים שבהן חיכינו בלה כדי לראות מה קורה עם הדרכים, הבנו שלא נוכל לחזור למנאלי כי כל הדרכים חסומות. הבן שלי היה מבוצר בואשישט, בלי אפשרות לצאת משם, ובלי חשמל. החלטנו שהוא יסגור את הטלפון כדי לשמור על הסוללה שעוד נותרה לו, ורק יפתח את הטלפון פעם ביום כדי להגיד שהוא בסדר.
בנתיים, המעבר דרך מנאלי היה סגור אבל מעבר הדרכים של קאשמיר כבר היה פתוח אז החלטנו לצאת לדרך.
שכרנו מיני ואן, צירפנו עוד כמה חברים ויצאנו לכיוון סרינאגאר, עיר הבירה של קאשמיר. משם תכננו להמשיך ישירות לכיוון ג’אמו, נסיעה של בערך 24 שעות.
בדרך עצרנו באתר של טרקטורונים והבנות גילו תחביב חדש. אי אפשר היה להפסיק אותן!
רני על טרקטורון
עברנו בלאמה יורו -אחד המקדשים החשובים באזור וחצינו כמה פאסים מרהיבים. הנסיעה התפתלה לה בין כפרים, נהרות וקרחונים. בערך בשתיים בלילה חלפנו על פני סרינאגאר בלי לעצור.
לקראת הצהריים הגאנו לג’אמו, עיר שוקקת וחמה. נפרדנו מהמיניואן, מצאנו בית מלון לכמה שעות והזמנו כרטיסים לרכבת הלילה היוצאת לדלהי.
במקביל, הפעלנו חברים מקומיים כדי שיעזרו לחלץ את יותם מואשישט ולהביא אותו לאיזה שהוא מקום שממנו פועל אוטובוס לדלהי.
יותם הגיע יום אחרינו לדלהי. התרגשנו מאוד לפגוש אותו, אחרי חודשיים וחצי של געגוע. עשינו שופינג הכרחי (הג’ינס השנתי..) ואפילו הצלחנו לפגוש לארוחת ערב (במסעדה טבעונית!) חברים קרובים מישראל שבדיוק סיימו טיול של 6 שבועות בהודו.
ב-1 לאוקטובר חצינו, באוטובוס מצ’וקמק את הגבול בין הודו לנפאל והגענו לפוקרה.
הפעם שכרנו דירה וזה היה שינוי מרענן. הבנות חזרו לשגרת לימודים, אני חזרתי לשגרת עבודה ובין לבין קפצנו לנהר המודי, לנהר הטריסולי, פגשנו הרבה חברים ישנים ואהובים והכרנו חברים חדשים, חגגנו את הפסטיבל השנתי הגדול ביותר בנפאל, וגם נפרדנו מחברה יקרה שמתה במפתיע. ליווינו אותה בטקס פרידה טיבטי שהיה מאוד מרגש, ושונה מכל מה שאנחנו מכירים (זהו טקס שריפה שמתקיים על הנהר).
גלי והנהררני מקבלת טיקה בחג הכי גדול של השנה בנפאלגלי וחברה טיבטית בפוקרהרני וחברה נפאלית בנהר הסאטיגלי בנהר המודי
עלויות
בחרתי כאן לתת לכם את העלויות לשלושת התחומים היקרים ביותר בטיול כזה- לינה, טיסות וביטוח.
לינה:
גואה: בית שלם עם 4 חדרים עלה לנו 20 אלף רופי לחודש
בנגקוק: בית שלם עם שלושה חדרים עלה לנו 30$ ללילה (עם מזגן, ווייפיי, מכונת כביסה, מיקרו, אופניים..). אבל כאמור לא שילמתי עליו.
איסטנבול: איירבינבי- 40$ לדירה שלמה.
ואשישט: גסטהאוס עולה בערך 400-500 רופי ללילה, לחדר נקי ונעים עם נוף מטריף.
לאדאק: שני חדרים + מטבח עלה לנו 900 רופי ללילה
נפאל: דירה עם שני חדרים וסלון ומטבח כולל חשבונות עולה לי 30 אלף רופי לחודש (כולל מנקה כל יומיים).
גטהאוס- חדר ברמה טובה עולה 700-800 רופי ללילה ומעלה.
טיסות:
טיסה מהודו לבנגקוק: ההבדל במחיר בין שדות התעופה השונים בהודו הוא די משמעותי, במיוחד כשמדובר במשפחה (=4-5 כרטיסים). לפי מה שבדקתי, טיסה לבנגקוק משדה התעופה של קוצ’י היא הזולה ביותר. לכן העדפנו לקחת רכבת ולטוס משם. כרטיס טיסה לבנגקוק עלה לי קצת פחות מ-100$ לאדם. אבל אם נזכרים מספיק מוקדם (לא כמוני..) אז זה יכול להיות אפילו זול יותר.
טיסה מנפאל לישראל וחזרה להודו: כדי להשיג טיסה זולה במיוחד פיצלתי את הטיסות לשניים: טיסה הלוך חזור
1 קטמנדו- איסטנבול/ איסטנבול-דלהי
2 איסטנבול-תל אביב- איסטנבול
מחיר ממוצע לטיסה כזאת יהיה בין 600$-800$. אני שילמתי קצת יותר, כי נזכרתי ברגע האחרון.
