כמה עולה

המדריך המלא: (איך) להשתחרר מהתשע עד חמש- כל מה שצריך לדעת

10/10/2018

הקדמה:

אני לא הולכת לכתוב לכם הקדמה. כי אין צורך.

אני כן הולכת לכתוב לכם בדפים הבאים את כל מה שצריך לדעת כדי לצאת עם המשפחה למסע. אני יודעת שרבים חושבים שגם אם הם מאוד היו רוצים, החוויה הזאת היא מנת חלקם של בודדים וברי מזל.

אז זהו שלא.

החוויה הזאת יכולה להיות שלכם ושל כל אחד שיבחר בה. כל אחד.

אני כאן כדי להראות לכם עד כמה זה אפשרי. ואפילו פשוט.

אז תפסיקו לבזבז אנרגיה על לקנא בי. לא יצא לכם מזה כלום (וגם לי לא..). פשוט תעשו את זה. אני מבטיחה לכם שלא תצטערו. מבטיחה לכם שאת החוויות שתעברו ואת האנשים שתפגשו ואת הרגשות שיציפו אתכם לא תוכלו אפילו לדמיין. החיים קצרים ומלאי הפתעות וחבל לחכות. אז יאללה, אחת, שתיים, שלוש, קפוץ!

מה עוצר אותי?

אני מת/ה לעשות את זה אבל……

אין לי כסף/בדיוק קיבלתי קידום/אני באמצע לימודים/הילדים קטנים מדי/גדולים מדי/מה יהיה עם לימודים/עם בריאות/עם החברים/עם הבית/בן/ת הזוג שלי חושב/ת שאני משוגע/ת……..

במהלך המסע שלנו פגשתי עשרות אנשים שהתלהבו מאוד ממה שאנחנו עושים. נראה שכולם מסכימים שזו חוויה מדהימה, שכל אחד חייב לעבור ושהתרומה והערך שלה לחיים הם אדירים. אבל כשהצעתי להם להצטרף לכל אחד היתה סיבה מאוד טובה למה הוא לא יכול כרגע. מסע כזה הוא תמיד מן משהו שיגיע ‘בשלב מאוחר יותר’.

הדחיה הזאת בסך הכל מרמזת על משהו מסויים שעוצר אותם. והאמת שהסיבה בכלל לא חשובה. אני בטוחה שכל אחד באמת מאמין שהוא לא יכול לעשות את זה כרגע. שכמה שהוא אוהב את הרעיון, זה יצטרך לחכות.

אז הסיבה היא לא מה שאתם מוכרים לעצמכם. הסיבה היחידה שבגללה אתם לא עושים את הצעד הזה היא כי אתם פוחדים. כל השאר-פתיר.

שלוש קצרות על פחד

פחד ברוב המקרים נובע פשוט מחוסר ידע. אנשים פוחדים מהלא נודע. הם פוחדים לשמוט את הבסיס הבטוח (כביכול) מתחת לרגליהם. אז בכמה מילים:

-הדרך הכי טובה להתמודד עם משהו שאתה פוחד ממנו היא פשוט לעשות אותו. תסמכו עלי, אני פחדנית מוסמכת.

-הדרך הכי טובה לפתור פחד היא לתת לו מילים. ממה ב-ד-י-ו-ק אתה פוחד? תפרט. תגיד בקול. תוציא את זה החוצה. תרשום. ואז תתחיל לבדוק סעיף סעיף ואיך אפשר לפתור את הפחד שעומד שם. תחשוב קצת מחוץ לקופסא. תבקש עצות מחברים. ממני. הכל פתיר. והמציאות הרבה פחות מפחידה ממה שנדמה לך.

-הביטחון שיש לך עכשיו בחיים הוא פיקטיבי ולא שונה מכל מצב חיים אחר שתהיה בו- בין אם זה בגונדולה בונציה, בג’ונגלים באמזונס או על החוף בוייטנאם. לרוב אנחנו חיים בתחושת ביטחון פיקטיבית שאין לה שום אחיזה במציאות. והיחיד שאתה יכול לבחור לבטוח בו במאה אחוז הוא אתה. בחירה שלך.

*זאת, אגב, אחת הסיבות העיקריות לכך שלדעתי יציאה מה’בסיס הבטוח’ בגיל צעיר והתמודדות עם ‘מה שבא’ היא בעלת ערך אדיר. לעבור ממצב שבו הבטחון שלך תלוי בגורמים חיצוניים, למצב שבו הבטחון שלך נמצא איתך ולא משנה מה קורה- אתה יודע שתסתדר. בעיני אין לזה תחליף.

תשכחו מכל מה שאתם יודעים על טיול בעולם

הרבה אנשים חושבים שטיול לפרק זמן ארוך נראה בדיוק כמו הטיולים הקצרים שהם עשו בחו”ל, רק ארוך יותר. מכאן הם מסיקים גם את המסקנות המתבקשות האחרות- זה נורא יקר, זה נורא אינטנסיבי ומעייף, זה סיר לחץ משפחתי, הילדים לא ילמדו כלום לאורך כל התקופה, זו תהיה תקופה של בידוד חברתי וכו’ וכו’..

אז קודם כל תמחקו את כל מה שאתם יודעים על טיולים או על נסיעות. ובמיוחד אם בדמיון שלכם אתם גם מכניסים את הילדים. החיים שלנו הלכה למעשה לא דומים כלל למה שרוב האנשים חושבים.

אנחנו לא תיירים.

ויש לנו זמן.

זה נורא יקר-בכלל לא. אנחנו מוציאים עכשיו סכום חודשי שהוא פחות מחצי ממה שהוצאנו כשחיינו בארץ. החיים שלנו עכשיו מפנקים ונדיבים, בעוד שחיינו בארץ היו כמעט סגפניים. ולמרות הקמצנות האובססיבית שנאלצנו להתנהל בה בארץ- לא הצלחנו לגמור את החודש..

זה נורא אינטנסיבי ומעייף– להיפך. קיבלנו את מתנת הזמן. לא עוד לו”ז צפוף ולחוץ של עמידה בזמנים שנכפים עלי לאורך כל היום כולו (להביא לבי”ס, להגיע לעבודה, לקחת מבי”ס, להספיק לבנק, להגיע לאסיפת הורים, חוגים, ועוד…אני כבר לא זוכרת :-))- היום שלנו חופשי ונטול התחייבויות. מה שבא בא. ועדיין יש לו מסגרת של שגרה ששומרת על הילדים מ’ללכת לאיבוד’.

זה סיר לחץ משפחתי– לא נכון. אמנם קיימת תקופת הסתגלות מסויימת למצב שבו המשפחה נמצאת הרבה ביחד ולדעתי זה בכלל לא רע- רק מחזק את הקשר ואת התקשורת בין כולם- אבל אם בארץ המציאות מלחיצה וכל הזמן יש דברים לעשות ולהספיק והמטלות נערמות וכל אחד צריך לעמוד בהן ולהזכיר לשני לעמוד במטלות שלו (תתקשר ל../תפקסס ל../תקנה את../תקח את..מ..ל..וכו’) דבר שמכניס המון לחץ למערכת היחסים- כשאתה יוצא לטיול הכל נשאר מאחור. אמנם יש דברים לעשות אבל הם כמעט לא מורגשים. ויותר מכך- היומיום שלנו ממלא אותנו רגשית ומכניס שמחה ורוגע, כך שגם אם בן הזוג שלי עשה משהו שבארץ הייתי מתפוצצת עליו, במהלך הטיול זה נראה כל כך חסר משמעות..השילוב בין יומיום רצוף באהבה ובין תקשורת טובה שמתפתחת בגלל המצב מביא בסופו של דבר למציאות שבה כמעט ואין ריבים.

הילדים לא ילמדו כלום לאורך כל התקופה– לא יכול להיות דבר כל כך רחוק מהמציאות. הילדים לא מפסיקים ללמוד לרגע. אם בבי”ס הם לומדים מספר שעות קבוע ומספר ימים קבוע בשנה וגם את זה צריך להכריח אותם, אז במהלך הטיול הם לומדים כל יום כל היום בלי שהם בכלל ישימו לב. המוח עובד טורבו בלי הפסקה.

זו תהיה תקופה של בידוד חברתי– לא יקרה גם אם ממש תשתדלו. בכל מקום ובכל זמן פוגשים אנשים. אין יום שעובד בלי מפגש משמעותי אחד לפחות. את כמות האנשים שפגשתי והכרתי אני אפילו לא יכולה לספור. יש לי היום חברים מכל העולם. ועם הילדים- אפילו עוד יותר. אנחנו צוחקים שאם הם ירצו עכשיו לצאת לטייל לבד בעולם הם יוכלו לעשות את זה בלי צורך כמעט בכסף. פשוט לקפוץ מביקור חבר אחד לשני..

