אתמול גלי ואני עזבנו את פוקרה, אחרי כמעט חצי שנה. וזה תמיד מצחיק אותי כי החברים בשכונה בכל שנה מופתעים מחדש כשאנחנו עוזבים.
גרנו בבית בשכונה שקטה אבל במיקום ממש נוח. היתה לנו רצפת פרקט, שתי מרפסות, מטבח גדול ומים חמים במקלחת. הכלבה המתוקה של השכנים והחתול של הבניין שבא לבקר בכל יום :-). היה שליח של ירקות ושליח של כביסה. יכולתי להזמין גרנולה תוצרת בית, ושוקולד בריא. היתה אישה שבאה לעזור בניקוי וסידור הבית והיה לנו תנור חימום מופלא.
וכמובן, המקינטה של הקפה.
עברנו כאן את כל החורף וכמעט את כל האביב, וחיכינו עם כולם לגשם שיבוא כבר (תבינו בהמשך)…
רני (בתי האמצעית, כבר בת 21) באה לגור קרוב אלינו למשך שלושה חודשים והיה לי ממש כיף עם שתי בנותי. היא אמנם היתה איתנו לא מעט בקיץ, באירופה, ואחר כך בסתיו טסה איתנו לחודש בתאילנד, אבל אז אנחנו נשארנו והיא המשיכה לכמה חודשים בהודו. בשנים האחרונות היא מין באה והולכת, חיה את חייה, זזה איך שבא לה ומנהלת עסק עצמאי אונליין.
כן. גם ילדים שאין להם בית עוזבים בסוף את הבית… :-).
יצאנו לטרק של סופ”ש בהרים הסמוכים, נסענו באוטובוס לנהר הצלול שנושק לכפרי הדייגים של פוקרה וקישקשנו הרבה בליווי כוס צ’אי מתוק.
אני נסעתי קצת לבד לנהר והשארתי את שתיהן להסתדר בעצמן. לא היה לי קל…
חגגנו ביחד יומולדת 18 לגלי (בתי הקטנה. הייתם מאמינים?), בסופ”ש שהוקדש לפרידה מהילדות וכניסה לעולם המבוגרים. שיחקנו משחקי קופסא, עשינו מסאג’ אכלנו עוגה וגם הלכנו להרים כוסית קוקטייל.
ערב עזיבתה של רני הלכנו לשבת בבית קפה שבו מופיע אחד המוסיקאים שאני הכי אוהבת. שתינו מיץ בריאות, צחקנו מלא והקשבנו לו. חיכיתי לשיר אחד מיוחד שאני ממש אוהבת, אבל הוא לא הגיע. לקראת הסוף רני קמה, ניגשה אליו, וביקשה ממנו שישיר את השיר. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שמישהו עשה משהו כזה בשבילי. הבטתי בבתי, והאישה המדהימה שגדלה להיות, והתרגשתי עד דמעות.
למחרת היא יצאה לה להודו ומשם לשוויץ.
אז כן, השתדלנו להעביר את הזמן בנעימים, אבל במהלך חצי השנה הזאת היינו רוב הזמן בשגרה פשוטה.
גלי נכנסה לשגרת לימודים חדשה. היא קיבלה שעורי מתימטיקה, פילוסופיה, תכנות, שיווק ומכירות. וגם שעורי פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. למדה אמנות וגם עשתה יוגה.
את השגרה החדשה הזאת בנינו, אחרי שהמורה הפרטית הקבועה שלה (כבר עשר שנים..) היתה עסוקה ולא יכולה היתה להמשיך וללמד אותה. אז גייסנו כוחות, מצאנו מורים מדהימים ויצרנו תכנית כייפית ומעשירה עבורה.
ואני בעיקר כתבתי. העליתי אתר חדש שלם על תאילנד (לא בשבילי, בשביל לקוח. כן. משלמים לי עכשיו על זה שאני מטיילת… :-)), כתבתי לאתר שלי וליוויתי הרבה משפחות לקראת יציאה לטיול משלהן, אליהן התווספו משפחות מפונות שהחליטו לצאת להתאוורר קצת. שמתי לב לתופעה מעניינת. למרות הקבוצות וכל המידע שיש עכשיו באינטרנט – נראה שהמשפחות שאני מלווה זקוקות יותר מתמיד להכוונה, וליחס אישי. הקשר בנינו צמוד יותר, קרוב יותר ואני מוצאת את עצמי נותנת מענה תכוף יותר ממה שנתתי עד לא מזמן. עבורי זה מאוד נחמד, כי אני ממש חווה את המסע שלהם יחד איתם :-).
חוץ מעבודה.. הרבה פחות הליכה על האגם והרבה יותר יוגה עם עצמי בבית.
עברו לידנו כמה חגים נפאליים (שיבא ראטרי- יום ההולדת של האל שיבא, הולי – חג האביב והצבעים, ראש השנה הנפאלי) וגם כמה חגים בינלאומיים, וגם כמה יהודיים. השתדלנו לציין אותם אבל לא כל כך השתתפנו השנה.
לא ממש יצאנו לאירועים ולמסיבות, וגם לא להופעות, לפסטיבלים או לריקודים. מקסימום איזה זמר בבית קפה. הכל היה אחרת. הלב כבד. אין שום חשק באמת לחגוג. רק לשהות, לבהות. בשקט.
לקראת תחילת האביב, חודש שלם היה אובך ודרגות גבוהות של זיהום אויר בכל האזור. אי אפשר היה לראות את ההרים, והאגם נראה כאילו מישהו צבע אותו בשחור לבן.
ואז התחילו הגשמים סוף סוף… לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שהתרגשתי ככה מגשם.
ובבת אחת המסך הוסר…
בסוף חודש מאי גלי ואני קיפלנו שוב את הבית, ארזנו שוב חיים שלמים אל תוך שתי מזוודות, ויצאנו לכיוון קיץ באירופה.
באוטובוס, בדרך לקטמנדו ומשם לטיסה החוצה מנפאל, ביקשתי מושב עם חלון לנהר. זה מה שאני תמיד מבקשת בנסיעה האחרונה שלי מפוקרה לקטמנדו, לפני שאני עוזבת.
לפעמים המשפט “הבית הוא איפה שהלב נמצא” לא ממש מצליח להחזיק. יש אנשים שזקוקים לתחושה של המוכרות הנעימה קצת יותר מאחרים, במיוחד כשמטיילים עם ילדים.
אז לכל מי שמרגיש שהמרחק מהבית הפיזי יכול להקשות – המאמר הקצר הזה בשבילכם.
איך יוצרים תחושת בית בכל מקום שבו תהיו?
1 . לפני שיוצאים – חשבו היטב מהו בית בשבילכם, מה מייצג עבורכם תחושה של בית. תוכלו אפילו לנהל שיחה משפחתית בנושא.
2 . חפץ מעבר – כן כן.. אם אתם מרגישים צורך ארזו אתכם לטיול חפץ מעבר כלשהו שייצג עבורכם תמיד את הבית, לא משנה איפה תהיו. זה יכול להיות בובה, מובייל כלשהו, אבן מיוחדת או אפילו תכשיט שאתם עונדים עליכם כל הזמן.
כשמגיעים למקום חדש:
1 . להרגיש מיד בנוח – פתחו את התיקים והמזוודות והוציאו וסדרו את כל האביזרים שגורמים לכם להרגיש בנוח. ממברשות שיניים ועד פינת מטבח קטנה או פינת משחקים מסודרת או פינת קריאה..מצאו מקום לכל דבר. נעליים, תיקים, וכו’.
2 . המתגים של האורות – כן אני חוזרת על זה בכל פעם שמדברים על הנושא של בית. עשו סיבוב בחדר או בבית ולמדו איך ואיפה מדליקים ומכבים את האורות.
3 . הכרות עם השכונה – צאו לסיבוב בשכונה הקרובה ברגל. הכירו את המסעדות, את חנויות המכולת, את הצמתים המרכזיים, שמות הרחובות, וציינו לעצמכם ציוני דרך בולטים שיהפכו את השכונה למקום מוכר. מצאו מקום אחד לקנות בו קפה, או כל דבר אחר אותו אתם נוהגים לעשות בכל יום כשגרה.
4 . עקרון המוכר – הציפו את החושים שלכם בגירויים מוכרים. השמיעו שירים מוכרים, השתמשו בסבון, שמפו או אבקת כביסה עם ריח מוכר, חטיפים שאתם כבר מכירים, מגבות.
5 . עקרון המוכר #2 – נסו כמה שיותר מהר להכיר את החדר או הבית ששכרתם על כל פינותיו ואפשרויותיו – הכנסו למקלחת ראשונה, השתמשו במטבח אם יש מטבח, צאו ושבו במרפסת, השתמשו בשלט של המזגן או של הטלויזיה אם יש, וכו’.
♥ למשפחות שאוהבות את זה: צרו לעצמכם מסורת קטנה של פעילות אחת שאתם עושים בכל פעם שאתם מגיעים למקום חדש. אצלנו זה ללכת לשתות משהו. לפעמים קפה קר, לפעמים שייק פירות לפעמים פינוק אחר. אנחנו מניחים את החפצים שלנו, שוטפים פנים ומיד יוצאים לשבת איפשהו ליד הבית החדש.
אני הולכת לכתוב לכם את כל מה שצריך לדעת כדי לצאת עם המשפחה למסע. אני יודעת שרבים חושבים שגם אם הם מאוד היו רוצים, החוויה הזאת היא מנת חלקם של בודדים וברי מזל.
אז זהו שלא.
החוויה הזאת יכולה להיות שלכם ושל כל אחד שיבחר בה. כל אחד.
אני כאן כדי להראות לכם עד כמה זה אפשרי. ואפילו פשוט.
אז תפסיקו לבזבז אנרגיה על לקנא בי.. פשוט תעשו את זה. אני מבטיחה לכם שלא תצטערו. מבטיחה לכם שאת החוויות שתעברו ואת האנשים שתפגשו ואת הרגשות שיציפו אתכם לא תוכלו אפילו לדמיין. החיים קצרים ומלאי הפתעות וחבל לחכות. אז יאללה.
מה עוצר אותי?
אני מת/ה לעשות את זה אבל……
אין לי כסף/בדיוק קיבלתי קידום/אני באמצע לימודים/הילדים קטנים מדי/גדולים מדי/מה יהיה עם לימודים/עם בריאות/עם החברים/עם הבית/בן/ת הזוג שלי חושב/ת שאני משוגע/ת……..
במהלך המסע שלנו פגשתי עשרות אנשים שהתלהבו מאוד ממה שאנחנו עושים. נראה שכולם מסכימים שזו חוויה מדהימה, שכל אחד חייב לעבור ושהתרומה והערך שלה לחיים הם אדירים. אבל כשהצעתי להם להצטרף לכל אחד היתה סיבה מאוד טובה למה הוא לא יכול כרגע. מסע כזה הוא תמיד מן משהו שיגיע ‘בשלב מאוחר יותר’.
הדחיה הזאת בסך הכל מרמזת על משהו מסויים שעוצר אותם. והאמת שהסיבה בכלל לא חשובה. אני בטוחה שכל אחד באמת מאמין שהוא לא יכול לעשות את זה כרגע. שכמה שהוא אוהב את הרעיון, זה יצטרך לחכות.
אז הסיבה היא לא מה שאתם מוכרים לעצמכם. הסיבה היחידה שבגללה אתם לא עושים את הצעד הזה היא כי אתם פוחדים.
כל השאר-פתיר.
טיול ארוך עם ילדים – למה אני פוחד להגשים את החלום שלי?
פחד ברוב המקרים נובע פשוט מחוסר ידע. אנשים פוחדים מהלא נודע. הם פוחדים לשמוט את הבסיס הבטוח (כביכול) מתחת לרגליהם.
אז בכמה מילים:
1 . הדרך הכי טובה להתמודד עם משהו שאתה פוחד ממנו היא פשוט לעשות אותו. תסמכו עלי, אני פחדנית מוסמכת.
2 . הדרך הכי טובה לפתור פחד היא לתת לו מילים. ממה ב-ד-י-ו-ק אתם פוחדים? תפרטו. תגידו בקול. תוציאו את זה החוצה. תרשמו. ואז תתחילו לבדוק סעיף סעיף ואיך אפשר לפתור את הפחד שעומד שם. חשבו קצת מחוץ לקופסא. בקשו עצות מחברים. ממני. הכל פתיר. והמציאות הרבה פחות מפחידה ממה שנדמה לכם.
3 . הביטחון שיש לכם עכשיו בחיים הוא פיקטיבי ולא שונה מכל מצב חיים אחר שתהיו בו – בין אם זה בגונדולה בונציה, בג’ונגלים באמזונס או על החוף בוייטנאם. לרוב אנחנו חיים בתחושת ביטחון פיקטיבית שאין לה שום אחיזה במציאות. והיחידים שאתם יכולים לבחור לבטוח בהם במאה אחוז הוא אתם עצמכם. בחירה שלכם.
*זאת, אגב, אחת הסיבות העיקריות לכך שלדעתי יציאה מה’בסיס הבטוח’ בגיל צעיר והתמודדות עם ‘מה שבא’ היא בעלת ערך אדיר. לעבור ממצב שבו הבטחון שלך תלוי בגורמים חיצוניים, למצב שבו הבטחון שלך נמצא איתך ולא משנה מה קורה- אתה יודע שתסתדר. בעיני אין לזה תחליף.