אני אוהבת לפצל טיסות בצורה כזאת כי זה מאפשר לי לדחוף עוד יעד מעניין באמצע. קראו כאן איך אני עושה את זה בכל רחבי המזרח.
ביטוח:
השנה עשיתי מעשה מהפכני והחלפתי ביטוח. אחרי שנים רבות שבהן השתמשתי בביטוח הנסיעות של worldnomads (שם שילמתי קרוב ל-9$ ליום עבור כולנו), עברתי לשירות אישי ופרטי, פניתי לאוריה והוא התאים לי פוליסה מיוחדת לפי הצרכים שלי. אוריה לא מרשה לי לחשוף עלויות, אבל הצלחתי לחסוך מאות שקלים לחודש בזכותו. לכן אני ממליצה לקרא את המאמר הזה לפני שאתם רוכשים ביטוח נסיעות לחו”ל.
גוגל אומר לי שעברתי בקילומטרים 80% מהיקף כדור הארץ. אבל אני מרגישה שעברתי כל כך הרבה יותר מזה. השנה הרגשתי שהמהפך שעשיתי לפני שמונה שנים הושלם. אני לא מגדירה את עצמי יותר בקילומטרים. לא שופטת הצלחה לפי סכומי כסף או ‘לייקים’ ולא מנסה להיות מעניינת. השנה קיבלתי חיבוק (ודמעות בעיניים) מגבר שהרגיש שנתתי לו את הכוח לצאת למסע שלו עם המשפחה. החיבוק הזה, עם הרגשות שהוא העלה אצלו, הפך אותי למליונרית בבת אחת ומבחינתי אני סיימתי את שליחותי. היו שלום, ולחיי מסעות עמוקים ומלאים בתשוקה.
התמונה האחרונה שצולמה ב-2018ת רני פותחת את חגיגות השנה החדשה
טרק בנפאל עם הילדים הוא חוויה בלתי נשכחת לכל המשפחה. היום תנאי הטיול הם נוחים למדי ואין כל מניעה לצאת לטרק יחד עם הילדים. מסלולי הטיול מאוד נוחים, הגישה נוחה, מקומות הלינה מסבירי פנים מאוד. אז בקיצור- אם אתם מחפשים חוויה משמעותית ומרהיבה, טרק בהימלאיה עם הילדים יכול להיות התשובה.
להלן כמה טיפים שיעזרו לכם להיערך בהתאם על מנת שהחוויה תהיה הכי מושלמת שאפשר:
? תחליטו מראש שאתם לא חוסכים בפורטרים. קחו כמה שיותר.
?הקדישו פורטר אחד לנשיאה של הילד הקטן (אם יש). הביאו מנשא נוח מהבית.
? הקדישו תשומת לב לבחירה נכונה של המדריך והפורטר. בקשו מהסוכנות שתזמין את האנשים המומלצים שלהם, רק כאלה שכבר עשו את המסלול שאתם מתכוונים לעשות עם משפחות ועם ילדים קטנים, רק כאלה שמדברים אנגלית ורק מנוסים מאוד.
? תראיינו כל אחד. ובחרו את המתאימים ביותר.
? אם ניתן- הביאו שק”שים מהבית. אם לא- ניתן לשכור בנפאל לפני היציאה לטרק.
? הביאו איתכם פילטר מעולה מהבית. בחנויות לציוד טרקים קשה למצוא משהו אמין. אם לא הבאתם- גם מים רתוחים זו אפשרות. המארחים מתורגלים- הם מרתיחים לכם מים ואתם משלמים להם.. :-).
? לפני הטרק ציידו עצמכם בחטיפים טעימים אך בריאים לעצירות שבדרך. קשה למצוא כאלה לאורך המסלול ואם מוצאים אז הם במחירים מופקעים לחלוטין. בבקשה אל תזרקו (כמו הרבה אחרים) את העטיפות על הארץ.
? כשאתם מצטיידים מבחינת אוכל- קחו בחשבון גם את ה’כיבודים’ לפורטרים שלכם.
? המסלולים עוברים בתוך ג’ונגל. קחו איתכם משהו להגנה מפני יתושים וחרקים אחרים.
?חולצות מנדפות זיעה- גם לילדים. בשמש חם אבל כשעומדים בצל- קר. בפרט כשאתה לובש חולצה רטובה מזיעה. חשוב שהחולצה תוכל להתייבש מהר כדי למנוע התקררות.
? החזיקו תמיד בכיס נייר טואלט לשליפה מהירה.
? בהימלאיה יש כמה צמחים שהמגע איתם גורם לעיקצוץ וגירוי לא נעים. בקשו מהמדריכים שיצביעו עליהם כבר בתחילת הדרך והראו לילדים שיוכלו להמנע מלהתקרב אליהם.
? ארוחות: התפריטים בבתי ההארחה מגוונים ומכילים גם מאכלים מערביים. בכל זאת, ובמידת האפשר הזמינו דאל-בהאט, שזו מנה מזינה ביותר, והיחידה שבה תוכלו לקבל תוספת ככל שתבקשו, ללא תוספת במחיר.
? הביאו איתכם כמה משחקים קטנים. אחת החוויות היא לשבת בערב, ליד האח, עם טיילים נוספים מכל העולם ולשחק בצוותא.
מחירים לדוגמא:
אישורי כניסה לשמורות: 2000 רופי + 10$ לאדם מעל גיל 10