חייבת עוד הערה אחת: המפגשים שהיו לנו והאנשים שפגשנו נכנסו לנו עמוק מאוד ללב. כמות האהבה שהלב שלי הרגיש בכל תקופת הטיול עד עכשיו היא מדהימה. האנשים יוצאי הדופן, החכמים, המרגשים שפגשנו רק הם בלבד שווים את כל המסע הזה.


המשפחה שאצלה גרנו באיטליה אירחה אותנו בחום רב כל כך. הבנות עזרו ללוליטה בגינה האורגנית, למדו איך לסרוג ושמרו על הצבונים. יצאנו לטיולים משותפים בסביבה, הם הכירו לנו את המקום הטוב ביותר לשתות בו קפה, אני קיבלתי שיעורים באיטלקית מהבת הסטודנטית שלהם, שעורים שלרוב לא הסתכמו בלימוד של המילים, אלא בשיחות נשים עד אור הבוקר..רוי פינק אותנו ברטבים של פאסטה תוצרת בית ואפילו חלק איתי מאוסף היין הפרטי שלו. מאז אנחנו בקשר, שולחים להם חבילות ממקומות רחוקים ושומרים אותם קרוב קרוב בלב.


 אז איך אנחנו מטיילים ברווחה עם-6000 ₪ לחודש וחיים בשגרה רגועה ונטולת לחצים ולומדים כל הזמן?

טוב, בגלל זה ביקשתי מקודם שתשכחו את כל מה שאתם יודעים על טיול. ובעצם התכוונתי לזה שטיול לא חייב להיות לאורך. הוא יכול להיות גם לעומק.

אני קוראת לסגנון הטיול שמאפשר לנו את כל אלה “טיול קינון”. או באנגלית- nesting trip או בקיצור: nesting.

(*אין לי מילה אחרת למושג הזה, למרות שאני בהחלט לא המצאתי את סגנון הטיול הנ”ל. תוכלו למצוא בקישורים שבסוף הספר כמה משפחות נוספות שמטיילות כך).

אנחנו לא מנסים להתפרש, להיפך. אנחנו מתמקדים ככל הניתן במקום אחד בלבד.

-בטיול נסטינג בוחרים יעד אחד בלבד ושוהים בו למשך תקופה של כמה שבועות-כמה חודשים.

-בטיול נסטינג לא רצים אחר אתרי התיירות, אלא נותנים לחיי היומיום להביא איתם את רוח המקום, את התרבות, השפה והסגנון הייחודיים לכל מקום.

-טיול נסטינג אינו מוגבל בזמן. אפשר להמשיך לטייל במשך שנים והאפשרויות הן אינסופיות. כל אחד והרצונות שלו. תרצה- תפסיק. תרצה- תמשיך.  תרצה- תטייל חצי שנה ותגור בארץ חצי שנה. הכל אפשרי.

נסטינג

אני לא מכירה עוד סגנון טיול שמאפשר כל כך הרבה חופש מצד אחד וכל כך הרבה שגרה ובטחון מצד שני. בין היתרונות הבולטים של סגנון טיול כזה:

-חסכון משמעותי בהוצאות

-שגרה לילדים

-מפגש בלתי אמצעי עם החיים האמיתיים של בני המקום

-וזה כולל הכרות מעמיקה עם הטעמים, התרבות והשפה

-יומיום רגוע שמתחיל ביקיצה טבעית ומאפשר זמן ופתיחות נפשית לפגוש את כל מה שהמקום יכול להציע, בלי לרוץ להספיק את כל אתרי החובה או לעמוד בתור בשביל הגלידה הכי טובה בפאריז.

-יצירת קשרים חזקים עם חברים.

-והדובדבן: כל אלה מתחברים ביחד ומקבלים ערך מוסף.

-חסכון משמעותי בהוצאות– אין צורך להסביר. כשאתה נמצא באותו מקום במשך כמה חודשים ההוצאות שלך הן מינימאליות.

-שגרה לילדים– הם מתרגלים לבית החדש, לאנשי הצוות, לכל הדודים מהחנויות בשכונה. הם יודעים ללכת לבד לאן שהם רוצים, הם יודעים איזה מאכלים הם אוהבים ואיך קוראים להם. הם יודעים איפה המים החמים ואיפה הקרים J.

כשגרנו בפוקרה הילדים היו יוצאים בבוקר לבקר חברים או לקנות פירות מהדוד של העגלה ואנחנו יכולנו לישון בשקט..

-מפגש בלתי אמצעי עם החיים האמיתיים של בני המקום– ככל שמכירים ומעמיקים את הקשרים עם בני המקום נחשפים יותר לחיים האמיתיים. זה קורה בלי להרגיש בכלל.

-וזה כולל הכרות מעמיקה עם הטעמים, התרבות והשפה– יש לך חברים שיענו לך על כל השאלות, אפילו האישיות ביותר. יש לך גישה חופשית למטבח, לחצר האחורית (שבה לפעמים גם מתקלחים ועושים כביסה). אתה שומע את השירים שהם שומעים, נחשף לבדיחות שלהם, למשחקים שלהם, לאופנה ולחוש הטעם שלהם..האוזן מתרגלת ומתחילה לזהות מילים ואחר כך משפטים..אתה מוזמן להשתתף בטקסים ומכיר את כל הנפשות הפועלות..בקיצור- לא משעמם אף פעם. תמיד יש משהו חדש לגלות.

-יומיום רגוע שמתחיל ביקיצה טבעית ומאפשר זמן ופתיחות נפשית לפגוש את כל מה שהמקום יכול להציע, בלי לרוץ להספיק את כל אתרי החובה או לעמוד בתור בשביל הגלידה הכי טובה בפאריז– יש לך זמן לסייר במקום בלי לחץ. אתה תספיק לסמן וי על הכל אבל לפעמים תעשה את זה שעתיים לפני הסגירה, כשכבר אף אחד כמעט לא שם או שתבוא עשר פעמים כדי להספיק הכל בנחת. וגם אם יש מקום אחד שהוא ‘הגלידה הכי טובה בעיר’, אחרי שלוש פעמים שהילדים שלך יחייכו למוכר הוא כבר יכניס אותם איתו מאחורי הדלפק וייתן להם ללקק בחינם.

אתה פנוי נפשית למפגשים עם העולם שמסביב. אם זה המראות, או האנשים. תמצא את עצמך מנהל שיחה בת ארבע שעות עם מישהו שבמקרה התיישב בשולחן לידך. פשוט כי יש לך זמן וכי אין לך מליון דברים על הראש שחוסמים לך את שדה הראיה..וכי וואלה, אנשים הם נורא מעניינים!

-יצירת קשרים חזקים עם חברים– יתרון גדול מאוד לנסטינג. גם להורים, גם לילדים. בתמונות שתפרסם בפייסבוק פתאום תראה ‘לייקים’ מברזיל, מנפאל, מאיטליה, מקולומביה…

-והדובדבן: כל אלה מתחברים ביחד ומקבלים ערך מוסף- כשאתה ישן תקופה באותו מקום אתה הופך לחבר של אנשי הצוות. זה אומר צ’ופרים מכל מיני כיוונים- לפעמים תתכבד במאכל מסורתי שהם הכינו במטבח, הזמנה לחתונה, בייביסיטר, הנחות, טרמפים לעיר, היענות לבקשות מיוחדות ועוד הרבה.

אתה מכיר ויודע בדיוק איפה הקפה הכי טוב, איפה קונים את האננס בזול ואיפה עושים לך את הביצה בדיוק כמו שאתה אוהב. זה נוח ונעים ומרגיע.

כשאתה אוכל באותו מקום אתה הופך להיות חבר של אנשי הצוות במסעדה. כשאתה קונה תמיד באותה מכולת- המוכר הופך לחבר שלך. המחירים יורדים בהתאם. והרווח הגדול הוא כלל לא כספי. קשה לי לתאר לכם כמה ההיכרויות והחברויות האלה תרמו לחיינו וכמה קיבלנו ממעגל החברים הבטוח הזה. הרבה מעבר למה שניתן להעביר בפורמט הזה.