תשכחו מכל מה שאתם יודעים על טיול בעולם
הרבה אנשים חושבים שטיול לפרק זמן ארוך נראה בדיוק כמו הטיולים הקצרים שהם עשו בחו”ל, רק ארוך יותר. מכאן הם מסיקים גם את המסקנות המתבקשות האחרות- זה נורא יקר, זה נורא אינטנסיבי ומעייף, זה סיר לחץ משפחתי, הילדים לא ילמדו כלום לאורך כל התקופה, זו תהיה תקופה של בידוד חברתי וכו’ וכו’..
אז קודם כל תמחקו את כל מה שאתם יודעים על טיולים או על נסיעות. ובמיוחד אם בדמיון שלכם אתם גם מכניסים את הילדים. החיים שלנו הלכה למעשה לא דומים כלל למה שרוב האנשים חושבים.
♦ אנחנו לא תיירים.
♦ ויש לנו זמן.
בואו נפרוט רגע את האמונות המרכזיות שנקשרות לטיול ארוך עם ילדים
1 . זה נורא יקר -בכלל לא. אנחנו מוציאים עכשיו סכום חודשי שהוא פחות מחצי ממה שהוצאנו כשחיינו בארץ. החיים שלנו עכשיו מפנקים ונדיבים, בעוד שחיינו בארץ היו כמעט סגפניים. ולמרות הקמצנות האובססיבית שנאלצנו להתנהל בה בארץ- לא הצלחנו לגמור את החודש..
2 . זה נורא אינטנסיבי ומעייף – להיפך. קיבלנו את מתנת הזמן. לא עוד לו”ז צפוף ולחוץ של עמידה בזמנים שנכפים עלי לאורך כל היום כולו (להביא לבי”ס, להגיע לעבודה, לקחת מבי”ס, להספיק לבנק, להגיע לאסיפת הורים, חוגים, ועוד…אני כבר לא זוכרת :-))- היום שלנו חופשי ונטול התחייבויות. מה שבא בא. ועדיין יש לו מסגרת של שגרה ששומרת על הילדים מ’ללכת לאיבוד’.
3 .זה סיר לחץ משפחתי– לא נכון. אמנם קיימת תקופת הסתגלות מסויימת למצב שבו המשפחה נמצאת הרבה ביחד ולדעתי זה בכלל לא רע- רק מחזק את הקשר ואת התקשורת בין כולם- אבל אם בארץ המציאות מלחיצה וכל הזמן יש דברים לעשות ולהספיק והמטלות נערמות וכל אחד צריך לעמוד בהן ולהזכיר לשני לעמוד במטלות שלו (תתקשר ל../תנדנד ל../תקנה את../תקח את..מ..ל..וכו’) דבר שמכניס המון לחץ למערכת היחסים- כשאתם יוצאים לטיול ארוך וגמיש – הכל נשאר מאחור. אמנם יש דברים לעשות אבל הם כמעט לא מורגשים. ויותר מכך- היומיום שלנו ממלא אותנו רגשית ומכניס שמחה ורוגע, כך שגם אם בן הזוג שלי עשה משהו שבארץ הייתי מתפוצצת עליו, במהלך הטיול זה נראה כל כך חסר משמעות..השילוב בין יומיום רצוף באהבה ובין תקשורת טובה שמתפתחת בגלל המצב מביא בסופו של דבר למציאות שבה כמעט ואין ריבים.
* דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא שכשהחיים חוזרים ומתמלאים בשמחת חיים ובתשוקה – יש שיפור וריגוש מחודש גם בזוגיות…
4 . הילדים לא ילמדו כלום לאורך כל התקופה– לא יכול להיות דבר כל כך רחוק מהמציאות. הילדים לא מפסיקים ללמוד לרגע. אם בבי”ס הם לומדים מספר שעות קבוע ומספר ימים קבוע בשנה וגם את זה צריך להכריח אותם, אז במהלך הטיול הם לומדים כל יום כל היום בלי שהם בכלל ישימו לב. המוח עובד טורבו בלי הפסקה.
למשל: הילדים שלי למדו 3 שפות חדשות בלי לשים לב בכלל… (ובלי לקחת שיעור מסודר אחד בנושא).
5 . זו תהיה תקופה של בידוד חברתי– לא יקרה גם אם ממש תשתדלו. בכל מקום ובכל זמן פוגשים אנשים. אין יום שעובד בלי מפגש משמעותי אחד לפחות. את כמות האנשים שפגשתי והכרתי אני אפילו לא יכולה לספור. יש לי היום חברים מכל העולם. ועם הילדים- אפילו עוד יותר. אנחנו צוחקים שאם הם ירצו עכשיו לצאת לטייל לבד בעולם הם יוכלו לעשות את זה בלי צורך כמעט בכסף. פשוט לקפוץ מביקור חבר אחד לשני..
חייבת עוד הערה אחת: המפגשים שהיו לנו והאנשים שפגשנו נכנסו לנו עמוק מאוד ללב. כמות האהבה שהלב שלי הרגיש בכל תקופת הטיול עד עכשיו היא מדהימה. האנשים יוצאי הדופן, החכמים, המרגשים שפגשנו רק הם בלבד שווים את כל המסע הזה.
המשפחה שאצלה גרנו באיטליה אירחה אותנו בחום רב כל כך. הבנות עזרו ללוליטה בגינה האורגנית, למדו איך לסרוג ושמרו על הצבונים. יצאנו לטיולים משותפים בסביבה, הם הכירו לנו את המקום הטוב ביותר לשתות בו קפה, אני קיבלתי שיעורים באיטלקית מהבת הסטודנטית שלהם, שעורים שלרוב לא הסתכמו בלימוד של המילים, אלא בשיחות נשים עד אור הבוקר..רוי פינק אותנו ברטבים של פאסטה תוצרת בית ואפילו חלק איתי מאוסף היין הפרטי שלו. מאז אנחנו בקשר, שולחים להם חבילות ממקומות רחוקים ושומרים אותם קרוב קרוב בלב.
אז איך אנחנו מטיילים ברווחה עם-6000 ₪ לחודש וחיים בשגרה רגועה ונטולת לחצים ולומדים כל הזמן?
טוב, בגלל זה ביקשתי מקודם שתשכחו את כל מה שאתם יודעים על טיול. ובעצם התכוונתי לזה שטיול לא חייב להיות לאורך. הוא יכול להיות גם לעומק.
אני קוראת לסגנון הטיול שמאפשר לנו את כל אלה “טיול קינון”. או באנגלית- nesting trip או בקיצור: nesting.
אנחנו לא מנסים להתפרש, להיפך. אנחנו מתמקדים ככל הניתן במקום אחד בלבד.
-בטיול נסטינג בוחרים יעד אחד בלבד ושוהים בו למשך תקופה של כמה שבועות-כמה חודשים.
-בטיול נסטינג לא רצים אחר אתרי התיירות, אלא נותנים לחיי היומיום להביא איתם את רוח המקום, את התרבות, השפה והסגנון הייחודיים לכל מקום.
-טיול נסטינג אינו מוגבל בזמן. אפשר להמשיך לטייל במשך שנים והאפשרויות הן אינסופיות. כל אחד והרצונות שלו. תרצה- תפסיק. תרצה- תמשיך. תרצה- תטייל חצי שנה ותגור בארץ חצי שנה. בא לך לחזור לוייטנאם רק בגלל הקפה? יאללה. בא לך חודשיים בהימלאיה הגבוהה רק בגלל האויר? בא לך חודש בבלגרד כי היא מגניבה? הכל אפשרי.
היתרונות של טיול נסטינג
אני לא מכירה עוד סגנון טיול שמאפשר כל כך הרבה חופש מצד אחד וכל כך הרבה שגרה ובטחון מצד שני. בין היתרונות הבולטים של סגנון טיול כזה:
-חסכון משמעותי בהוצאות
-שגרה לילדים
-מפגש בלתי אמצעי עם החיים האמיתיים של בני המקום
-וזה כולל הכרות מעמיקה עם הטעמים, התרבות והשפה
-יומיום רגוע שמתחיל ביקיצה טבעית ומאפשר זמן ופתיחות נפשית לפגוש את כל מה שהמקום יכול להציע, בלי לרוץ להספיק את כל אתרי החובה או לעמוד בתור בשביל הגלידה הכי טובה בפאריז.
-יצירת קשרים חזקים עם חברים.
-והדובדבן: כל אלה מתחברים ביחד ומקבלים ערך מוסף.
-חסכון משמעותי בהוצאות– אין צורך להסביר. כשאתה נמצא באותו מקום במשך כמה חודשים ההוצאות שלך הן מינימאליות.
-שגרה לילדים– הם מתרגלים לבית החדש, לאנשי הצוות, לכל הדודים מהחנויות בשכונה. הם יודעים ללכת לבד לאן שהם רוצים, הם יודעים איזה מאכלים הם אוהבים ואיך קוראים להם. הם יודעים איפה המים החמים ואיפה הקרים :-).
כשגרנו בפוקרה הילדים היו יוצאים בבוקר לבקר חברים או לקנות פירות מהדוד של העגלה ואנחנו יכולנו לישון בשקט..
-מפגש בלתי אמצעי עם החיים האמיתיים של בני המקום– ככל שמכירים ומעמיקים את הקשרים עם בני המקום נחשפים יותר לחיים האמיתיים. זה קורה בלי להרגיש בכלל.
-וזה כולל הכרות מעמיקה עם הטעמים, התרבות והשפה– יש לך חברים שיענו לך על כל השאלות, אפילו האישיות ביותר. יש לך גישה חופשית למטבח, לחצר האחורית (שבה לפעמים גם מתקלחים ועושים כביסה). אתה שומע את השירים שהם שומעים, נחשף לבדיחות שלהם, למשחקים שלהם, לאופנה ולחוש הטעם שלהם..האוזן מתרגלת ומתחילה לזהות מילים ואחר כך משפטים..אתה מוזמן להשתתף בטקסים ומכיר את כל הנפשות הפועלות..בקיצור- לא משעמם אף פעם. תמיד יש משהו חדש לגלות.
-יומיום רגוע שמתחיל ביקיצה טבעית ומאפשר זמן ופתיחות נפשית לפגוש את כל מה שהמקום יכול להציע, בלי לרוץ להספיק את כל אתרי החובה או לעמוד בתור בשביל הגלידה הכי טובה בפאריז– יש לך זמן לסייר במקום בלי לחץ. אתה תספיק לסמן וי על הכל אבל לפעמים תעשה את זה שעתיים לפני הסגירה, כשכבר אף אחד כמעט לא שם או שתבוא עשר פעמים כדי להספיק הכל בנחת. וגם אם יש מקום אחד שהוא ‘הגלידה הכי טובה בעיר’, אחרי שלוש פעמים שהילדים שלך יחייכו למוכר הוא כבר יכניס אותם איתו מאחורי הדלפק וייתן להם ללקק בחינם.
אתה פנוי נפשית למפגשים עם העולם שמסביב. אם זה המראות, או האנשים. תמצא את עצמך מנהל שיחה בת ארבע שעות עם מישהו שבמקרה התיישב בשולחן לידך. פשוט כי יש לך זמן וכי אין לך מליון דברים על הראש שחוסמים לך את שדה הראיה..וכי וואלה, אנשים הם נורא מעניינים!
-יצירת קשרים חזקים עם חברים– יתרון גדול מאוד לנסטינג. גם להורים, גם לילדים. בתמונות שתפרסם בפייסבוק פתאום תראה ‘לייקים’ מברזיל, מנפאל, מאיטליה, מקולומביה…
-והדובדבן: כל אלה מתחברים ביחד ומקבלים ערך מוסף- כשאתה ישן תקופה באותו מקום אתה הופך לחבר של אנשי הצוות. זה אומר צ’ופרים מכל מיני כיוונים- לפעמים תתכבד במאכל מסורתי שהם הכינו במטבח, הזמנה לחתונה, בייביסיטר, הנחות, טרמפים לעיר, היענות לבקשות מיוחדות ועוד הרבה.
אתה מכיר ויודע בדיוק איפה הקפה הכי טוב, איפה קונים את האננס בזול ואיפה עושים לך את הביצה בדיוק כמו שאתה אוהב. זה נוח ונעים ומרגיע.
כשאתה אוכל באותו מקום אתה הופך להיות חבר של אנשי הצוות במסעדה. כשאתה קונה תמיד באותה מכולת- המוכר הופך לחבר שלך. המחירים יורדים בהתאם. והרווח הגדול הוא כלל לא כספי. קשה לי לתאר לכם כמה ההיכרויות והחברויות האלה תרמו לחיינו וכמה קיבלנו ממעגל החברים הבטוח הזה. הרבה מעבר למה שניתן להעביר בפורמט הזה.
דוגמא מהיום: אנחנו כרגע בוייטנאם. אתמול שאלתי את החברים מהמסעדה באיזה קפה הם משתמשים (כי הוא ממש טעים ואני רוצה להכין לעצמי בבית). הם נתנו לי פתק עם השם של הקפה ואח”כ נתנו לי עוד פתק עם השאלה שאני צריכה לשאול את המוכרת בוייטנאמית. אח”כ הם החליטו שגם זה לא מספיק טוב ואמרו לי- ‘עזבי, אנחנו נקנה לך’. היום הגעתי לאכול צהריים וחיכתה לי שקית עם קפה ריחני ועשיר. והם אפילו לא הסכימו שאחזיר להם את הכסף.
זה לא משעמם?
לא.
כל יום מתחיל בלי שתדעו אף פעם איך הוא יגמר. כמה אנשים חדשים תפגשו. לאיזה מקומות חדשים תגיעו. איזה חוויות תעברו. במקום שבו הכל שונה ממה שאתה מכיר, אפילו הדברים הקטנים מקבלים משמעות גדולה. מבטיחה לכם.
וגם אם יש ימים ‘רגילים’ ואפילו אם הילדים מצייצים שמשעמם להם, הרי שגם זה חלק מהחיים. גם בחיי השגרה הרגילים בארץ מתמודדים עם שעמום ועם חוסר מעש. לא צריך לפחד מזה.
זה לא קשה?
לא.
כששואלים אותי את זה אני תמיד עונה שגם בארץ היה לי קשה. לפחות כשאני מטיילת אז רוב הזמן כל כך כיף, שגם כשקשה (ואכן קשה לפעמים), אז ה’קשה’ הזה הוא קל יותר..
אני רוצה להתחיל בחישובים. פשוט כדי להסיר את זה מסדר היום.
כשבוחרים יעד נכון ההוצאות החודשיות למשפחה בת חמש-שש נפשות עומדות על 8000 – 6000 ₪. והן כוללות ארוחת בוקר טובה. ארוחת צהריים קלה וארוחת ערב מלאה. ונישנושי פירות וכו’ באמצע. הן כוללות לינה, תחבורה, ופעילויות קלות (אם תרצו לעשות טרק הוא לא ייכנס למשוואה הזאת אבל פעילויות של יום אחד כן). וכל מה שמביא היום.
7000 לחודש כפול 12 חודשים = 84000 ₪.
כרטיסי טיסה למשפחה- בערך 4000$ (וזה המון, בדרך כלל המחיר נמוך בהרבה) כלומר עוד 15000 ₪.
סה”כ 109,000 ₪.
ביטוח יעלה בערך עוד 600 ₪ לחודש. כלומר 7200 ₪ לשנה.
הגענו בערך ל-120,000 ₪.
קחו עוד 10000 ₪ להוצאות שלא לקחנו בחשבון.
130 אלף שקל לשנה. 10,833 ₪ לחודש, כולל כרטיסי טיסה וביטוח (מהווים נתח גדול מאוד מהתקציב).
אם מוציאים מהמשוואה את הביטוח והכרטיסי הטיסה – העלויות יורדות בערך ל- 95,000 ₪ לשנה,
ברוב היעדים שמתאימים לנסטינג אפשר לטייל כמעט בכל תקציב שתבחרו. אני אוהבת להקציב לעצמי תקציב חודשי שלפיו אני מחלקת את ההוצאות היומיות.
היחס בין המחירים משתנה ממקום למקום אז אני אתן דוגמא:
בהודו- ההוצאה הגדולה ביותר היא האוכל והשתיה. אפשר לאכול במסעדות נחמדות ולשלם 600 רופי לארוחה (כ-50 ₪) או לאכול במקומות קטנים ומקומיים ולשלם 250 רופי (21 ₪ בערך). כלומר ההוצאה היומית על אוכל תהיה בסביבות 800 רופי ליום.
לינה- תלוי מאוד איזה אנשים אתם. לינה יכולה לעלות 150-2000 רופי לחדר ללילה. ניקח את האמצע- 1000 רופי. יש לציין שברוב המקומות, במיוחד אם אתה נמצא תקופה ארוכה, 1000 רופי ליום זה מחיר ממש מופרך..מה שכן, לרוב לקחנו שני חדרים ואז לעתים נדירות הגענו לתשלום כולל של 1000 רופי ליום.
תחבורה- אם אתם נמצאים במקום אחד אין הרבה צורך לזוז. רוב צרכי היומיום נמצאים במרחק הליכה. אם צריך אפשר לקחת ריקשה או אוטובוס מקומי שעולים מאוד זול. במקומות מסויימים שכרתי טוסטוס (במחיר חודשי ולא במחיר יומי) כי היה לי יותר נוח. אז ניקח מחיר ממש מופרך ונלך על 200 רופי ליום.
החלוקה היא ברורה והיא תמיד אותו דבר. אוכל-לינה- תחבורה אלה הן ההוצאות הקבועות היומיות. כלומר- אלה ההוצאות שאתם יכולים לשלוט עליהן, לעשות בארטרים, לקבל הנחות ולהציב לעצמכם גבולות ברורים.
החישוב הזה נכון לשגרה של יומיום. הוצאה גדולה נוספת היא המעברים ממקום למקום ולכן, כדי לצמצם את ההוצאות הרבה יותר חסכוני להשאר במקום אחד לאורך תקופה (וזה שוב יתרון בולט של הנסטינג).
בחישוב סופי יוצא שהוצאתי בערך 2000 רופי ליום שזה 60000 רופי לחודש כלומר 5000 ₪. אם התקציב שלי הוא 6000 ₪ לחודש הרי שיש לי עוד 1000 ₪ להוצאות בלתי מתוכננות, פינוקים, שופינג, אינטרנט ועוד. ותמיד יש כאלה.
לא תמיד אני מגיעה לתקציב היומי שהצבתי לעצמי. לפעמים יוצא שאוכלים במקומות ממש זולים או שהמסעדה הקבועה החליטה לצ’פר אותנו. אבל בסופו של החודש יש מעין קיזוז ספונטני יחד עם ימים שבהם חרגתי מהתקציב. לכן אני לא נוהגת לנהל משטר קפדני, רק מציינת לעצמי בסוף כל יום כמה הוצאתי.
סדרי עדיפויות:
הניהול המעשי של כלכלת הנסיעות תלוי בסדרי העדיפויות האישיים שלכם. כשממקדים את ההוצאות הנשלטות לאוכל-לינה-תחבורה אפשר לעשות החלטות מושכלות.
עד כמה חשובים לכם תנאי המגורים? האם די בכך שהמקלחת והשרותים נקיים? האם תוכלו להסתפק בחדר בלי מקלחת ושרותים צמודים? האם תרצו מרפסת? מזגן? טלויזיה?
כל אלה מתורגמים בסופו של דבר לכסף. חדר מאוד זול ובסיסי יפנה לכם הרבה מהתקציב היומי לדברים אחרים- פינוקים, קניות, מסעדות יקרות יותר.
אם תנאי הלינה הם בראש סדרי העדיפויות תוכלו לקצץ בהוצאות של האוכל והפינוקים. אם תעדיפו מסאז’ים יומיים, תוכלו לקצץ בתנאי הלינה או בהוצאות על אוכל.
כך גם כשמכניסים את תנאי התחבורה למשוואה.
אני תמיד משתדלת למצוא את המגורים המשתלמים ביותר, אלה שבהם אני מקבלת את התמורה הגדולה ביותר לכסף שלי. או במילים אחרות- את החדרים הטובים ביותר במחיר הטוב ביותר. יש לי גבולות ברורים שעוזרים לי ליעל את החיפוש. אני מקדישה לכך לא מעט זמן ואנרגיה. לפעמים מחפשת במשך כמה ימים. עד שאני מוצאת משהו שעונה על רוב הצרכים שלי ועומד בתקציב.
אחד המשפטים הראשונים שהילדים למדו להגיד באנגלית היה: ‘Do you have room available?’
🙂
תכנון תקציב לטיול ארוך עם ילדים – השילוש הקדוש
אני אדם מאוד מבולבל. אני לא מסודרת וכשאני ממש רוצה להתמקד אני כותבת על פתקים ואחר כך לא זוכרת איפה שמתי אותם. זאת הסיבה שאני צריכה שדברים יהיו מאוד פשוטים וברורים.
לכן מיקדתי לעצמי את ניהול כלכלת הנסיעה ככל הניתן.
אוכל-לינה-תחבורה. זה הכל.
אני חסידה גדולה של השילוש הזה. בעיני הוא עורק החיים הראשי של הנסטינג.
⇐ אם אתם מתעניינים בטיול ארוך עם ילדים- הרשמו לסדרת הפרקים המיוחדת שהכנתי עבורכם: 7 דברים שכדאי לדעת על טיול ארוך עם ילדים. זה יעזור לכם להגיע להחלטה. וגם יתן לכם הרבה מידע חיוני. וזה לגמרי בחינם.
אוכל-
מחירו היחסי של האוכל משתנה ממדינה למדינה. בגלל העובדה שאנחנו אוכלים רק בחוץ יש לכך משקל כבד. למה אנחנו אוכלים רק בחוץ? כי מבחינתי זה החלק של ה’להשתחרר’..אני שונאת לבשל. (אם אתם חובבי בישול תמיד תמצאו מטבח מארח שבו תוכלו להתפרע).
בנפאל ובהודו למשל זאת היתה ההוצאה הגדולה ביותר שלי. בוייטנאם האוכל היה זול בהרבה מהלינה.
כשאני מגיעה למקום חדש אני בודקת הרבה מסעדות. לוקח לי בערך שבועיים למצוא את המקומות המועדפים עלי. אלה שבהם האוכל טרי ומזין, טעים, זול והאנשים מסבירי פנים. לרוב אני אבחר במקום שמנוהל ע”י משפחה. במזרח זה לא קשה..
אני עושה את זה תמידובכל מקום שאליו אני מגיעה. ויש לכך כמה סיבות:
– עקרון המוכר- לא המצאתי את זה. מקדונלדס ואחרים עובדים בשיטה הזאת כבר מזמן. עצם הידיעה שאני חוזר למקום שבו אני כבר מכיר את האנשים, את התפריט את ההתנהלות יוצרת תחושה נעימה ומרגיעה. לא צריך לחפש כל פעם מחדש. לא צריך להתלבט. אני יודעת מה בא לי וכמה זה עולה.
– תוך שלוש פעמים שאנחנו פוקדים את המקום הילדים הופכים לבני בית. מהמלצר ועד שוטף הכלים כולם כבר מכירים ושמחים איתם. הם יודעים איפה אפשר לרחוץ ידיים, הם הולכים לבד לשרותים. הם מבקרים במטבח ועוזרים לבשל את האוכל. הם יוצאים לסיבוב על האופנוע של בעל המסעדה כדי להביא מצרכים שנגמרו…פעמיים-שלוש ביום הם מקבלים מנה גדושה של תשומת לב ואהבה (והרבה למידה וחוויות).
– ההכרות מאפשרת לי לבקש בקשות מיוחדות. סלט שלא קיים בתפריט, מנה קטנה יותר של פאסטה, תוספת למנה קיימת וכו’.
– שומר על שגרה עבור הילדים
– בדרך כלל אני מקבלת מחיר נמוך בהרבה מהמחיר הנקוב בתפריט.
– אני זוכה בחברים טובים ובהיכרות מעמיקה של החברה בה אני נמצאת. לכל אורך הדרך, הפרידה מהחברים מהמסעדה היתה תמיד קשה.
לינה
אחרי האוכל, לינה היא ההוצאה הגדולה ביותר. ויש מקומות שבהם זאת ההוצאה הגדולה ביותר. אבל בסעיף הזה גם יש המון אפשרויות. הכל תלוי בתקציב האישי שלך. אפשר לגור כל המשפחה בחדר שעולה לא יותר מ-15 ₪ ללילה. ואפשר ביותר. אפשר לשכור דירה ולשלם חודשי (במזרח למשל זה סכום ממש מגוחך), לשכור חדר משפחתי, לשכור שני חדרים וכו’.
אין צורך להסביר עד כמה שמירה על מגורים קבועים היא חשובה, בעיקר עבור הילדים אבל גם עבורנו. אני אוהבת להגיע למקום חדש, לפרוק את המזוודות, לשים דברים בארון, במדפים. ספרים, משחקים, כלי רחצה. ככה תוך דקות החדר הופך להיות ‘שלנו’ וזהו. הילדים מרגישים בבית.
באירופה העדפנו לשכור דירות ולבשל בבית. באירופה זו הדרך הזולה ביותר לטייל. במזרח, לעומת זאת, לא רציתי לגור בבית מבודד. רציתי חשיפה חברתית גדולה ובעיקר רציתי להרגיש שיש תמיד מישהו איתי, שאני יכולה לפנות אליו, גם באמצע הלילה. וזה בהחלט הצדיק את עצמו מספר פעמים.
-חדר לתקופה ארוכה תמיד יעלה פחות ממחירו ללילה אחד.
-אפשר בקלות גם לקבל חדר משודרג במחיר של חדר פשוט.
-נותן תחושת בטחון.
-מפגש יומיומי עם הצוות או המשפחה שמנהלת את המקום מעניק ערך מוסף. בעיקר למידה על אורחות החיים של בני המקום. למידה שמגיעה ממקור ראשון ומהכירות אישית. השתתפנו בטקסים וצפינו בכל ההכנות (ואף התנסנו בהכנת תבשילי טקס מסורתיים), עזרנו בגינת הירק ויצאנו לטיולים משותפים, ניהלנו שיחות ליליות ארוכות ועוד חוויות משותפות רבות.
-זה המקום להציע בארטר. למשל בוייטנאם הצעתי ללמד את הצוות מעט אנגלית בכל יום ובתמורה קיבלתי הנחה של 35% ממחיר החדר. ישנו בחדר מדהים עם נוף לים במשך כמה שבועות :-).