דוגמא מהיום: אנחנו כרגע בוייטנאם. אתמול שאלתי את החברים מהמסעדה באיזה קפה הם משתמשים (כי הוא ממש טעים ואני רוצה להכין לעצמי בבית). הם נתנו לי פתק עם השם של הקפה ואח”כ נתנו לי עוד פתק עם השאלה שאני צריכה לשאול את המוכרת בוייטנאמית. אח”כ הם החליטו שגם זה לא מספיק טוב ואמרו לי- ‘עזבי, אנחנו נקנה לך’. היום הגעתי לאכול צהריים וחיכתה לי שקית עם קפה ריחני ועשיר. והם אפילו לא הסכימו שאחזיר להם את הכסף.


זה לא משעמם?

לא.

כל יום מתחיל בלי שתדעו אף פעם איך הוא יגמר. כמה אנשים חדשים תפגשו. לאיזה מקומות חדשים תגיעו. איזה חוויות תעברו. במקום שבו הכל שונה ממה שאתה מכיר, אפילו הדברים הקטנים מקבלים משמעות גדולה. מבטיחה לכם.

וגם אם יש ימים ‘רגילים’ ואפילו אם הילדים מצייצים שמשעמם להם, הרי שגם זה חלק מהחיים. גם בחיי השגרה הרגילים בארץ מתמודדים עם שעמום ועם חוסר מעש. לא צריך לפחד מזה.

זה לא קשה?

לא.

כששואלים אותי את זה אני תמיד עונה שגם בארץ היה לי קשה. לפחות כשאני מטיילת אז רוב הזמן כל כך כיף, שגם כשקשה (ואכן קשה לפעמים), אז ה’קשה’ הזה הוא קל יותר..


לטייל עם ילדים האי בוק

כסף

אני רוצה להתחיל בחישובים. פשוט כדי להסיר את זה מסדר היום.

כשבוחרים יעד נכון ההוצאות החודשיות למשפחה בת חמש-שש נפשות עומדות על 6000 ₪. והן כוללות ארוחת בוקר טובה. ארוחת צהריים קלה וארוחת ערב מלאה. ונישנושי פירות וכו’ באמצע. הן כוללות לינה, תחבורה, ופעילויות קלות (אם תרצו לעשות טרק הוא לא ייכנס למשוואה הזאת אבל פעילויות של יום אחד כן). וכל מה שמביא היום.

6000 לחודש כפול 12 חודשים = 72000 ₪.

כרטיסי טיסה למשפחה- בערך 4000$ (וזה המון, בדרך כלל המחיר נמוך בהרבה) כלומר עוד 15000 ₪.

סה”כ 87000 ₪.

ביטוח יעלה בערך עוד 400 ₪ לחודש. כלומר 3600 ₪ לשנה.

הגענו בערך ל-90000 ₪.

קחו עוד 10000 ₪ להוצאות שלא לקחנו בחשבון.

מאה אלף שקל לשנה. 8333 ₪ לחודש.

כמה אתם מוציאים עכשיו?

אתם מוזמנים גם להוריד את האיבוק שלי- איך לטייל עם ילדים בעולם ב-5500 ש”ח לחודש. הוא בחינם.

וגם להציץ במאמר הזה, שנותן רשימת יעדים בהודו שלא יעלו לכם יותר מ-5000 ש”ח לחודש.

ניהול כלכלת נסיעות:

ברוב היעדים שמתאימים לנסטינג אפשר לטייל כמעט בכל תקציב שתבחרו. אני אוהבת להקציב לעצמי תקציב חודשי שלפיו אני מחלקת את ההוצאות היומיות.

היחס בין המחירים משתנה ממקום למקום אז אני אתן דוגמא:

בהודו- ההוצאה הגדולה ביותר היא האוכל והשתיה. אפשר לאכול במסעדות נחמדות ולשלם 600 רופי לארוחה (כ-50 ₪) או לאכול במקומות קטנים ומקומיים ולשלם 250 רופי (21 ₪ בערך). כלומר ההוצאה היומית על אוכל תהיה בסביבות 800 רופי ליום.

לינה- תלוי מאוד איזה אנשים אתם. לינה יכולה לעלות 150-2000 רופי לחדר ללילה. ניקח את האמצע- 1000 רופי. יש לציין שברוב המקומות, במיוחד אם אתה נמצא תקופה ארוכה, 1000 רופי ליום זה מחיר ממש מופרך..מה שכן, לרוב לקחנו שני חדרים ואז לעתים נדירות הגענו לתשלום כולל של 1000 רופי ליום.

תחבורה- אם אתם נמצאים במקום אחד אין הרבה צורך לזוז. רוב צרכי היומיום נמצאים במרחק הליכה. אם צריך אפשר לקחת ריקשה או אוטובוס מקומי שעולים מאוד זול. במקומות מסויימים שכרתי טוסטוס (במחיר חודשי ולא במחיר יומי) כי היה לי יותר נוח. אז ניקח מחיר ממש מופרך ונלך על 200 רופי ליום.

החלוקה היא ברורה והיא תמיד אותו דבר. אוכל-לינה- תחבורה אלה הן ההוצאות הקבועות היומיות. כלומר- אלה ההוצאות שאתם יכולים לשלוט עליהן, לעשות בארטרים, לקבל הנחות ולהציב לעצמכם גבולות ברורים.

החישוב הזה נכון לשגרה של יומיום. הוצאה גדולה נוספת היא המעברים ממקום למקום ולכן, כדי לצמצם את ההוצאות הרבה יותר חסכוני להשאר במקום אחד לאורך תקופה (וזה שוב יתרון בולט של הנסטינג).

בחישוב סופי יוצא שהוצאתי בערך 2000 רופי ליום שזה 60000 רופי לחודש כלומר 5000 ₪. אם התקציב שלי הוא 6000 ₪ לחודש הרי שיש לי עוד 1000 ₪ להוצאות בלתי מתוכננות, פינוקים, שופינג, אינטרנט ועוד. ותמיד יש כאלה.

לא תמיד אני מגיעה לתקציב היומי שהצבתי לעצמי. לפעמים יוצא שאוכלים במקומות ממש זולים או שהמסעדה הקבועה החליטה לצ’פר אותנו. אבל בסופו של החודש יש מעין קיזוז ספונטני יחד עם ימים שבהם חרגתי מהתקציב. לכן אני לא נוהגת לנהל משטר קפדני, רק מציינת לעצמי בסוף כל יום כמה הוצאתי.

סדרי עדיפויות:

הניהול המעשי של כלכלת הנסיעות תלוי בסדרי העדיפויות האישיים שלכם. כשממקדים את ההוצאות הנשלטות לאוכל-לינה-תחבורה אפשר לעשות החלטות מושכלות.

עד כמה חשובים לכם תנאי המגורים? האם די בכך שהמקלחת והשרותים נקיים? האם תוכלו להסתפק בחדר בלי מקלחת ושרותים צמודים? האם תרצו מרפסת? מזגן? טלויזיה?

כל אלה מתורגמים בסופו של דבר לכסף. חדר מאוד זול ובסיסי יפנה לכם הרבה מהתקציב היומי לדברים אחרים- פינוקים, קניות, מסעדות יקרות יותר.

אם תנאי הלינה הם בראש סדרי העדיפויות תוכלו לקצץ בהוצאות של האוכל והפינוקים. אם תעדיפו מסאז’ים יומיים, תוכלו לקצץ בתנאי הלינה או בהוצאות על אוכל.

כך גם כשמכניסים את תנאי התחבורה למשוואה.

אני תמיד משתדלת למצוא את המגורים המשתלמים ביותר, אלה שבהם אני מקבלת את התמורה הגדולה ביותר לכסף שלי. או במילים אחרות- את החדרים הטובים ביותר במחיר הטוב ביותר. יש לי גבולות ברורים שעוזרים לי ליעל את החיפוש. אני מקדישה לכך לא מעט זמן ואנרגיה. לפעמים מחפשת במשך כמה ימים. עד שאני מוצאת משהו שעונה על רוב הצרכים שלי ועומד בתקציב.

אחד המשפטים הראשונים שהילדים למדו להגיד באנגלית היה: ‘Do you have room available?’

🙂

השילוש הקדוש

אני אדם מאוד מבולבל. אני לא מסודרת וכשאני ממש רוצה להתמקד אני כותבת על פתקים ואחר כך לא זוכרת איפה שמתי אותם. זאת הסיבה שאני צריכה שדברים יהיו מאוד פשוטים וברורים.

לכן מיקדתי לעצמי את ניהול כלכלת הנסיעה ככל הניתן.

אוכל-לינה-תחבורה. זה הכל.

אני חסידה גדולה של השילוש הזה. בעיני הוא עורק החיים הראשי של הנסטינג.