טיפ: איך לנהל מו”מ על מחיר הלינה?
התחילו בשאלה על המחיר. אחר כך שאלו מה יהיה המחיר אם תלונו במקום שבוע. אחרי שתקבלו תשובה, שאלו על המחיר לחודש. אחרי שתקבלו תשובה שאלו מה יהיה המחיר אם תשלמו את הכל במזומן.
תחבורה
באופן כללי אני מעדיפה לגור במקום שבו כל צרכי היומיום הם במרחק הליכה. אבל לפעמים זה לא מתאפשר. ולפעמים בכל זאת רוצים להרחיק קצת יותר.
-ריקשה/מונית: בגדול אני עושה את מה שאני עושה בשני הסעיפים הקודמים. אמצא נהג אחד או שניים עליהם אני סומכת ואיתם נוצר קשר חברי כבר מההתחלה. יש לי את מספר הטלפון שלהם ואני יכולה להיעזר בהם בכל שעה שאצטרך.
הנסיעות הופכות לכיף ולחוויה והרבה פעמים אנחנו מקבלים גם כמה סטיות מהדרך רק כדי לראות עוד מקום או כדי לשתות צ’אי משותף. נהג שהוא גם חבר יחכה לי אם אצטרך לקפוץ רק לרגע לאיזה מקום, הוא ישים את המוזיקה שאני אוהבת, הוא יגיד לי את האמת על המחירים המקובלים ליעדי התיירות השונים, הוא יקח אותי גם למקומות שאף אחד לא מכיר.
והוא יהיה עוד חבר אמיתי. כשנסענו עם וישנו מפוקרה למחנה הפליטים הטיבטי הוא ידע בדיוק מתי כדאי להגיע לשם (בזמן לתפילת אחה”צ), הוא שימש לנו מתורגמן וליווה אותנו בנבכי המחנה ובזכותו הצלחנו ליצור קשרי ידידות עם משפחה שגרה שם.
החבר הזה לרוב יהיה האחרון שנפרד ממנו. הוא יקום בשלוש לפנות בוקר כדי לקחת אותנו לשדה התעופה. והוא יהיה גם בין הראשונים שנתקשר אליו כשנחזור לבקר.
-אופניים/טוסטוס/אופנוע: יש מקומות שבהם נוח יותר להתנייד עם כלי תחבורה קליל. כשהיינו ברישיקש היה כל כך חם שלא יכולנו ללכת ברגל יותר ממרחק קצר. טוסטוס פתר לנו את הבעיה. היינו קלילים וניידים וזה אפשר לנו לסייר בכל הסביבה בכיף.
על החוף בוייטנאם אחת ההנאות שלנו היתה רכיבה על אופניים לאורך הטיילת, להרגיש את הרוח שמגיעה מהים ולהביט בגלים מקרוב קרוב.
עושים סקר שוק קצר, מתמקמים על מחירים פחות או יותר ואז מנהלים משא ומתן לגבי תשלום על בסיס שבועי. המחיר צונח וכולם מרוויחים.
טיפ: לא תמיד כדאי לשכור דו-גלגלי על בסיס שבועי. אם ההנחה לא גדולה ומזג האויר הפכפך, כדאי לחשב עלויות גם על בסיס ימי גשם לא צפויים ולהסתפק בתשלום על בסיס יומי.
-תחבורה ציבורית: חוויה שאסור להחמיץ. אוטובוס מקומי, ריקשת אוטובוס, ג’יפים ועוד. המחירים זולים במיוחד והזכרונות ילכו איתכם כל החיים :-).
השילוש הקדוש הזה הוא הבסיס. הוא כל כך פשוט וכל כך נגיש. התמורה היומיומית שלו לחיינו אינה ניתנת למדידה. וזאת ללא כל מאמץ.
המלצה חמה:
השילוש הקדוש הוא רק ההתחלה. האפשרויות הגלומות בנסטינג הן אינסופיות. דעו להשתמש בהן ככל יכלתכם. היו פתוחים להכיר, לפגוש ולהעמיק. אל תחששו, תנו את כל כולכם.
אתמול, למשל, הרשיתי לעצמי עיסוי של שעה באמצע היום, באופן ספונטני. זה התאפשר רק בגלל שלבנות שלי יש חברה שאמא שלה מנהלת ספא. הגענו לבקר את הילדה ואמא שלה הציעה לי עיסוי. יכולתי להשאיר את הילדות לשחק עם הבת שלה בראש שקט, קיבלתי עיסוי ואפילו הנחה יפה!
טיול ארוך עם ילדים – חינוך וחברה
את הנושא הזה צריך לחלק לשניים.
חלק ראשון- עד שהילדים לומדים אנגלית
חלק שני-מהרגע שהילדים יודעים אנגלית
עד שהילדים לומדים אנגלית:
-כדאי לבחור בתור יעד ראשון מקום שבו המקומיים מדברים אנגלית. אם אכן זה המקרה, הילדים ידברו אנגלית תוך שלושה-ארבעה חודשים.
-מבחינה חברתית- אין שום בעיה. ילדים לא צריכים לדבר באותה שפה כדי להתחבר ולהתאהב. שפה משותפת, מסתבר, אינה עניין של שפה בכלל :-). ככל שהזמן יעבור הילדים יהפכו להיות פתוחים וחברותיים יותר ויותר. הם ילמדו את אחת המיומנויות החשובות בחיים- ליצור קשר ראשוני חיובי עם כל אחד. תנו להם כמה ימים והם כבר שולטים במשחקי הילדות הרווחים במקום.
-מבחינה לימודית- תלוי בכם. אם אתם רוצים שימשיכו עם החוברות מבית הספר- תקדישו לכך שעה-שעתיים בכל יום, רצוי בבוקר. אם אתם רוצים לתת להם קצת חופש ושילמדו ממה שבא- אין קל מזה. אתם תהיו גאים מאוד ביכולת הלמידה הטבעית שלהם, והם בכלל לא ישימו לב שהם לומדים.
-ובכל מקרה- הדבר הכי גדול שהם ילמדו בחודשים הראשונים הוא השפה.
אגב- הכנה מצויינת עבורכם לקראת הטיול (כל טיול, וכל חופשה למעשה) היא להתחיל לשפשף את האנגלית שלכם. את זה אפשר לעשות בעזרת קריאת ספרים באנגלית. מי שאין לו זמן יכול להירשם לתכנית של הקראת ספרים (‘אודיו’), להוריד מבחר ספרים חביבים באנגלית ישירות לטלפון, ולבלות את הפקקים או את התור בדואר ביעילות רבה :-).
הנה למשל הספר הזה:
שמצאתי לאחרונה בתכנית ה’אודיו’ של אמאזון (שאגב נותנת חודש בחינם..).
למה ספרים דווקא ולא סדרות טלויזיה? כי השפה הרבה יותר נכונה ועשירה והתחביר לרוב יותר מוקפד.
מהרגע שהילדים יודעים אנגלית:
-אפשר לקנות ספרי ילדים באנגלית ולהקריא להם. תענוג אמיתי.
-מבחינה חברתית השפה תאפשר להם ליצור קשרים רבים ומגוונים יותר. לא רק ילדים, אלא כל מי שפתוח לתקשורת עם ילדים. יהיו להם חברים מכל הגילאים ומכל העולם.
-הם יוכלו להבין את התכניות בטלויזיה או להנות מסרט מקומי. הדברים האלה מעשירים מאוד את הלמידה התרבותית של המקום.
-מבחינה לימודית- תוכלו להמשיך עם החוברות. אין כל בעיה ללמוד באופן עצמאי ולעקוב אחר תכנית הלימודים של משרד החינוך. מעבר לכך קיימות הרבה תכניות של לימודים וירטואליים באנגלית- כמעט בכל נושא שאתם מעלים על דעתכם. אני ,למשל, לומדת בימים אלה ריקודים הודיים דרך האינטרנט..
-בנסטינג אפשר גם לשלוח את הילדים למסגרות חינוך מקומיות אם רוצים. למשל, המשפחות שחיות בגואה יצרו לעצמן שני בתי ספר מקסימים ויצירתיים שמארחים תלמידים מכל העולם.
-השהות במקום אחר, והזמן שמתפנה מזמנים חוויות שכלל לא ניתן לצפות. למשל הבן שלי קיבל שיעורים (בחינם) בקייקים מחברים שלו והוא היום יודע לקייק להנאתו. הוא הצטרף לחבריו בטיולים של רכיבת אופניים אתגרית והוא גם זכה לשחק שח-מט כמעט בכל יום עם שותפים רבים מכל העולם. בימים אלה הוא מתנסה בגלישת רוח..הבנות שלי קיבלו שיעורים מאלפים מחברה (בת גילן!) הינדית על כל האמונה והאלילים הרבים, על טקסי התפילה ומה הם מסמלים. הן למדו ספרדית מחברה שטיילה איתנו תקופה. הן למדו לשזור צמידים, להטוטנות וקסמים, למדו יוגה במגוון סגנונות וריקודי פולקלור ועוד הרבה מאוד דברים..
-תנו לילדים להתעסק עם כסף. כך הם יעשו חישובים בסיסיים בכל יום ויום, יעשו השוואות של המטבע המקומי מול הדולר, מול השקל. ילמדו את היחסיות הכלכלית של כל מקום ומקום ויתנסו באחת המיומנויות החשובות ביותר בחיים..
קחו איתכם מגוון משחקי חשיבה. סודוקו, תשחצים, תשבצים ותפזורות. שח-מט, דמקה, אבאלון, טנגרם, צורות חשיבה, קלפים שונים. חוברות אוריגמי. שלפו אותם בכל פעם שצריך לחכות לאוכל במסעדה, לרכבת בתחנה, או כשאתם צריכים קצת זמן שקט..
ספרים:
כמובן שחשוב לשמור גם על העברית. אני לא אוהבת לסחוב הרבה ספרים ולכן אחת לתקופה מבקשת שישלחו לי ספרים מהארץ. יש גם מקומות שבהם ניתן למצוא ספרים בעברית לילדים. יחד עם זאת, יצאנו מהארץ כשבני היה בן 11 וידע כבר לקרא מעט אנגלית. התעקשתי איתו שיקרא אנגלית בכל יום (היה לי חשוב לשמור על רצף). התחלנו עם ספרים שהוא כבר הכיר ואהב בעברית כדי שיהיה לו קל יותר. היכולת לקרא בחופשיות באנגלית פתחה בפניו את אפשרויות הבחירה והיום כל שצריך לעשות הוא להכנס לחנות ספרים ולבחור..
היום, גם הגדול וגם הקטנה בכלל מעדיפים את הקינדל. האמצעית עדיין אוהבת את תחושת הדפים בין אצבעותיה. אבל כולם קוראים אנגלית באופן שוטף ולכן אין סוף למבחר ולמגוון הספרים שהם יכולים לקרא.
חברה:
יציאה למסע מסוג זה פותחת בפני הילדים הזדמנויות חברתיות עצומות. מפגשים עם טיילים ומקומיים מכל הגילאים מלמדים אותם שחברים יכולים להיות מכל מקום ומכל גיל. דוקא המסגרת הבית ספרית, לדעתי, עושה קצת עוול לילדים מהבחינה הזאת כיוון שהיא תוחמת אותם במסגרת מאוד מצומצמת. השפע החברתי שהילדים נחשפים אליו במהלך המסע הוא אחת המתנות הגדולות שהם מקבלים.
פרידות:
הפרידות הן חלק בלתי נפרד מהמסע. חברים באים והולכים וגם אנחנו עוצרים ואחר כך ממשיכים. הנסיון הוכיח לנו שבסופו של דבר עם כל החברים שנכנסו לנו עמוק ללב הצלחנו לשמור על קשר רציף וגם אם היו תקופות של קשר רופף למדי, אנחנו יודעים שתמיד ישמחו לשמוע מאתנו ותמיד ישמחו לפגוש אותנו שוב. אנחנו שומרים אי מיילים ומספרי טלפון ומתעדכנים באמצעות פייסבוק וסקייפ.
עם כל הקושי לדעתי זה תורם מאוד לילדים. הם לומדים להתמודד עם אחד הקשיים הגדולים של בני האדם. וכאשר הם עוברים את התהליך הזה שוב ושוב ושוב, בגילאים שונים, עם ליווי מתמיד שלנו ההורים, הם בסופו של דבר יודעים אילו רגשות הפרידה מעוררת אצלם, הם מכירים את עצמם ואת תהליך ההתמודדות שלהם עם מצבים מעין אלה ולכן גם פחות ופחות פוחדים מהם. הם יודעים שהכל יהיה בסדר בסוף..אחרי הכל- אלה הם החיים.
בריאות:
נושא הבריאות הוא הנושא הרגיש שלי. אם היה לי חשש אחד לפני היציאה לדרך הרי שזה היה החשש. עשיתי עם עצמי עבודה רצינית מאוד כדי לאפשר לעצמי לצאת לטיול למרות החשש ואני אכתוב כאן בקצרה מה המסקנות שהביאו אותי בסופו של דבר ליציאה הנכספת..
-הכי חשוב: אתם אף פעם לא לבד. תמיד יהיו לידכם אנשים- מקומיים, תייירים וטיילים. ככל שתכירו יותר כך גם תהיה לכם כתובת או מספר טלפון של חבר שיוכל לעזור במקרה הצורך.