אוכל-

מחירו היחסי של האוכל משתנה ממדינה למדינה. בגלל העובדה שאנחנו אוכלים רק בחוץ יש לכך משקל כבד. למה אנחנו אוכלים רק בחוץ? כי מבחינתי זה החלק של ה’להשתחרר’..אני שונאת לבשל. (אם אתם חובבי בישול תמיד תמצאו מטבח מארח שבו תוכלו להתפרע).

בנפאל ובהודו למשל זאת היתה ההוצאה הגדולה ביותר שלי. בוייטנאם האוכל היה זול בהרבה מהלינה.

כשאני מגיעה למקום חדש אני בודקת הרבה מסעדות. לוקח לי בערך שבועיים למצוא את המקומות המועדפים עלי. אלה שבהם האוכל טרי ומזין, טעים, זול והאנשים מסבירי פנים. לרוב אני אבחר במקום שמנוהל ע”י משפחה. במזרח זה לא קשה..

אני עושה את זה תמיד ובכל מקום שאליו אני מגיעה. ויש לכך כמה סיבות:

– עקרון המוכר- לא המצאתי את זה. מקדונלדס ואחרים עובדים בשיטה הזאת כבר מזמן. עצם הידיעה שאני חוזר למקום שבו אני כבר מכיר את האנשים, את התפריט את ההתנהלות יוצרת תחושה נעימה ומרגיעה. לא צריך לחפש כל פעם מחדש. לא צריך להתלבט. אני יודעת מה בא לי וכמה זה עולה.

– תוך שלוש פעמים שאנחנו פוקדים את המקום הילדים הופכים לבני בית. מהמלצר ועד שוטף הכלים כולם כבר מכירים ושמחים איתם. הם יודעים איפה אפשר לרחוץ ידיים, הם הולכים לבד לשרותים. הם מבקרים במטבח ועוזרים לבשל את האוכל. הם יוצאים לסיבוב על האופנוע של בעל המסעדה כדי להביא מצרכים שנגמרו…פעמיים-שלוש ביום הם מקבלים מנה גדושה של תשומת לב ואהבה (והרבה למידה וחוויות).

– ההכרות מאפשרת לי לבקש בקשות מיוחדות. סלט שלא קיים בתפריט, מנה קטנה יותר של פאסטה, תוספת למנה קיימת וכו’.

– שומר על שגרה עבור הילדים

– בדרך כלל אני מקבלת מחיר נמוך בהרבה מהמחיר הנקוב בתפריט.

– אני זוכה בחברים טובים ובהיכרות מעמיקה של החברה בה אני נמצאת. לכל אורך הדרך, הפרידה מהחברים מהמסעדה היתה תמיד קשה.

לינה

אחרי האוכל, לינה היא ההוצאה הגדולה ביותר. ויש מקומות שבהם זאת ההוצאה הגדולה ביותר. אבל בסעיף הזה גם יש המון אפשרויות. הכל תלוי בתקציב האישי שלך. אפשר לגור כל המשפחה בחדר שעולה לא יותר מ-15 ₪ ללילה. ואפשר ביותר. אפשר לשכור דירה ולשלם חודשי (במזרח למשל זה סכום ממש מגוחך), לשכור חדר משפחתי, לשכור שני חדרים וכו’.

אין צורך להסביר עד כמה שמירה על מגורים קבועים היא חשובה, בעיקר עבור הילדים אבל גם עבורנו. אני אוהבת להגיע למקום חדש, לפרוק את המזוודות, לשים דברים בארון, במדפים. ספרים, משחקים, כלי רחצה. ככה תוך דקות החדר הופך להיות ‘שלנו’ וזהו. הילדים מרגישים בבית.

באירופה העדפנו לשכור דירות ולבשל בבית. באירופה זו הדרך הזולה ביותר לטייל. במזרח, לעומת זאת, לא רציתי לגור בבית מבודד. רציתי חשיפה חברתית גדולה ובעיקר רציתי להרגיש שיש תמיד מישהו איתי, שאני יכולה לפנות אליו, גם באמצע הלילה. וזה בהחלט הצדיק את עצמו מספר פעמים.

-חדר לתקופה ארוכה תמיד יעלה פחות ממחירו ללילה אחד.

-אפשר בקלות גם לקבל חדר משודרג במחיר של חדר פשוט.

-נותן תחושת בטחון.

-מפגש יומיומי עם הצוות או המשפחה שמנהלת את המקום מעניק ערך מוסף. בעיקר למידה על אורחות החיים של בני המקום. למידה שמגיעה ממקור ראשון ומהכירות אישית. השתתפנו בטקסים וצפינו בכל ההכנות (ואף התנסנו בהכנת תבשילי טקס מסורתיים), עזרנו בגינת הירק ויצאנו לטיולים משותפים, ניהלנו שיחות ליליות ארוכות ועוד חוויות משותפות רבות.

-זה המקום להציע בארטר. למשל בוייטנאם הצעתי ללמד את הצוות מעט אנגלית בכל יום ובתמורה קיבלתי הנחה של 35% ממחיר החדר. ישנו בחדר מדהים עם נוף לים במשך כמה שבועות :-).


טיפ: איך לנהל מו”מ על מחיר הלינה?

התחילו בשאלה על המחיר. אחר כך שאלו מה יהיה המחיר אם תלונו במקום שבוע. אחרי שתקבלו תשובה, שאלו על המחיר לחודש. אחרי שתקבלו תשובה שאלו מה יהיה המחיר אם תשלמו את הכל במזומן.


My Post (1)

 תחבורה

באופן כללי אני מעדיפה לגור במקום שבו כל צרכי היומיום הם במרחק הליכה. אבל לפעמים זה לא מתאפשר. ולפעמים בכל זאת רוצים להרחיק קצת יותר.

-ריקשה/מונית: בגדול אני עושה את מה שאני עושה בשני הסעיפים הקודמים. אמצא נהג אחד או שניים עליהם אני סומכת ואיתם נוצר קשר חברי כבר מההתחלה. יש לי את מספר הטלפון שלהם ואני יכולה להיעזר בהם בכל שעה שאצטרך.

הנסיעות הופכות לכיף ולחוויה והרבה פעמים אנחנו מקבלים גם כמה סטיות מהדרך רק כדי לראות עוד מקום או כדי לשתות צ’אי משותף. נהג שהוא גם חבר יחכה לי אם אצטרך לקפוץ רק לרגע לאיזה מקום, הוא ישים את המוזיקה שאני אוהבת, הוא יגיד לי את האמת על המחירים המקובלים ליעדי התיירות השונים, הוא יקח אותי גם למקומות שאף אחד לא מכיר.

והוא יהיה עוד חבר אמיתי. כשנסענו עם וישנו מפוקרה למחנה הפליטים הטיבטי הוא ידע בדיוק מתי כדאי להגיע לשם (בזמן לתפילת אחה”צ), הוא שימש לנו מתורגמן וליווה אותנו בנבכי המחנה ובזכותו הצלחנו ליצור קשרי ידידות עם משפחה שגרה שם.

החבר הזה לרוב יהיה האחרון שנפרד ממנו. הוא יקום בשלוש לפנות בוקר כדי לקחת אותנו לשדה התעופה. והוא יהיה גם בין הראשונים שנתקשר אליו כשנחזור לבקר.

-אופניים/טוסטוס/אופנוע: יש מקומות שבהם נוח יותר להתנייד עם כלי תחבורה קליל. כשהיינו ברישיקש היה כל כך חם שלא יכולנו ללכת ברגל יותר ממרחק קצר. טוסטוס פתר לנו את הבעיה. היינו קלילים וניידים וזה אפשר לנו לסייר בכל הסביבה בכיף.

על החוף בוייטנאם אחת ההנאות שלנו היתה רכיבה על אופניים לאורך הטיילת, להרגיש את הרוח שמגיעה מהים ולהביט בגלים מקרוב קרוב.

עושים סקר שוק קצר, מתמקמים על מחירים פחות או יותר ואז מנהלים משא ומתן לגבי תשלום על בסיס שבועי. המחיר צונח וכולם מרוויחים.

טיפ: לא תמיד כדאי לשכור דו-גלגלי על בסיס שבועי. אם ההנחה לא גדולה ומזג האויר הפכפך, כדאי לחשב עלויות גם על בסיס ימי גשם לא צפויים ולהסתפק בתשלום על בסיס יומי.

-תחבורה ציבורית: חוויה שאסור להחמיץ. אוטובוס מקומי, ריקשת אוטובוס, ג’יפים ועוד. המחירים זולים במיוחד והזכרונות ילכו איתכם כל החיים :-).

הנה מאמר נחמד על כל אמצעי התחבורה שיצא לנו לנסוע בהם :-).