מנהל המלון ברישיקש ניקשר מאוד לשתי הבנות ובכל פעם שאחת מהן לא הרגישה טוב הוא מיד נרתם. הוא הודיע לי נחרצות שאני יכולה לפנות אליו בכל שעה אם אצטרך והוא ייקח אותי לרופא. אפילו באמצע הלילה.
-אחד היתרונות של הנסטינג הוא שרוכשים חברים. אם אחד הילדים חולה וצריך רופא אפשר לפנות לאחד החברים ולהתייעץ איתו. אחרי שמוצאים רופא טוב מוודאים איתו שאפשר להתקשר אליו בכל דבר, רושמים את כל מספרי הטלפון שלו וסוגרים עניין. אגב, תמיד יש הפתעות. המרפאה שבה טופלתי בנפאל היתה הרבה יותר נעימה מהרבה מרפאות בהן הייתי בארץ..
-ואם לא מצאתם עדיין חברים- תפנו למוכר במכולת, תפנו לבעל המלון, לבעל המסעדה ותשאלו. הם ישמחו לעזור ובמקרים מסויימים אפילו יציעו לקחת אתכם. מנסיון.
-אני תמיד מחזיקה אצלי מספרי חרום.
-אל תעשו דברים שיגרמו לכם לצאת מהגבולות הנפשיים שלכם. אם מפחיד אתכם לבלות שבועיים בכפר נידח בהודו- אל תעשו את זה. אני לא אבחר יעד מאוד מנותק או מרוחק לשהיה של תקופה ארוכה. אין לי בעיה לצאת לטיול של כמה ימים, אבל בזה נמתח הגבול שלי. המקום בו אבחר לגור יהיה פחות או יותר מסודר מבחינת טיפולים בריאותיים.
-תזונה: המפתח לבריאות טובה. תקפידו על תזונה עשירה ומאוזנת. תתייעצו עם דיאטנית לכל אורך הדרך.
-עוד דבר שאני מקפידה עליו זה רחיצת/חיטוי ידיים לפני כל ארוחה. במקומות מסויימים אני גם מבקשת לרחוץ רגליים כשחוזרים הביתה.
-מחלות: תהיו מודעים למחלות הנפוצות, מחלות המועברות באמצעות אוכל/שתיה, מחלות שמועברות ע”י הפרשות ומחלות המועברות ע”י יתושים. תתגוננו בהתאם.
-נצלו ביקורים בערים מרכזיות כדי לעשות בדיקות תקופתיות נחוצות (שיניים, גניקולוג..).
אני לא חסידה גדולה של טיול שמבוסס כולו על חסכונות. טיול מהסוג הזה הוא מנת חלקם של בודדים ואני הייתי מאחלת לכל מי שרק חולם על זה- שיגשים את חלומו. לכן הדרךהנכונהביותר לעשות את זה היא לשלב פרנסה וטיול. כך אתם זוכים לחופש האולטימטיבי (שאגב אינו קשור בהכרח לטיול, הוא מעניק לכם את אפשרות הבחירה לכל אורך חייכם).
ניהול הזמן בצורה שתאפשר לכם גם להנות רוב שעות היום ולבלות עם הילדים, וגם להספיק לעבוד הוא לא תורה גדולה.
-אם מנהלים נכון את הזמן לא חייבים לעבוד בכל יום.
-אפשר להקדיש כמה שעות בבוקר/כמה שעות בלילה.
-אל תשכחו שיש איתכם שותפ/ה שיכול/ה לעזור עם הילדים (לקחת אותם לים למשל).
-אתם בעצמכם יכולים ללכת לים ולעבוד משם.
-מצד שני אפשר ללכת לבריכה. הילדים ישחקו ויהנו ואתם תעבדו בין שחיה לשחיה.
-במקרים בהם אני לחוצה להספיק משהו בזמן אני מושיבה את הילדים עם סודוקו/סרט בטלויזיה ומתחברת לאיפוד.
-כמובן שגם אפשר להסביר להם פשוט שעכשיו לכמה שעות הם יצטרכו להיות עם עצמם.
שמירה על שגרה למרות הטיול:
אני מרגישה שהשמירה על שגרה פחות או יותר תורמת רבות לתחושת הבטחון של הילדים. זהו אחד היתרונות הגדולים של הנסטינג כיוון שהוא לא מעייף או שוחק כמו סגנונות טיול אחרים, בהם זזים בכל שבוע-שבועיים למקום אחר.
כל משפחה וחיי השגרה שהיא מעדיפה. אני רק אתן כאן כמה המלצות.
-חשוב שהילדים ישמרו על שעת יקיצה קבועה. אחרת השעון שלהם ישתבש לגמרי..
-שעות הבוקר הן שעות טובות ללמוד.
-ארוחת בוקר במקום קבוע. כיף לפגוש על הבוקר פרצופים מחייכים ולהרגיש ‘בבית’.
-ארוחת ערב באותה שעה, אני מעדיפה לאכול במקום קבוע.
-שעת השכבה קבועה.
לילדים יש מטלות קבועות שהם אחראיים עליהן. למשל- לדאוג לבקבוק מים באמבטיה לרחצת שיניים, לדאוג להטעין את כל המכשירים שצריך להטעין (מצלמה, אי פוד, טלפונים), לרדת לקנות פירות מהעגלה שליד המלון ועוד. כל ילד בהתאם לגילו.
מעבר לכל אלה, אחרי הרבה שנים של שינויי שגרה תכופים שמתי לב שהשגרה מסתדרת מעצמה, גם אם לא נוקטים בשום פעולה יזומה. תוך כמה ימים היום מתארגן לו מעצמו, ובהתאמה מדוייקת לפעילויות שמתרחשות באותו מקום ספציפי.
זוגיות:
כמו שכבר כתבתי, למרות הסטיגמה שנוצרה, העובדה שתבלו הרבה יותר זמן אחד עם השני בכלל לא אומרת שתריבו יותר או שתעלו אחד על השני על העצבים. לדעתי זה בדיוק הפוך. סוף סוף תפגשו באוירה נטולת לחצים, תוכלו למצוא הרבה יותר זמן לשיחות ארוכות, לבילויים משותפים. תחלקו יותר חוויות במהלך היום והשפה והבדיחות הפרטיות רק ילכו ויערמו.
-כשמבינים שהמטרה שלכם היא משותפת ושכל אחד תורם ככל שהוא יכול, בלי לנהל פנקסים, מד הלחץ יורד לאפס.
-הילדים הולכים לישון בסוף..
-כשיש יותר זמן לפתח תחביבים, לקרא, לעשות מסאז’, גם הנפש רגועה יותר. ופנויה יותר פשוט לאהוב. אני לא מבשלת, לא דואגת לנקיון, לא רוחצת כלים, לא דואגת לכביסה, לא צריכה לתחזק בית. ובלי השק היומיומי הזה על הכתפיים שלי אני פנויה רק להרגיש טוב ולגרום לסובבים אותי להרגיש טוב :-).
-אם מרגישים צורך אפשר לשכור שני חדרים צמודים במקום חדר אחד גדול.
-אחת ההנאות היא להשאיר אותם ישנים בחדר ולרדת למסעדה של המלון לשתות ולדבר בכיף. אם אתם קצת חוששים קחו איתכם לדרך מכשיר אינטרקום כמו שיש לתינוקות. הטווח שלו גדול והוא יכול להרגיע את האמא הלחוצה ביותר.. ואפשר גם פשוט לשבת במרפסת.
קצת שקט..(או זמן פרטי):
יש תקופות שבהן קשה יותר למצוא את הזמן פשוט לעצמך בשקט. למרות שבנסטינג זה לא קורה לעתים תכופות, כיוון שרוב היום בכלל לא רואים את הילדים. הם יהיו כל כך עסוקים וחיי החברה שלהם יהיו גדושים. אם זה עם ילדים ומשפחות מקומיות, אם זה עם ילדים ומשפחות מטיילות אחרות, אם זה עם טיילים בגילאים אחרים..אבל נניח שהגיע הרגע שאתם מרגישים קצת על הקצה וצריכים את השקט שלכם.
-קחו כמה ימים וסעו. אם זה לעיר קרובה שמעניין לטייל בה. אם זה לצאת לטרק. אם זה לרדת לנהר. בן הזוג שלכם יסתדר, תהיה לו הרבה מאוד עזרה מכל החברים והאנשים שאתם מכירים. כשאני יצאתי לשלושה ימים לבד על הנהר הבנות בכלל ישנו אצל חברה שלהן ולמעשה לא רק שהם הסתדרו מצויין- הם עשו כיף חיים בלעדי..
-כשאני צריכה שעה של שקט אני ישר פונה לגלגל ההצלה שלי- האיפוד. יוצאת למרפסת או לטיול. גם עכשיו כשאני כותבת לכם את זה הילדים משתוללים בבריכה ואני עם האיפוד, לא שומעת כלום..
כיף גדול. היום בעידן האינטרנט אין פשוט מזה וזו גם אחת ההנאות הגדולות שלנו. אם זה לדבר עם המשפחה כמעט כל יום, או עם חברים מהארץ או עם כל החברים החדשים שנוספו לנו ברבות הדרך..
-סקייפ/ וואטסאפ / ושות’.
-פייסבוק / אינסטגראם/ סנאפצ’אט ושות’.
-סלולארי- יתרון בולט לנסטינג הוא הוזלה משמעותית בהוצאות התקשורת. אחד הדברים הראשונים שאני עושה כשאני מגיעה ליעד חדש זה רכישה של סים קארד מקומי. מדובר בסכום קטן מאוד (בהודו למשל זה 150 רופי- כ-12.5 ₪ עם שיחות ללא הגבלה וחבילת אינטרנט נהדרת. בוייטנאם זה עלה 2$ והגיע עם 2.5$ חינם בדקות שיחה). דבר זה מאפשר לי לדבר יותר בזול גם ליעדים בכל העולם וכמובן לשיחות מקומיות.
-כדי שתוכלו לאפשר לילדים חופש גדול ככל הניתן, ועל מנת לא לחשוף אותם לקרינה מיותרת, רכשו מכשירי ווקי-טוקי. אנחנו קנינו ארבעה. אחד לכל אחד, ועוד אחד אצלנו. ככה הילדים יכולים להתרחק ועדיין להיות איתנו בקשר אם הם צריכים. וזה בחינם. ומעבר לכך, זה גם נורא כיף..
איך לבחור יעד?
הבחירה של היעד תלויה בראש ובראשונה בתקציב שלכם. באופן כללי אפשר להגיד שאירופה, אוסטרליה/ניו זילנד, ארה”ב ויפן יהיו יקרות יותר. אבל זה רק באופן כללי. אם אתם חולמים לגור בברלין אל תתנו לדעה הרווחת להטעות אתכם. תבדקו לעומק. ובכלל, אף פעם אל תסמכו על סטיגמה שנוצרה למקום כלשהו. אנחנו גרנו בוונציה בתקציב מאוד נמוך..
אם יש מקום שחלמת להגיע אליו אתה תמצא את הדרך לעשות את זה. הכל אפשרי. אף פעם אל תשאל אם אפשר לעשות את זה. תשאל איך אפשר לעשות את זה.
אז אני לא אגיד לכם לאן לנסוע אני רק אתן לכם כמה נקודות שכדאי לקחת בחשבון כשניגשים לבחור יעד.
-לאן תמיד חלמת להגיע? תחליטו קודם כל על מדינה. ורק אחרי שתקחו בחשבון את כל הפרמטרים תחליטו על המקום המדוייק שבו אתם רוצים לשהות.
-הצעד הראשון הוא לבדוק את עונות השנה בהתאמה לתאריכים שלכם. לדוגמא- אם אתם חושבים על הודו ביולי, בדקו איפה בהודו מזג האויר לא לוהט ולא גשום ותתחילו שם. (למשל- מנאלי :-)).
-יש הממליצים לטייל ‘מחוץ לעונה’. יש לכך יתרונות וחסרונות. בדקו אותם והיו מודעים אליהם.
-קודם כל תסתכלו בתמונות משם.
-אני בודקת מחלות ואת העונות שבהן הן מופיעות. רק כדי לדעת..
-בדקו את תנאי הויזה שאתם יכולים לקבל. את אורך התקופה ואת המחיר. האם ניתן לקבל ויזת סטודנט? ויזת עבודה? האם זה יצא לכם משתלם?
-בדקו עלויות של לינה ואוכל במקומות שונים באותה מדינה. בדקו עלויות גם בנקודות קרובות לערים שאותן הייתם רוצים להכיר. אנחנו גרנו במונטסומנו שהיתה רבע שעה ברכבת מפירנצה. כך שישנו ואכלנו במחירים של עיירה קטנה ושקטה אבל בילינו כל היום בפירנצה המרהיבה.
קחו בחשבון שבכל מקרה, כאשר תגיעו ותתמקמו, תמצאו שהמציאות הרבה יותר זולה וחברותית ממה שנראה.
-בדקו את איכות האינטרנט ואת כל הדרכים בהן ניתן לגלוש במהירות סבירה. נראה זניח אבל חשוב מאוד (בעיקר אם אתם מתכננים להמשיך ולעבוד).