השילוש הקדוש הזה הוא הבסיס. הוא כל כך פשוט וכל כך נגיש. התמורה היומיומית שלו לחיינו אינה ניתנת למדידה. וזאת ללא כל מאמץ.

המלצה חמה:

השילוש הקדוש הוא רק ההתחלה. האפשרויות הגלומות בנסטינג הן אינסופיות. דעו להשתמש בהן ככל יכלתכם. היו פתוחים להכיר, לפגוש ולהעמיק. אל תחששו, תנו את כל כולכם.

אתמול, למשל, הרשיתי לעצמי עיסוי של שעה באמצע היום, באופן ספונטני. זה התאפשר רק בגלל שלבנות שלי יש חברה שאמא שלה מנהלת ספא. הגענו לבקר את הילדה ואמא שלה הציעה לי עיסוי. יכולתי להשאיר את הילדות לשחק עם הבת שלה בראש שקט, קיבלתי עיסוי ואפילו הנחה יפה!

חינוך וחברה:

את הנושא הזה צריך לחלק לשניים.

חלק ראשון- עד שהילדים לומדים אנגלית

חלק שני-מהרגע שהילדים יודעים אנגלית

עד שהילדים לומדים אנגלית:

-כדאי לבחור בתור יעד ראשון מקום שבו המקומיים מדברים אנגלית. אם אכן זה המקרה, הילדים ידברו אנגלית תוך שלושה-ארבעה חודשים.

-מבחינה חברתית- אין שום בעיה. ילדים לא צריכים לדבר באותה שפה כדי להתחבר ולהתאהב. שפה משותפת, מסתבר, אינה עניין של שפה בכלל :-). ככל שהזמן יעבור הילדים יהפכו להיות פתוחים וחברותיים יותר ויותר. הם ילמדו את אחת המיומנויות החשובות בחיים- ליצור קשר ראשוני חיובי עם כל אחד. תנו להם כמה ימים והם כבר שולטים במשחקי הילדות הרווחים במקום.

-מבחינה לימודית- תלוי בכם. אם אתם רוצים שימשיכו עם החוברות מבית הספר- תקדישו לכך שעה-שעתיים בכל יום, רצוי בבוקר. אם אתם רוצים לתת להם קצת חופש ושילמדו ממה שבא- אין קל מזה. אתם תהיו גאים מאוד ביכולת הלמידה הטבעית שלהם, והם בכלל לא ישימו לב שהם לומדים.

-ובכל מקרה- הדבר הכי גדול שהם ילמדו בחודשים הראשונים הוא השפה.

מהרגע שהילדים יודעים אנגלית:

-אפשר לקנות ספרי ילדים באנגלית ולהקריא להם. תענוג אמיתי.

-מבחינה חברתית השפה תאפשר להם ליצור קשרים רבים ומגוונים יותר. לא רק ילדים, אלא כל מי שפתוח לתקשורת עם ילדים. יהיו להם חברים מכל הגילאים ומכל העולם.

-הם יוכלו להבין את התכניות בטלויזיה או להנות מסרט מקומי. הדברים האלה מעשירים מאוד את הלמידה התרבותית של המקום.

-מבחינה לימודית- תוכלו להמשיך עם החוברות. אין כל בעיה ללמוד באופן עצמאי ולעקוב אחר תכנית הלימודים של משרד החינוך. מעבר לכך קיימות הרבה תכניות של לימודים וירטואליים באנגלית- כמעט בכל נושא שאתם מעלים על דעתכם. אני ,למשל, לומדת בימים אלה ריקודים הודיים דרך האינטרנט..

-בנסטינג אפשר גם לשלוח את הילדים למסגרות חינוך מקומיות אם רוצים. למשל, המשפחות שחיות בגואה יצרו לעצמן שני בתי ספר מקסימים ויצירתיים שמארחים תלמידים מכל העולם.

-השהות במקום אחר, והזמן שמתפנה מזמנים חוויות שכלל לא ניתן לצפות. למשל הבן שלי קיבל שיעורים (בחינם) בקייקים מחברים שלו והוא היום יודע לקייק להנאתו. הוא הצטרף לחבריו בטיולים של רכיבת אופניים אתגרית והוא גם זכה לשחק שח-מט כמעט בכל יום עם שותפים רבים מכל העולם. בימים אלה הוא מתנסה בגלישת רוח..הבנות שלי קיבלו שיעורים מאלפים מחברה (בת גילן!) הינדית על כל האמונה והאלילים הרבים, על טקסי התפילה ומה הם מסמלים. הן למדו ספרדית מחברה שטיילה איתנו תקופה. הן למדו לשזור צמידים, להטוטנות וקסמים, למדו יוגה במגוון סגנונות וריקודי פולקלור ועוד הרבה מאוד דברים..

-תנו לילדים להתעסק עם כסף. כך הם יעשו חישובים בסיסיים בכל יום ויום, יעשו השוואות של המטבע המקומי מול הדולר, מול השקל. ילמדו את היחסיות הכלכלית של כל מקום ומקום ויתנסו באחת המיומנויות החשובות ביותר בחיים..


קחו איתכם מגוון משחקי חשיבה. סודוקו, תשחצים, תשבצים ותפזורות. שח-מט, דמקה, אבאלון, טנגרם, צורות חשיבה, קלפים שונים. חוברות אוריגמי. שלפו אותם בכל פעם שצריך לחכות לאוכל במסעדה, לרכבת בתחנה, או כשאתם צריכים קצת זמן שקט..


ספרים:

כמובן שחשוב לשמור גם על העברית. אני לא אוהבת לסחוב הרבה ספרים ולכן אחת לתקופה מבקשת שישלחו לי ספרים מהארץ. יש גם מקומות שבהם ניתן למצוא ספרים בעברית לילדים. יחד עם זאת, יצאנו מהארץ כשבני היה בן 11 וידע כבר לקרא מעט אנגלית. התעקשתי איתו שיקרא אנגלית בכל יום (היה לי חשוב לשמור על רצף). התחלנו עם ספרים שהוא כבר הכיר ואהב בעברית כדי שיהיה לו קל יותר. היכולת לקרא בחופשיות באנגלית פתחה בפניו את אפשרויות הבחירה והיום כל שצריך לעשות הוא להכנס לחנות ספרים ולבחור..

היום, גם הגדול וגם הקטנה בכלל מעדיפים את הקינדל. האמצעית עדיין אוהבת את תחושת הדפים בין אצבעותיה. אבל כולם קוראים אנגלית באופן שוטף ולכן אין סוף למבחר ולמגוון הספרים שהם יכולים לקרא.

חברה:

יציאה למסע מסוג זה פותחת בפני הילדים הזדמנויות חברתיות עצומות. מפגשים עם טיילים ומקומיים מכל הגילאים מלמדים אותם שחברים יכולים להיות מכל מקום ומכל גיל. דוקא המסגרת הבית ספרית, לדעתי, עושה קצת עוול לילדים מהבחינה הזאת כיוון שהיא תוחמת אותם במסגרת מאוד מצומצמת. השפע החברתי שהילדים נחשפים אליו במהלך המסע הוא אחת המתנות הגדולות שהם מקבלים.

פרידות:

הפרידות הן חלק בלתי נפרד מהמסע. חברים באים והולכים וגם אנחנו עוצרים ואחר כך ממשיכים. הנסיון הוכיח לנו שבסופו של דבר עם כל החברים שנכנסו לנו עמוק ללב הצלחנו לשמור על קשר רציף וגם אם היו תקופות של קשר רופף למדי, אנחנו יודעים שתמיד ישמחו לשמוע מאתנו ותמיד ישמחו לפגוש אותנו שוב. אנחנו שומרים אי מיילים ומספרי טלפון ומתעדכנים באמצעות פייסבוק וסקייפ.

עם כל הקושי לדעתי זה תורם מאוד לילדים. הם לומדים להתמודד עם אחד הקשיים הגדולים של בני האדם. וכאשר הם עוברים את התהליך הזה שוב ושוב ושוב, בגילאים שונים, עם ליווי מתמיד שלנו ההורים, הם בסופו של דבר יודעים אילו רגשות הפרידה מעוררת אצלם, הם מכירים את עצמם ואת תהליך ההתמודדות שלהם עם מצבים מעין אלה ולכן גם פחות ופחות פוחדים מהם. הם יודעים שהכל יהיה בסדר בסוף..אחרי הכל- אלה הם החיים.