-בדקו את תנאי המחיה. למשל- כמה הפסקות חשמל יש ובאיזה תדירות? (בסופו של דבר לא נראה לי שזה שיקול משמעותי כי תמיד אפשר להסתדר..דברים שנראים בלתי אפשריים מכאן, נראים לגמרי סבירים משם. תסמכו עלי)
-נסו למצוא אנשים שהיו שם. תשאלו את כל השאלות שמעניינו אתכם. אני תמיד שואלת ‘עד כמה מלוכלך שם?’…
-קחו בערבון מוגבל את האינפורמציה שבאינטרנט. לפני שהגעתי בפעם הראשונה לסייגון הייתי בטוחה שהולך להיות לי מ-א-ו-ד קשה. כשהגעתי לשם הייתי בהלם. שום דבר ממה שקראתי לא היה נכון. היא היתה (ועד עכשיו) אחת הערים הכי מתוקות ונוחות שאני מכירה.
-תזכרו תמיד שכל מקום שבו עדיין לא הייתם הוא משהו חדש ומעניין לגלות. אל תהיו כבדים מדי ואל תפלו להתלבטויות אינסופיות.
-אל תחליטו מראש כמה זמן אתם מתכוונים לשהות ביעד. כשהגענו לנפאל הייתי בטוחה שלא אשרוד שם שלושה חודשים. בסוף נשארנו שמונה..
⇐ הכל על בחירת יעד, תכנון מסלול, התאמת המסלול והיעדים לתקציב שלכם, מעברים ממקום למקום, יצירת קשרים וחברים, חינוך והשכלה ועוד הרבה הרבה תמצאו במדריך השלם והמעשי לטיול ארוך עם ילדים. הנה כל הפרטים.
איך מממנים את כל זה?
אוקי אז כבר עשינו חישוב שצריך כמאה אלף ₪ לשנה. 8333 ₪ לחודש.
וכבר כתבתי כאן למעלה שלרוב האנשים אין סכום כזה בחסכונות וגם אם כן אני לא רוצה שזה ימנע ממישהו להגשים את החלום.
אז אם יש כאלה שיש להם את הסכום הזה נזיל, ככה, בשלופ, קבלו את ברכת הדרך וצאו. אל תחכו אל תמצמצו אל תהססו. יהיה נהדר.
ולכל האחרים: יש כמה דרכים והן תלויות מאוד במצב הנוכחי שלכם.
אני אתן כאן כמה הצעות פשוטות ואם אף אחת לא מתאימה לכם- אל תתיאשו, יש עוד דרכים, אז המשיכו לקרא. ובכל מקרה אתם תמיד מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ.
-אם יש לכם בית תשכירו אותו
-אם אתם במילא עובדים בתחום שבו אפשר לעבוד באמצעות המחשב מכל מקום- פשוט תקחו את העבודה שלכם איתכם.
-אם אתם עצמאיים בדקו אם קיימת אפשרות להכניס את המשרד/קליניקה שלכם ללפ טופ. למשל, אם אתם מאמנים אישיים, אם אתם מייעצים בתחום מסויים, אם אתם בעלי חנות, בעלי מסעדה..אני מכירה מישהו שהוא מעצב של גופי תאורה שמטייל בעולם וממשיך לתת ללקוחותיו את השירות הטוב ביותר. והכל בשלט רחוק. אל תשכחו אף פעם שהכל אפשרי. היום אפשר לעשות כמעט הכל באמצעות המחשב וקיימות אפליקציות מתוחכמות ביותר. אל תוותרו!
החופש שתקבלו מהיכולת והמיומנות הזאת, להתפרנס מכל מקום הוא מתוק וחסר תחליף. הוא מאפשר לכם לקבל בחזרה את השליטה על חייכם. לבחור.
-שליטה על כמות הזמן שתשקיעו בעבודה.
-ובהתאמה גם שליטה על כמות ההכנסה החודשית שתרוויחו. תרצו- תרוויחו יותר. תרצו- תרוויחו פחות.
-לא עוד חרדה מפני פיטורים/קיצוצים/האטה/מיתון
-חופש החלטה איפה אני גר, איפה וכמה אני מטייל.
-חופש ללמוד כל העולה על רוחי ללא כל קשר לפרנסה.
-לעבוד בשביל עצמך ולא בשביל אף אחד אחר. כך שכל דקה שאתה משקיע בעבודה תשתלם לך.
-להשקיע את האנרגיה במקורות פרנסה כאלה שאחרי שתעמיד אותם על הרגליים הם יכניסו לך כסף ללא כל התערבות מצדך. וימשיכו להכניס עוד ועוד ככל שהזמן חולף.
הכנות לטיול
פרנסה-
במידה ואין לכם את הכסף נזיל, הדבר החשוב ביותר הוא ביסוס או לפחות התחלת תהליך של הפיכתכם לעצמאים דיגיטליים. התהליך עשוי לארוך כמה חודשים לכן כדאי להתחיל אותו מוקדם ככל האפשר. לא כדאי לצאת לטיול לפני שיש לכם לפחות בסיס או את כל הידע הדרוש כדי להתפרנס במהלך הטיול. אל תסמכו על כך שתוכלו לבנות את הכל במקביל לטיול. תתחילו עכשיו.
רכוש-
אם יש לכם בית תשכירו אותו אם יש לכם אוטו תמכרו אותו. תמכרו כל דבר שניתן. או אם אתם פוחדים תאפסנו את הדברים שנראים לכם חסרי תחליף. נצלו את האיוורור החומרי הזה כדי לתרום ככל הניתן- צעצועים, ספרים, בגדים, מוצרי חשמל, ציוד מטבח..
דברים שנראים לכם חיוניים עכשיו יראו לכם חסרי תועלת ברגע שתצאו לטיול.
כספים-
בנקים: הוסיפו אדם נוסף כבעל זכות חתימה בחשבונות שלכם, עברו לניהול החשבון באינטרנט, .,
ביטוח לאומי וקצבת ילדים– תאמו מראש עם ביטוח לאומי שלא יגזול מכם את קצבת הילדים. יש להם נטיה להפסיק את התשלומים אם אתם נמצאים בחו”ל תקופה שארוכה משלושה חודשים. יהיה קשה להסדיר את העניין מחו”ל, לכן עדיף שתסדירו את זה עוד בארץ.
מס הכנסה- שכרו רואה חשבון.
בריאות:
חיסונים– גשו לייעוץ במרפאת מטיילים. מומלץ לעשות את זה שלושה חודשים לפני היציאה מהארץ.
לקראת היציאה קבעו פגישה עם רופא המשפחה שלכם, עם ההומאופט או כל מטפל שאתם סומכים עליו. שמעו מה יש לו לומר, קבלו מרשמים לכל התרופות שהוא ממליץ לקחת. טיפ שלי: שקלו לקחת מזרקי אדרנלין לטיפול חרום בהתקף אלרגיה חמור.
קרוב ככל האפשר ליציאה קבעו סדנא לעזרה ראשונה עם התייחסות ספציפית לטיולים בחו”ל.
הכינו רשימה של מספרי טלפון לשעת חרום והחזיקו כרטיס עם הוראות בסיסיות להחייאה ולעזרה ראשונה איתכם בתיק תמיד.
ציוד- החלק הכי כיפי בהכנות
כדי לצמצמם את ההוצאות למינימום חשבו היטב בטרם תגשו לחנויות. על מה כדאי להוציא הרבה כסף ועל מה ניתן להתפשר על האיכות.
ההמלצה האישית שלי לציוד שחשוב שיהיה באיכות גבוהה:
–תיק היומיום שלכם. זה שהולך איתכם לכל מקום ובו דברי הערך וכן כל הציוד שכדאי לקחת ליציאה של יום מהבית (מים, תיק עזרה ראשונה, מצלמה, קצת בגדים להחלפה, נייר טואלט וכו’). בעיני זה הדבר החשוב ביותר. כשאתם ניגשים לחנות קחו איתכם את כל אלה שיעזרו לשאת אותו ומצאו תיק שמידותיו מתאימות לכולם.
-נעליים– לכל המשפחה. השילוב של שני אלה- תיק ונעליים הוא השילוב שעושה את כל ההבדל. אם תגיעו בערב כואבים ועייפים, או שתוכלו להסתובב יום שלם ללא כל מאמץ.
–תרמיל משא אחד לפחות באיכות גבוהה, שישרוד את כל הטלטולים והשימוש התדיר בריצ’רצ’ים שלו..(אנחנו לא יצאנו מהארץ עם אחד כזה אבל כשהבנו את הצורך הגדול רכשנו אחד יד שניה בנפאל וזוהי אחת הרכישות הכי טובות שעשינו במהלך הטיול).
-אם יש באפשרותכם רכשו מטען סולארי טוב. אפשר למצוא כאלה גם באינטרנט.
–לפטופ קל, לא קטן מדי, וחזק. קנו בטריה נוספת. בדקו היטב את איכות המצלמה והרמקולים שלו.
–איפוד עם פיצול לשתי אוזניות.
–נרתיקים לשמירה על הלפטופ ועל האיפוד. שיהיו מאיכות טובה (רצוי סיליקון) קלים ונוחים מאוד לשימוש.
–מכשירי קשר (מנסיון..אתם לא רוצים שהם יתקלקלו מהר מדי. קשה למצוא מקום שיודע איך לתקן מכשירים כאלה).
לפני שהתחלנו לספר לאנשים חששתי מאוד מהתגובה. אבל לא היה כל בסיס לחשש. הייתי שלמה עם עצמי ועם החלטתי ולמעשה רוב התגובות היו כל כך מפרגנות שהן ממש חיממו את לבי.
לקומץ האנשים שהודיעו לי שאני עושה טעות עניתי שזה בסדר. עשיתי כבר כל כך הרבה טעויות בחיי שנראה לי שאצליח להתמודד עם עוד אחת.
לאנשים שמתחו ביקורת על ההחלטה המוטרפת שלי אמרתי שזה החלום שלי ולא שלהם. ואם להם כל כך קל לוותר על החלומות שלהם, אז הבעיה היא שלהם ולא שלי. אני לא מוכנה לוותר על החלומות שלי ואעשה הכל כדי להגשים אותם.
(ובמילא אני לא צופה שאי פעם יהיה לי כסף..כך שלמעשה אין למה לחכות. אם אעשה את זה עכשיו או אם אעשה את זה בעוד עשר שנים המצב יהיה אותו דבר. אם אתחיל עכשיו יש סיכוי שאצליח להגשים עוד הרבה חלומות בטרם יעברו עשר שנים :-)).
ועם אנשים שבאמת קרובים אלי, אלה שהיה לי חשוב לקבל את ברכתם ניסיתי להסביר שוב ושוב. לא תמיד הם הסכימו להקשיב. כל שיכולתי לעשות היה לומר להם- כשתרצו לשמוע, אני אהיה כאן, מוכנה להסביר הכל.
אחרי שיצאנו למסע דווקא המתנגדים הגדולים הפכו להיות רשת התמיכה הגדולה ביותר שלי. הם ראו כמה טוב. כמה אנחנו מאושרים. כמה חוויות אנחנו עוברים. ואז הם הבינו הכל.
אגב, היציאה למסע עשתה סוג של ריסטרט להרבה מערכות יחסים קיימות. קחו את זה בחשבון. יכול להיות שהקשר עם בת הדודה הרחוקה שלכם שעד עכשיו נגמר בשני טלפונים בשנה (שנה טובה וליל הסדר) יהפוך לחברות עמוקה..
ולסיום הנה ספר חובה לדעתי לכל מי שיוצא למסע. אני ממליצה עליו הרבה כאן באתר, כי ההזמנה שלו באינטרנט היתה עבורי נקודת ההתחלה לכל היציאה למסע שלנו. אני עדיין לוקחת אותו איתי בתיק :-):
כמה מהשאלות הכי מבלבלות בכל מה שקשור בתכנון טיול ארוך עם ילדים קשורות לתכנון התקציב. זה קצת מזכיר לי את השאלה מה קדם למה- הביצה או התרנגולת ..
האם צריך להתאים את המסלול לתקציב הקיים שלנו?
או
האם צריך להתאים את התקציב למסלול הרצוי לנו?
ואיך יודעים בכלל כמה כסף צריך לטיול הזה? והאם התקציב שיש לנו כרגע יספיק? ומה נעשה אם נתכנן מסלול לפי התקציב, אבל בשטח הדברים יראו אחרת לגמרי?
איך אפשר לדעת מראש אם התקציב שלנו יספיק?
במאמר הזה אני אנסה לתת כמה נקודות למחשבה ואולי לעזור לכל מי שהשאלות האלה עלו אצלו בשלב כלשהו של תכנון הטיול.
אבל לפני שאנחנו מתחילים לענות על השאלות אני רוצה להדגיש משהו. אין לכם שום טעם לשוטט באינטרנט ולחפש את התשובות במספרים. כי לכל משפחה יש את מאזן התקציב האישי שלה. והמאזן הזה הוא תבנית מאוד מאוד אישית ומאוד ספציפית לכל משפחה. הוא תלוי במליון גורמים קטנים שאתם כמעט לא שמים לב אליהם. מספר הילדים, גילאי הילדים, איזה בירה אתם מעדיפים לשתות, כמה מיטות אתם צריכים בחדר, אם אתם אוכלים בשר או לא, כשר או לא, אם אתם נוסעים בתחבורה ציבורית, ואם כן- האם בתחבורה של עשירים או תחבורה ציבורית מקומית, האם אתם מעדיפים שורה ראשונה לים או שאתם אוהבים את הרחובות הקטנים והפנימיים, מה יהיה היחס בין בתי מלון ובין דירות שכורות ואיפה בדיוק תלונו בכל אחד מאלה ועוד ועוד..
למעשה- לא רק שמאזן התקציב הוא שונה מאוד ממשפחה למשפחה – אלא שהמאזן המשפחתי שלכם ישתנה בין יעד ליעד ובין שבוע לשבוע. כל פעם משהו אחר יתגלה, ישתנה, יתווסף או ייגרע..
בנוסף לכל אלה – אחרי למעלה מ-12 שנים של חיים בתנועה, ועוד 10 שנים של עבודה צמודה בייעוץ וליווי משפחות מטיילות, הנסיון שלי הראה לי שאי אפשר בשום צורה להסתמך על המידע שיש באינטרנט. כי הדברים בשטח נראים אחרת לגמרי.
לכן אני מציעה לכם לא להשקיע יותר מדי אנרגיה בחיפושים או בהשוואות. תחת זאת, על מנת להשתמש בתקציב העומד לרשותכם בצורה הנכונה ביותר, הנה כמה המלצות לדברים שכן תוכלו לעשות :
∴ התחילו עם יעד זול – זה הכלל הכי חשוב בעיני. ויש לזה כמה סיבות:
1 – לוקח זמן ללמוד איך לנהל תקציב תוך כדי תנועה, במיוחד כשעוברים ממקום לא ידוע אחד למקום לא ידוע אחר. לכן עדיף שאת תהליך הלמידה תעשו ביעד שבו גם הטעויות לא עולות הרבה כסף..
2 – אם תתחילו ביעדים הזולים יותר – זה יאפשר לכם לדעת בדיוק כמה תקציב נשאר לכם להמשך הטיול, גם ביעדים יקרים יותר. לעומת זאת, אם תתחילו ביעד יקר זה יכול לגרום לכך שהמשך המסלול יהיה לחוץ וידרוש פשרות תקציביות לא נעימות.
3 – זאת גם הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים על שערי המרה, על התנהלות עם כסף ועל עצמאות. אני תמיד נתתי לילדי גישה חופשית לארנק, והם ידעו מגיל צעיר כמה עולים כל המוצרים היומיומיים שאנחנו רוכשים כמו מים, לחם, לינה, כביסה או חבילת גלישה, והיו שותפים בניהול התקציב המשפחתי.
∴ מעברים תמיד יעלו הרבה כסף – זה הכלל השני..
המשוואה הזאת מאוד פשוטה. ככל שהתקציב שלכם יותר מוגבל – כך כדאי לתכנן פחות מעברים. צמצמו במעברים בין יעדים מרוחקים ושמרו על מעברים קצרים, יבשתיים וקרובים אחד לשני.
♣ האם צריך להתאים את המסלול לתקציב המצוי – או – להתאים את התקציב למסלול הרצוי?
האמת היא שזאת לא שאלה של או-או, והתשובה הנכונה היא גם-וגם ?. לפעמים צריך וחשוב להתאים את המסלול ולבחור יעדים שאינם חורגים מהתקציב הרצוי לנו. לתכנן את משך השהיה בכל מקום בהתאם לתקציב שלנו, וגם בהתאם לתקציב שאנחנו רוצים שיהיה לנו להמשך. למשל – אם נשהה בואשישט, הודו תקופה ארוכה ונוציא קצת פחות מהתקציב היומי שלנו – נוכל משם להמשיך לתאילנד לחודש ולהוציא קצת יותר מהתקציב היומי שלנו..
∴ הימים הראשונים בכל יעד תמיד יעלו לכם יותר – קחו את זה בחשבון
כשאתם מתכוננים למעבר ליעד אחר- שימו בצד תקציב גם לימים הראשונים ביעד החדש, וקחו בחשבון שהם הולכים לעלות לכם יותר. הכניסו את כל אלה בחישוב הכללי של התקציב שלכם.
יחד עם זאת – ובדיוק בגלל הסיבה הזאת- אל תבהלו. גם אם הגעתם ליעד שאמור להיות ‘זול’ ואתם מוצאים את המחירים שם גבוהים ממה שציפיתם – חכו רגע. העלויות שלכם יתאזנו תוך כמה ימים ואין מה להבהל.
∴ בכל מה שקשור בתקציב לטיול לתקופה ארוכה מילת הקסם היא: איזון.
המטרה שלכם היא להגיע למצב שבו אתם מנהלים את התקציב ולא ההיפך. אתם בשליטה.
⇐ זה אומר: שאתם יודעים איך לאזן בין מקומות זולים לבין מקומות יקרים, ולאזן במשך הזמן שבו אתם שוהים בכל מקום.
⇐ זה אומר: שאתם דואים בין המעברים באלגנטיות – מארגנים את המסלול שלכם לפי מסלולי תעופה חכמים ונכונים, ואם צריך – משנים את המסלול על פי הצורך.
⇐ וזה אומר: שאתם יודעים איזה פעילויות נמצאות בטווח התקציב שלכם, ואיזה פעילויות יצטרכו לחכות.
∴ טיול בתקציב נמוך זו עבודה
כשאתם יוצאים עם תקציב יחסית נמוך חשוב שתבינו שזה אמנם אפשרי (בעיני כל תקציב כמעט הוא אפשרי..), אבל זה אומר שתדרשו לעבוד יותר קשה כדי לנהל אותו. כלומר – יותר עבודת רגליים בחיפוש אחר מקומות לינה טובים וזולים, יותר חיפוש ושיטוט ותחקיר באינטרנט כדי למצוא כרטיסי טיסה זולים – לפעמים זה יקח כמה ימי עבודה.. ויותר פיקוח ושימת לב להוצאות שלכם.
זאת לא שאלה האם זה טוב או רע. זה המצב וזה מה שצריך. אל תדאגו, לצד העבודה הקשה יש גם מתנות נפלאות. למשל:
חלק מהחוויות הכי משמעותיות שעברנו במהלך השנים האלה היו דווקא כי לא היה הרבה כסף. למדנו מזה הרבה מאוד.
למי שממשיך לעבוד: לכם קל יותר, כיוון שבמצבים בהם התקציב יוצא מאיזון תמיד אפשר לבחור מקום שבו כיף לשהות בזול, ולהגביר את תפוקת העבודה לתקופה מסויימת – עד שהעניינים מסתדרים. היו לי לפחות פעמיים במהלך השנים האחרונות שבהן עצרתי הכל, התיישבתי במקום ממש כייפי (פעם אחת בוייטנאם ופעם אחת בפיליפינים, שניהם על החוף.. ?), שתיתי חלב קוקוס קר, והכנסתי תנופה עצומה בעבודה, עד שהתאזנתי מחדש.
∴ עוד כמה טיפים קטנים לניהול תקציב:
ביטוח –שלמו על ביטוח הנסיעות מראש, לתקופה ארוכה. זה יתן לכם לא רק שקט, אלא גם יוציא את הביטוח (=הוצאה לא קטנה) מהמשוואה.
מקומי – ככל שתחיו כמו המקומיים ככה היעד שבו אתם שוהים יעלה לכם פחות. אם תבחרו ללון בשכונה מקומית – זה לא רק יהיה זול יותר, אלא גם יפתח בפניכם עולם שלם של חוויות חדשות. אכלו במסעדות מקומיות, עשו פעילויות שהמקומיים עושים, סעו בתחבורה מקומית והשתמשו בשרותים המקומיים שבשכונה.
FOMO – עזבו את האינטרנט ותנו למקום שאליו הגעתם לספר לכם את הסיפור שלו. לאינטרנט יש נטיה ליצור אצלנו תחושה בלתי פוסקת של “אנחנו לא רוצים לפספס שום דבר”. שחררו.
לפי תקציב יעד: אתם יכולים לקבוע לעצמכם תקציב יעד חודשי. ולפי סה”כ הסכום העומד לרשותכם – לחשב את משך הזמן שתוכלו לטייל. למשל: נגיד שהתקציב החודשי הרצוי לכם הוא K10 שקל. ואחרי שהורדתם את עלויות הטיסה והביטוח נשאר לכם כ- K60 שקלים. אז אתם יכולים להתחיל לתכנן טיול לשישה – שבעה חודשים.
◊ בדרך זו גם ניתן להשתמש כאשר יש לכם הכנסה חודשית קבועה וידועה כלשהי עליה אתם מתבססים על מנת לצאת לטיול.
לפי משך הזמן הרצוי: אם נניח אתם משכירים את הדירה שלכם ורוצים לנסוע אז בדרך כלל משך הנסיעה יהיה לשנה לפחות. כך שהפעם לוקחים את הסכום הכללי של התקציב (פחות טיסות וביטוח) ומחלקים אותו לפי מספר החודשים. זה נותן סכום התחלתי כלשהו, שאיתו ניתן להתחיל לתכנן את המסלול (יעדים + מעברים חכמים) שיהיה מאוזן על פי התקציב
האם באמת ניתן לתכנן תקציב לטיול ארוך עם ילדים?
אם אתם נוסעים ליעדים לא מוכרים – אז התשובה היא לא. אתם לא באמת יכולים לחזות מראש מה יהיו ההוצאות שלכם לכל יעד, מה יהיו ההוצאות לכל מעבר, ובודאי שלא ניתן לחזות את הבלת”מים.
עוד דבר שאי אפשר לחזות הוא שערי ההמרה, שלפעמים הופכים להיות בעלי משמעות גדולה.
בנוסף- חלק מטיול כזה הוא החופש. יש משפחות שזו להם הפעם הראשונה שבה הם ממש יכולים להרשות לעצמם גמישות. לזרום עם מה שבא ואיך שהיום מתהווה מעצמו. להחליט החלטות ספונטניות, לפגוש אנשים נחמדים ולהמשיך לטייל איתם ליעד שבכלל לא חשבו עליהם, לצאת לטייל בכפרי הסביבה ולהחליט שמתחשק לכם להשאר שם שבועיים ועוד…אין לדעת מה תביא הדרך שבה תבחרו. מה שמביא אותי לכלל האחרון:
∴ כלל אחרון לסיום: אל תחששו. סמכו על עצמכם.
ברגע שאתם עוקבים אחרי הכללים שרשמתי כאן, ולומדים בעצמכם איך לנהל את התקציב שלכם, אז אתם גם יכולים להרגיש בטוחים מספיק שתצליחו ותדעו לאזן את התקציב בכל יעד שאליו תגיעו. וזאת התחושה שאיתה אתם צריכים להסתובב.
התקציב שלכם הוא כמו המפרש של הסירה. צריך להזיז אותו לפי הכיוון שבו נושבת הרוח ולהמשיך להפליג בשלווה…:-).
או: האבולוציה של “אזור הנוחות” במהלך טיול ארוך עם ילדים (אבל בעצם…לא רק).
לפני כמה שנים יצאנו לפגוש את שבטי הרועים של עדרי היאקים בהימלאיה הגבוהה של הודו. זה היה מסע בגובה של 4000 מ’ ואולי יותר, בין קרחונים, נהרות, אגמים תכולים וסוסי פרא. ישנו באוהל, בישלנו על האש והעברנו את זמננו במפגש מחמם לב עם אנשים שונים מאתנו לחלוטין, שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות ללא שפה וללא ציפיות או גינונים. היה נפלא.
בדרך חזרה ללה (Leh), עיר הבירה של לאדאק, שמתי לב שהרכב מתחיל לטפס לאיטו בפיתולים האופייניים לכביש המוביל לפסגת הר. זה כשלעצמו לא היה מדליק אצלי נורת אזהרה, אלא שאותו הר, ואותו מעלה היו הפתעה גמורה עבורי. לא ידעתי שיהיה עלי לעבור פסגת הר גבוהה ולא מוכרת על מנת לחזור בחזרה לעיר שממנה יצאנו. חשבתי שאני מכירה את כל הדרכים העוברות מעל פסגות ההרים הגבוהים באזור, הן בשם והן בדרגת הסיכון והן ברמת הגובה המקסימאלי אליו הן מגיעות.
אבל על ההר הזה לא שמעתי מעולם.
לא ידעתי מה צופנת הדרך אליו, באיזה איכות היא ועד כמה היא מסוכנת. לא ידעתי לאיזה גובה נגיע ומה יהיה מזג האויר בפסגה, ולא ידעתי כמה זמן זה יקח. השעה כבר היתה שעת צהריים.
נכון שעכשיו אתם תוהים למה לא יכולתי פשוט לחזור חזרה?
ובכן. זאת הנקודה והציר המרכזי עליו מונח לו בהוד והדר “אזור הנוחות” שלנו. ברוכים הבאים לקומפורט זון.
הנה כך, ברגע אחד, כל המסע, קפוא ונידח ככל שהיה, הפך להיות “אזור הנוחות”. פתאום האוהל, כוס של צ’אי מעושן, עדרי היאקים האימתניים הניצבים סביבי ופסגות לבנות מאחוריהם – נראו לי כמו המקום הבטוח לחזור אליו.. 😊.
כשיוצאים עם ילדים (וגם בלי..) לטיול ארוך ומתמשך, אחד החששות הגדולים שלנו הוא שנמצא את עצמנו מחוץ לאזור הנוחות.