IMG-20180725-WA0002 (1)

 בריאות:

נושא הבריאות הוא הנושא הרגיש שלי. אם היה לי חשש אחד לפני היציאה לדרך הרי שזה היה החשש. עשיתי עם עצמי עבודה רצינית מאוד כדי לאפשר לעצמי לצאת לטיול למרות החשש ואני אכתוב כאן בקצרה מה המסקנות שהביאו אותי בסופו של דבר ליציאה הנכספת..

-הכי חשוב: אתם אף פעם לא לבד. תמיד יהיו לידכם אנשים- מקומיים, תייירים וטיילים. ככל שתכירו יותר כך גם תהיה לכם כתובת או מספר טלפון של חבר שיוכל לעזור במקרה הצורך.


מנהל המלון ברישיקש ניקשר מאוד לשתי הבנות ובכל פעם שאחת מהן לא הרגישה טוב הוא מיד נרתם. הוא הודיע לי נחרצות שאני יכולה לפנות אליו בכל שעה אם אצטרך והוא ייקח אותי לרופא. אפילו באמצע הלילה.


-אחד היתרונות של הנסטינג הוא שרוכשים חברים. אם אחד הילדים חולה וצריך רופא אפשר לפנות לאחד החברים ולהתייעץ איתו. אחרי שמוצאים רופא טוב מוודאים איתו שאפשר להתקשר אליו בכל דבר, רושמים את כל מספרי הטלפון שלו וסוגרים עניין. אגב, תמיד יש הפתעות. המרפאה שבה טופלתי בנפאל היתה הרבה יותר נעימה מהרבה מרפאות בהן הייתי בארץ..

-ואם לא מצאתם עדיין חברים- תפנו למוכר במכולת, תפנו לבעל המלון, לבעל המסעדה ותשאלו. הם ישמחו לעזור ובמקרים מסויימים אפילו יציעו לקחת אתכם. מנסיון.

-אני תמיד מחזיקה אצלי מספרי חרום.

-אל תעשו דברים שיגרמו לכם לצאת מהגבולות הנפשיים שלכם. אם מפחיד אתכם לבלות שבועיים בכפר נידח בהודו- אל תעשו את זה. אני לא אבחר יעד מאוד מנותק או מרוחק לשהיה של תקופה ארוכה. אין לי בעיה לצאת לטיול של כמה ימים, אבל בזה נמתח הגבול שלי. המקום בו אבחר לגור יהיה פחות או יותר מסודר מבחינת טיפולים בריאותיים.

-תזונה: המפתח לבריאות טובה. תקפידו על תזונה עשירה ומאוזנת. תתייעצו עם דיאטנית לכל אורך הדרך.

-עוד דבר שאני מקפידה עליו זה רחיצת/חיטוי ידיים לפני כל ארוחה. במקומות מסויימים אני גם מבקשת לרחוץ רגליים כשחוזרים הביתה.

-מחלות: תהיו מודעים למחלות הנפוצות, מחלות המועברות באמצעות אוכל/שתיה, מחלות שמועברות ע”י הפרשות ומחלות המועברות ע”י יתושים. תתגוננו בהתאם.

-נצלו ביקורים בערים מרכזיות כדי לעשות בדיקות תקופתיות נחוצות (שיניים, גניקולוג..).

והנה גם מאמר קצר על חיסונים.

חיי משפחה:

ניהול זמן: עבודה וכיף-

אני לא חסידה גדולה של טיול שמבוסס כולו על חסכונות. טיול מהסוג הזה הוא מנת חלקם של בודדים ואני הייתי מאחלת לכל מי שרק חולם על זה- שיגשים את חלומו. לכן הדרך הנכונה ביותר לעשות את זה היא לשלב פרנסה וטיול. כך אתם זוכים לחופש האולטימטיבי (שאגב אינו קשור בהכרח לטיול, הוא מעניק לכם את אפשרות הבחירה לכל אורך חייכם).

ניהול הזמן בצורה שתאפשר לכם גם להנות רוב שעות היום ולבלות עם הילדים, וגם להספיק לעבוד הוא לא תורה גדולה.

-אם מנהלים נכון את הזמן לא חייבים לעבוד בכל יום.

-אפשר להקדיש כמה שעות בבוקר/כמה שעות בלילה.

-אל תשכחו שיש איתכם שותפ/ה שיכול/ה לעזור עם הילדים (לקחת אותם לים למשל).

-אתם בעצמכם יכולים ללכת לים ולעבוד משם.

-מצד שני אפשר ללכת לבריכה. הילדים ישחקו ויהנו ואתם תעבדו בין שחיה לשחיה.

-במקרים בהם אני לחוצה להספיק משהו בזמן אני מושיבה את הילדים עם סודוקו/סרט בטלויזיה ומתחברת לאיפוד.

-כמובן שגם אפשר להסביר להם פשוט שעכשיו לכמה שעות הם יצטרכו להיות עם עצמם.

שמירה על שגרה למרות הטיול:

אני מרגישה שהשמירה על שגרה פחות או יותר תורמת רבות לתחושת הבטחון של הילדים. זהו אחד היתרונות הגדולים של הנסטינג כיוון שהוא לא מעייף או שוחק כמו סגנונות טיול אחרים, בהם זזים בכל שבוע-שבועיים למקום אחר.

כל משפחה וחיי השגרה שהיא מעדיפה. אני רק אתן כאן כמה המלצות.

-חשוב שהילדים ישמרו על שעת יקיצה קבועה. אחרת השעון שלהם ישתבש לגמרי..

-שעות הבוקר הן שעות טובות ללמוד.

-ארוחת בוקר במקום קבוע. כיף לפגוש על הבוקר פרצופים מחייכים ולהרגיש ‘בבית’.

-ארוחת ערב באותה שעה, אני מעדיפה לאכול במקום קבוע.

-שעת השכבה קבועה.

לילדים יש מטלות קבועות שהם אחראיים עליהן. למשל- לדאוג לבקבוק מים באמבטיה לרחצת שיניים, לדאוג להטעין את כל המכשירים שצריך להטעין (מצלמה, אי פוד, טלפונים), לרדת לקנות פירות מהעגלה שליד המלון ועוד. כל ילד בהתאם לגילו.


מעבר לכל אלה, אחרי הרבה שנים של שינויי שגרה תכופים שמתי לב שהשגרה מסתדרת מעצמה, גם אם לא נוקטים בשום פעולה יזומה. תוך כמה ימים היום מתארגן לו מעצמו, ובהתאמה מדוייקת לפעילויות שמתרחשות באותו מקום ספציפי. 


זוגיות:

כמו שכבר כתבתי, למרות הסטיגמה שנוצרה, העובדה שתבלו הרבה יותר זמן אחד עם השני בכלל לא אומרת שתריבו יותר או שתעלו אחד על השני על העצבים. לדעתי זה בדיוק הפוך. סוף סוף תפגשו באוירה נטולת לחצים, תוכלו למצוא הרבה יותר זמן לשיחות ארוכות, לבילויים משותפים. תחלקו יותר חוויות במהלך היום והשפה והבדיחות הפרטיות רק ילכו ויערמו.

-כשמבינים שהמטרה שלכם היא משותפת ושכל אחד תורם ככל שהוא יכול, בלי לנהל פנקסים, מד הלחץ יורד לאפס.

-הילדים הולכים לישון בסוף..

-כשיש יותר זמן לפתח תחביבים, לקרא, לעשות מסאז’, גם הנפש רגועה יותר. ופנויה יותר פשוט לאהוב. אני לא מבשלת, לא דואגת לנקיון, לא רוחצת כלים, לא דואגת לכביסה, לא צריכה לתחזק בית. ובלי השק היומיומי הזה על הכתפיים שלי אני פנויה רק להרגיש טוב ולגרום לסובבים אותי להרגיש טוב :-).

-אם מרגישים צורך אפשר לשכור שני חדרים צמודים במקום חדר אחד גדול.

-אחת ההנאות היא להשאיר אותם ישנים בחדר ולרדת למסעדה של המלון לשתות ולדבר בכיף. אם אתם קצת חוששים קחו איתכם לדרך מכשיר אינטרקום כמו שיש לתינוקות. הטווח שלו גדול והוא יכול להרגיע את האמא הלחוצה ביותר.. ואפשר גם פשוט לשבת במרפסת.

קצת שקט..(או זמן פרטי):

יש תקופות שבהן קשה יותר למצוא את הזמן פשוט לעצמך בשקט. למרות שבנסטינג זה לא קורה לעתים תכופות, כיוון שרוב היום בכלל לא רואים את הילדים. הם יהיו כל כך עסוקים וחיי החברה שלהם יהיו גדושים. אם זה עם ילדים ומשפחות מקומיות, אם זה עם ילדים ומשפחות מטיילות אחרות, אם זה עם טיילים בגילאים אחרים..אבל נניח שהגיע הרגע שאתם מרגישים קצת על הקצה וצריכים את השקט שלכם.

-קחו כמה ימים וסעו. אם זה לעיר קרובה שמעניין לטייל בה. אם זה לצאת לטרק. אם זה לרדת לנהר. בן הזוג שלכם יסתדר, תהיה לו הרבה מאוד עזרה מכל החברים והאנשים שאתם מכירים. כשאני יצאתי לשלושה ימים לבד על הנהר הבנות בכלל ישנו אצל חברה שלהן ולמעשה לא רק שהם הסתדרו מצויין- הם עשו כיף חיים בלעדי..

-כשאני צריכה שעה של שקט אני ישר פונה לגלגל ההצלה שלי- האיפוד. יוצאת למרפסת או לטיול. גם עכשיו כשאני כותבת לכם את זה הילדים משתוללים בבריכה ואני עם האיפוד, לא שומעת כלום..

מאמר שלם על זמן פרטי תמצאו כאן.

לשמור על קשר:

כיף גדול. היום בעידן האינטרנט אין פשוט מזה וזו גם אחת ההנאות הגדולות שלנו. אם זה לדבר עם המשפחה כמעט כל יום, או עם חברים מהארץ או עם כל החברים החדשים שנוספו לנו ברבות הדרך..

-סקייפ/ וואטסאפ / ושות’.

-פייסבוק / אינסטגראם/ סנאפצ’אט ושות’.

-סלולארי- יתרון בולט לנסטינג הוא הוזלה משמעותית בהוצאות התקשורת. אחד הדברים הראשונים שאני עושה כשאני מגיעה ליעד חדש זה רכישה של סים קארד מקומי. מדובר בסכום קטן מאוד (בהודו למשל זה 150 רופי- כ-12.5 ₪ עם שיחות ללא הגבלה וחבילת אינטרנט נהדרת. בוייטנאם זה עלה 2$ והגיע עם 2.5$ חינם בדקות שיחה). דבר זה מאפשר לי לדבר יותר בזול גם ליעדים בכל העולם וכמובן לשיחות מקומיות.

-כדי שתוכלו לאפשר לילדים חופש גדול ככל הניתן, ועל מנת לא לחשוף אותם לקרינה מיותרת, רכשו מכשירי ווקי-טוקי. אנחנו קנינו ארבעה. אחד לכל אחד, ועוד אחד אצלנו. ככה הילדים יכולים להתרחק ועדיין להיות איתנו בקשר אם הם צריכים. וזה בחינם. ומעבר לכך, זה גם נורא כיף..

איך לבחור יעד?

הבחירה של היעד תלויה בראש ובראשונה בתקציב שלכם. באופן כללי אפשר להגיד שאירופה, אוסטרליה/ניו זילנד, ארה”ב ויפן יהיו יקרות יותר. אבל זה רק באופן כללי. אם אתם חולמים לגור בברלין אל תתנו לדעה הרווחת להטעות אתכם. תבדקו לעומק. ובכלל, אף פעם אל תסמכו על סטיגמה שנוצרה למקום כלשהו. אנחנו גרנו בוונציה בתקציב מאוד נמוך..

אם יש מקום שחלמת להגיע אליו אתה תמצא את הדרך לעשות את זה. הכל אפשרי. אף פעם אל תשאל אם אפשר לעשות את זה. תשאל איך אפשר לעשות את זה.

אז אני לא אגיד לכם לאן לנסוע אני רק אתן לכם כמה נקודות שכדאי לקחת בחשבון כשניגשים לבחור יעד.

-לאן תמיד חלמת להגיע? תחליטו קודם כל על מדינה. ורק אחרי שתקחו בחשבון את כל הפרמטרים תחליטו על המקום המדוייק שבו אתם רוצים לשהות.

-הצעד הראשון הוא לבדוק את עונות השנה בהתאמה לתאריכים שלכם. לדוגמא- אם אתם חושבים על הודו ביולי, בדקו איפה בהודו מזג האויר לא לוהט ולא גשום ותתחילו שם. (למשל- מנאלי :-)).

-יש הממליצים לטייל ‘מחוץ לעונה’. יש לכך יתרונות וחסרונות. בדקו אותם והיו מודעים אליהם.

-קודם כל תסתכלו בתמונות משם.

-אני בודקת מחלות ואת העונות שבהן הן מופיעות. רק כדי לדעת..

-בדקו את תנאי הויזה שאתם יכולים לקבל. את אורך התקופה ואת המחיר. האם ניתן לקבל ויזת סטודנט? ויזת עבודה? האם זה יצא לכם משתלם?

-בדקו עלויות של לינה ואוכל במקומות שונים באותה מדינה. בדקו עלויות גם בנקודות קרובות לערים שאותן הייתם רוצים להכיר. אנחנו גרנו במונטסומנו שהיתה רבע שעה ברכבת מפירנצה. כך שישנו ואכלנו במחירים של עיירה קטנה ושקטה אבל בילינו כל היום בפירנצה המרהיבה.

קחו בחשבון שבכל מקרה, כאשר תגיעו ותתמקמו, תמצאו שהמציאות הרבה יותר זולה וחברותית ממה שנראה.

-בדקו את איכות האינטרנט ואת כל הדרכים בהן ניתן לגלוש במהירות סבירה. נראה זניח אבל חשוב מאוד (בעיקר אם אתם מתכננים להמשיך ולעבוד).

-בדקו את תנאי המחיה. למשל- כמה הפסקות חשמל יש ובאיזה תדירות? (בסופו של דבר לא נראה לי שזה שיקול משמעותי כי תמיד אפשר להסתדר..דברים שנראים בלתי אפשריים מכאן, נראים לגמרי סבירים משם. תסמכו עלי)

-נסו למצוא אנשים שהיו שם. תשאלו את כל השאלות שמעניינו אתכם. אני תמיד שואלת ‘עד כמה מלוכלך שם?’…

-קחו בערבון מוגבל את האינפורמציה שבאינטרנט. לפני שהגעתי בפעם הראשונה לסייגון הייתי בטוחה שהולך להיות לי מ-א-ו-ד קשה. כשהגעתי לשם הייתי בהלם. שום דבר ממה שקראתי לא היה נכון. היא היתה (ועד עכשיו) אחת הערים הכי מתוקות ונוחות שאני מכירה.

-תזכרו תמיד שכל מקום שבו עדיין לא הייתם הוא משהו חדש ומעניין לגלות. אל תהיו כבדים מדי ואל תפלו להתלבטויות אינסופיות.

-אל תחליטו מראש כמה זמן אתם מתכוונים לשהות ביעד. כשהגענו לנפאל הייתי בטוחה שלא אשרוד שם שלושה חודשים. בסוף נשארנו שמונה..

איך מממנים את כל זה?

אוקי אז כבר עשינו חישוב שצריך כמאה אלף ₪ לשנה. 8333 ₪ לחודש.

וכבר כתבתי כאן למעלה שלרוב האנשים אין סכום כזה בחסכונות וגם אם כן אני לא רוצה שזה ימנע ממישהו להגשים את החלום.

אז אם יש כאלה שיש להם את הסכום הזה נזיל, ככה, בשלופ, קבלו את ברכת הדרך וצאו. אל תחכו אל תמצמצו אל תהססו. יהיה נהדר.

ולכל האחרים: יש כמה דרכים והן תלויות מאוד במצב הנוכחי שלכם.

אני אתן כאן כמה הצעות פשוטות ואם אף אחת לא מתאימה לכם- אל תתיאשו, יש עוד דרכים, אז המשיכו לקרא. ובכל מקרה אתם תמיד מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ.

-אם יש לכם בית תשכירו אותו

-אם אתם במילא עובדים בתחום שבו אפשר לעבוד באמצעות המחשב מכל מקום- פשוט תקחו את העבודה שלכם איתכם.

-אם אתם עצמאיים בדקו אם קיימת אפשרות להכניס את המשרד/קליניקה שלכם ללפ טופ. למשל, אם אתם מאמנים אישיים, אם אתם מייעצים בתחום מסויים, אם אתם בעלי חנות, בעלי מסעדה..אני מכירה מישהו שהוא מעצב של גופי תאורה שמטייל בעולם וממשיך לתת ללקוחותיו את השירות הטוב ביותר. והכל בשלט רחוק. אל תשכחו אף פעם שהכל אפשרי. היום אפשר לעשות כמעט הכל באמצעות המחשב וקיימות אפליקציות מתוחכמות ביותר. אל תוותרו!

-תקראו את ‘ארבע שעות עבודה בשבוע’

-ואם כל אלה לא מתאימים, תקראו איך אני עושה את זה.

החופש שתקבלו מהיכולת והמיומנות הזאת, להתפרנס מכל מקום הוא מתוק וחסר תחליף. הוא מאפשר לכם לקבל בחזרה את השליטה על חייכם. לבחור.

-שליטה על כמות הזמן שתשקיעו בעבודה.

-ובהתאמה גם שליטה על כמות ההכנסה החודשית שתרוויחו. תרצו- תרוויחו יותר. תרצו- תרוויחו פחות.

-לא עוד חרדה מפני פיטורים/קיצוצים/האטה/מיתון

-חופש החלטה איפה אני גר, איפה וכמה אני מטייל.

-חופש ללמוד כל העולה על רוחי ללא כל קשר לפרנסה.

-לעבוד בשביל עצמך ולא בשביל אף אחד אחר. כך שכל דקה שאתה משקיע בעבודה תשתלם לך.

-להשקיע את האנרגיה במקורות פרנסה כאלה שאחרי שתעמיד אותם על הרגליים הם יכניסו לך כסף ללא כל התערבות מצדך. וימשיכו להכניס עוד ועוד ככל שהזמן חולף.

הכנות לטיול

פרנסה-

במידה ואין לכם את הכסף נזיל, הדבר החשוב ביותר הוא ביסוס או לפחות התחלת תהליך של הפיכתכם לעצמאים דיגיטליים. התהליך עשוי לארוך כמה חודשים לכן כדאי להתחיל אותו מוקדם ככל האפשר. לא כדאי לצאת לטיול לפני שיש לכם לפחות בסיס או את כל הידע הדרוש כדי להתפרנס במהלך הטיול. אל תסמכו על כך שתוכלו לבנות את הכל במקביל לטיול. תתחילו עכשיו.

רכוש-

אם יש לכם בית תשכירו אותו אם יש לכם אוטו תמכרו אותו. תמכרו כל דבר שניתן. או אם אתם פוחדים תאפסנו את הדברים שנראים לכם חסרי תחליף. נצלו את האיוורור החומרי הזה כדי לתרום ככל הניתן- צעצועים, ספרים, בגדים, מוצרי חשמל, ציוד מטבח..

דברים שנראים לכם חיוניים עכשיו יראו לכם חסרי תועלת ברגע שתצאו לטיול.

כספים-

בנקים: הוסיפו אדם נוסף כבעל זכות חתימה בחשבונות שלכם, עברו לניהול החשבון באינטרנט, .,

ביטוח: קבעו פגישה עם סוכן הביטוח שלכם ועשו סדר בכל הביטוחים. הזמינו ביטוח בריאות חו”ל.

כרטיסי אשראי: הזמינו כרטיסי אשראי בינלאומיים.

ביטוח לאומי וקצבת ילדים– תאמו מראש עם ביטוח לאומי שלא יגזול מכם את קצבת הילדים. יש להם נטיה להפסיק את התשלומים אם אתם נמצאים בחו”ל תקופה שארוכה משלושה חודשים. יהיה קשה להסדיר את העניין מחו”ל, לכן עדיף שתסדירו את זה עוד בארץ.

מס הכנסה- שכרו רואה חשבון.

בריאות:

חיסונים– גשו לייעוץ במרפאת מטיילים. מומלץ לעשות את זה שלושה חודשים לפני היציאה מהארץ.

לקראת היציאה קבעו פגישה עם רופא המשפחה שלכם, עם ההומאופט או כל מטפל שאתם סומכים עליו. שמעו מה יש לו לומר, קבלו מרשמים לכל התרופות שהוא ממליץ לקחת. טיפ שלי: שקלו לקחת מזרקי אדרנלין לטיפול חרום בהתקף אלרגיה חמור.

קרוב ככל האפשר ליציאה קבעו סדנא לעזרה ראשונה עם התייחסות ספציפית לטיולים בחו”ל.

הכינו רשימה של מספרי טלפון לשעת חרום והחזיקו כרטיס עם הוראות בסיסיות להחייאה ולעזרה ראשונה איתכם בתיק תמיד.

ציוד- החלק הכי כיפי בהכנות

כדי לצמצמם את ההוצאות למינימום חשבו היטב בטרם תגשו לחנויות. על מה כדאי להוציא הרבה כסף ועל מה ניתן להתפשר על האיכות.

ההמלצה האישית שלי לציוד שחשוב שיהיה באיכות גבוהה:

תיק היומיום שלכם. זה שהולך איתכם לכל מקום ובו דברי הערך וכן כל הציוד שכדאי לקחת ליציאה של יום מהבית (מים, תיק עזרה ראשונה, מצלמה, קצת בגדים להחלפה, נייר טואלט וכו’). בעיני זה הדבר החשוב ביותר. כשאתם ניגשים לחנות קחו איתכם את כל אלה שיעזרו לשאת אותו ומצאו תיק שמידותיו מתאימות לכולם.

-נעליים– לכל המשפחה. השילוב של שני אלה- תיק ונעליים הוא השילוב שעושה את כל ההבדל. אם תגיעו בערב כואבים ועייפים, או שתוכלו להסתובב יום שלם ללא כל מאמץ.

תרמיל משא אחד לפחות באיכות גבוהה, שישרוד את כל הטלטולים והשימוש התדיר בריצ’רצ’ים שלו..(אנחנו לא יצאנו מהארץ עם אחד כזה אבל כשהבנו את הצורך הגדול רכשנו אחד יד שניה בנפאל וזוהי אחת הרכישות הכי טובות שעשינו במהלך הטיול).

-אם יש באפשרותכם רכשו מטען סולארי טוב. אפשר למצוא כאלה גם באינטרנט.

לפטופ קל, לא קטן מדי, וחזק. קנו בטריה נוספת. בדקו היטב את איכות המצלמה והרמקולים שלו.

איפוד עם פיצול לשתי אוזניות.

נרתיקים לשמירה על הלפטופ ועל האיפוד. שיהיו מאיכות טובה (רצוי סיליקון) קלים ונוחים מאוד לשימוש.

מכשירי קשר (מנסיון..אתם לא רוצים שהם יתקלקלו מהר מדי. קשה למצוא מקום שיודע איך לתקן מכשירים כאלה).

איך מתמודדים עם תגובת הסביבה?

לפני שהתחלנו לספר לאנשים חששתי מאוד מהתגובה. אבל לא היה כל בסיס לחשש. הייתי שלמה עם עצמי ועם החלטתי ולמעשה רוב התגובות היו כל כך מפרגנות שהן ממש חיממו את לבי.

לקומץ האנשים שהודיעו לי שאני עושה טעות עניתי שזה בסדר. עשיתי כבר כל כך הרבה טעויות בחיי שנראה לי שאצליח להתמודד עם עוד אחת.

לאנשים שמתחו ביקורת על ההחלטה המוטרפת שלי אמרתי שזה החלום שלי ולא שלהם. ואם להם כל כך קל לוותר על החלומות שלהם, אז הבעיה היא שלהם ולא שלי. אני לא מוכנה לוותר על החלומות שלי ואעשה הכל כדי להגשים אותם.

(ובמילא אני לא צופה שאי פעם יהיה לי כסף..כך שלמעשה אין למה לחכות. אם אעשה את זה עכשיו או אם אעשה את זה בעוד עשר שנים המצב יהיה אותו דבר. אם אתחיל עכשיו יש סיכוי שאצליח להגשים עוד הרבה חלומות בטרם יעברו עשר שנים :-)).

ועם אנשים שבאמת קרובים אלי, אלה שהיה לי חשוב לקבל את ברכתם ניסיתי להסביר שוב ושוב. לא תמיד הם הסכימו להקשיב. כל שיכולתי לעשות היה לומר להם- כשתרצו לשמוע, אני אהיה כאן, מוכנה להסביר הכל.

אחרי שיצאנו למסע דווקא המתנגדים הגדולים הפכו להיות רשת התמיכה הגדולה ביותר שלי. הם ראו כמה טוב. כמה אנחנו מאושרים. כמה חוויות אנחנו עוברים. ואז הם הבינו הכל.

אגב, היציאה למסע עשתה סוג של ריסטרט להרבה מערכות יחסים קיימות. קחו את זה בחשבון. יכול להיות שהקשר עם בת הדודה הרחוקה שלכם שעד עכשיו נגמר בשני טלפונים בשנה (שנה טובה וליל הסדר) יהפוך לחברות עמוקה..

איך למצוא כרטיסי טיסה זולים?

איך למצוא את הביטוח הטוב ביותר?

haleli