חלק מהאנשים פותרים את זה ע”י תחקיר מקיף באינטרנט. אנחנו מזמינים מראש מקומות לינה אותם בדקנו היטב וראינו תמונות שלהם, השווינו ביקורות וחוות דעת ושמרנו את הדרך אליהם בגוגל מאפס. אנחנו קוראים כל פיסת מידע על המקום אליו אנחנו נוסעים, מה יש לעשות שם, ומהם שמות המקומות המרכזיים (מיין באזאר מישהו?). ומרגישים שהפעם אנחנו לגמרי ב’זון’ . אנחנו על זה.
אבל האם זה עוזר?
לא ממש.
כי בסופו של דבר, המקום אליו נגיע יהיה חדש. יקח לנו זמן להסתגל אליו. וללמוד איפה בדיוק נמצא המתג של האור.
ועד אז?
בכל בעיה קטנה- נרגיש רצון לחזור למקום האחרון שבו הרגשנו “בטוח”. כן, גם אם זה בגובה 4000 מ’ ו5 מעלות מתחת לאפס.. 😊.
אני קוראת לזה “האבולוציה של אזור הנוחות”.
בהתחלה, לוקח קצת זמן להתרגל לסגנון החיים החדש. ולכן כל בעיה תמיד תעלה את הרצון לחזור לארץ. יש משפחות שמתפתחות הלאה. ויש משפחות שלאורך כל המסע (חצי שנה, שנה או יותר) ימשיכו לשמור על הארץ כאזור הנוחות האולטימטיבי, המקום הבטוח אליו הכי נכון לחזור.
יש עם זה כמה בעיות:
1 . אי אפשר באמת לחזור אחורה בחיים. גם אם חוזרים למקום שהיינו בו פעם, הרי שהכל כבר השתנה. וזו לא באמת “חזרה”. אלא.. המשך של המסע.
2 . התלות במקום אחד כ”אזור הנוחות” אליו תמיד בורחים כשנהיה קשה לא מאפשרת לנו באמת לצמוח. להתפתח. ללמוד. היא מקשה עלינו להסתכל קדימה באומץ. או להביט לצדדים ולבחון את סביבתנו ואת ההזדמנויות הצפונות בה.
3 . אנחנו כל הזמן בתחושה של “לא כאן ולא שם”. אנחנו לא באמת מנסים להסתגל לסביבה החדשה שבה אנחנו כרגע נמצאים, ולכן, כדי להגן על עצמנו אנחנו שומרים על ריחוק מסויים. לא נקשרים באמת. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא בחירה והסתגרות בתוך מעגלים ישראלים בלבד. דבר שמשפיע גם למשל על למידת ותרגול האנגלית, ולכן משפיע רבות על האפשרויות וההזדמנויות שלנו ליצירת קשרים חדשים.
אזור הנוחות הוא כמו שריר. ככל שנתרגל אותו ונגמיש אותו – כך העולם שלנו יגדל ויתרחב ותחושת הבטחון שלנו תגדל. ככל שנזניח אותו, ולא נתרגל- הוא ילך ויצטמצם ויסגור אותנו יותר ויותר.
לאזור הנוחות אין אמצע. אין “מצב סטטי”. הוא כל הזמן בתנועה. או החוצה. או פנימה.
כדי שאזור הנוחות ימשיך להתרחב ולגדול – צריך להמשיך ולאתגר אותו. כל הזמן. ולכן מסע או טיול ארוך זאת הזדמנות מצויינת להרחיב את האמ-אמא של אזור הנוחות שלנו. וגם של הילדים..
מהי האבולוציה הרצויה של אזור הנוחות כשיוצאים לטיול או למסע ארוך?
1 – בהתחלה, בכל קושי או בעיה שעולה – רק רוצים לחזור הביתה.
2 – עד שלומדים איך להסתגל למקום חדש. זאת מיומנות נרכשת שהולכת ומשתפרת ככל שעוברים וככל שמפנימים את התהליכים הנפשיים הכרוכים בעזיבת מקום מוכר ומפגש עם מקום חדש. כדי שהיא תקרה צריך באמת לבחון ולהיות קשובים לתהליכים האלה, וגם לשקף אותם לילדים..
3 – המעברים עדיין קשים והפרידה מהמקום הישן עדיין קשה. כשמגיעים למקום חדש לוקח פרק זמן התאקלמות (אני נותנת לזה בדרך כלל שבועיים) שבו בכל בעיה קטנה- רוצים לחזור למקום הקודם שבו היינו.
4 – התחושה של הסתגלות מקבלת סמלים ברורים. אצלי זה, למשל, כשאני יודעת איפה מדליקים את האור..
5 – הפרידות נהיות קלות יותר, ובעיקר – מתפתחת תחושת נינוחות גם עם המעבר עצמו.
6 – פרק הזמן הדרוש על מנת להסתגל למקום חדש בלי הרצון לחזור אחורה הולך ומתקצר. המיומנות של מציאת פתרונות, אוריינטציה, ובחינת המקום החדש עד לרמה של מוכרות הולכת ומשתפרת והופכת להיות כמעט אוטומטית, בלי שנשים לב אליה.
אצל הילדים שלי ואצלי זה יכול להיות גם פרק זמן של 24 שעות. לפעמים פחות.
7 – זהו שלב שלא הרבה מגיעים אליו, למרות שבעיני זאת המטרה אליה רצוי להגיע. זהו מצב שבו המסע כולו הוא אזור הנוחות. כלומר – יציאה מאזור הנוחות היא כשלעצמה אזור הנוחות… 😊.
מצב שבו קיימת תחושה של שגשוג והעצמה גם תוך כדי מצבי קצה, תחושה של בטחון ביכולת התמודדות שלי, הבנה שלדרך יש חוקים משלה וגמישות המאפשרת פתיחות, קבלה ואפילו הנאה מכל מה שמגיע.
♣ נקודה מעניינת נוספת שנוגעת לאזור הנוחות ולטיולים קשורה למטען.. במהלך 12 השנים האחרונות יצא לנו מספר פעמים לצאת למסעות ארוכים, נרחבים וחוצי גבולות. מסעות שבהם התחלנו בנקודה אחת, וסיימנו בנקודה אחרת לגמרי, בלי שנחזור אחר כך חזרה לנקודת ההתחלה. על מנת שנוכל לנוע בקלות, נאלצנו לצמצם למינימום את כמות התיקים והדברים שלקחנו איתנו, מתוך מחשבה שאת כל מה שאנחנו לא לוקחים עכשיו- גם לא נוכל אחר כך לאסוף. זה לא היה קל. ויתרנו על הרבה דברים שאהבנו ושהיו חשובים לנו. אבל ברגע שיצאנו לדרך – לא הסתכלנו אחורה. הסתדרנו עם מה שהיה לנו ולא הרגשנו שחסר לנו דבר. בראיה לאחור – הויתורים שעשינו לא הפריעו כלל. אלא רק חידדו לנו את ההבנה שלמעשה..אין לנו שום בעיה להסתדר בלעדיהם.
זוכרים את הדרך המתפתלת ועולה לפסגת ההר הלא מוכר?
המשכתי איתה הלאה. והיא התפתלה לה בין נחלים צלולים ופרחים צבעוניים. מדי פעם עצרנו לראות את המרמיטות המציצות מהמחילות ולצפות בפסגות הלבנות שסבבו אותנו. הגענו לפסגה, ותחושת הסחרחורת לא הותירה לי מקום לספק. זה היה גבוה. השלט היחיד שסיפר לנו איפה אנחנו נתן רק את שם הפסגה, בלי שום פרטים נוספים. שיחקנו בשלג, וקיבלנו תצפית פנורמית שכללה מצד אחד את סין ומצד שני את הודו. זאת היתה הפסגה הכי יפה שהייתי בה.
אחר כך, כשבדקנו באינטרנט ראינו שהגובה שבו היינו הגיע ל – 5300 מ’. ושהדרך לשם אכן נחשבת דרך מאתגרת.
הנה גם סרטון קצרצר שגלי צילמה על אותה פסגת הר (סרטון שנלקח באמצע מסע, והסאונד לא משהו):
קצת רקע: המסע הזה היה בחלקו מסע שבו תלינו שרשראות תפילה בכל מיני מקומות גבוהים ויפים ברחבי ההימלאיה. זה התחיל בתור משהו אישי והמשיך גם כשליחות שעשינו למען אנשים נוספים שביקשו מאתנו לתלות שרשראות למענם כתפילה או כזכרון. את הסרטון הזה ערכתי במיוחד לצורך המאמר הזה, ולכן לא כללתי שם את חלקים שבהם רואים אותנו תולות את השרשראות..
מעברים זה תמיד מורכב ותמיד יקר. למעשה, המעברים הם אלה שתופסים את הנתח השמן והעסיסי ביותר של התקציב. ולא משנה אם זו חופשה או טיול קצר או טיול ארוך.
לכן אני מעדיפה לשלב בתכנון היעדים שלנו גם מקומות שכבר היינו בהם. לחזור למקום מוכר, שבו אני יודעת בדיוק איך מתנהלים הדברים, כמה עולה מונית משדה התעופה ואיפה לישון בלילה הראשון ואיפה לקנות קפה בבוקר זו הקלה והנאה גדולה.
מעברים גם לא באים בדרך כלל בואקום. כלומר, בעולם אידאלי, הייתי מתכוננת מראש ובשקט לכל מעבר. אורזת בזמן, מארגנת את כל מה שצריך, דואגת לויזות, דרכונים בהקשב, כסף זר. תחקיר על מקומות לינה, על האזורים המומלצים לשהות, על רמת התברואה. הייתי מכינה רשימת טלפונים ואנשי קשר. הייתי ממיינת מה ממשיך איתנו מה אפשר לתת מה לזרוק. בודקת את תיק התרופות ומרעננת אותו. ועוד ועוד.
אבל עם ילדים זה אף פעם לא כמו שאת מדמיינת. שבוע לפני המעבר, בדיוק ביום שבו את מתכננת לרדת מהערסל ולהתחיל להיות אקטיבית סוף סוף, אחד מהם מתעורר עם חום. או פריחה. או שאת מקבלת טלפון כלשהו. או שיומולדת נופל יומיים לפני הטיסה. או שמזג האויר מתחרפן (קר מדי/חם מדי/יותר מדי גשם).
וכל הפנטזיה על התארגנות שקטה ומסודרת פשוט מתפרקת לך מול הפרצוף.
הימים האחרונים לפני שעוזבים מקום אחד ועוברים למקום אחר הם אתגר לעצבים ולכוחות המשפחתיים המשותפים.
ואולי זה רק אצלי.
בכל מקרה, ממליצה לכם בחום לקחת בחשבון שיהיו קשיים ולגייס מראש שטרות של גמישות שיהיו נגישים אצלכם בכיס.
◊ החליטו הרבה זמן מראש על יעד ההמשך. חקרו אותו ובדקו את כל מה שאתם צריכים מבעוד מועד. אל תחכו לרגע האחרון (ואת זה אני אומרת לא על בסיס נסיון…שכן מעולם לא החלטתי על יעד מספיק זמן מראש..אצלי ההחלטה נופלת שלושה ימים לפני שנגמרת לי הויזה).
◊ הרבה פעמים צריך לתכנן את הזמן היטב. אם צריך להוציא ויזה מראש, כמה זמן לוקח לתהליך, ותוך כמה זמן יש להחתים את הדרכון. לפעמים נדרשים להציג טפסים והוכחות כמו כרטיסי טיסה. ויזה עולה כסף. בדרך כלל זאת תהיה הוצאה לא גדולה, אבל היא תצטרף להוצאה הגדולה של כרטיסי הטיסה.
◊ צרו קשר עם אנשים שחיים ביעד אליו אתם עוברים. שאלו אותם את כל השאלות, התייעצו וקשרו איתם יחסי חברות. אין לתאר את הערך הרב שיש לקשרים שכאלה.
◊ מספר ימים לפני המעבר הקפידו על ארוחות טובות ומזינות. גם עבורכם, גם עבור הילדים. הקפידו בעיקר על מזונות שיוצרים בגוף הרבה סרוטונין, כלומר, יוצרים אפקט מרגיע.
◊ הקפידו גם על שעות שינה ועל פתרון של מצוקות או של אי הבנות בין הילדים או בניכם. חשוב לצאת למעברים בצורה הכי מאוזנת, בטוחה ורגועה שיכולה להיות.
◊ הימים הראשונים ביעד החדש הם לא פשוטים. ותמיד יעלו לכם יותר כסף. רק אומרת.
◊ ואל תשכחו את הג’ט לג. שזה לא תמיד נלקח בחשבון, בעיקר כשעוברים מרחקים קצרים יחסית, וההפרש בשעות הוא קטן (שעתיים-ארבע שעות). אבל ילדים שמתחילים להרגיש עייפים ב-12 בלילה, במקום בתשע בלילה זה הבדל מ-ש-מ-ע-ו-ת-י…
◊ מכיוון שמעברים יוצרים חוסר איזון זמני, קחו בחשבון שהסיכוי למחלות/אלרגיות/רגישות נפשית עלול לעלות. לכן חשוב מאוד שתשמרו על עצמכם ועל הכוחות שלכם. המעבר, מבחינת ההורים, לא נגמר ברגע שכל המזוודות מגיעות בשלום. הוא נגמר כשהעניינים חוזרים למסלול. עד אז השתדלו להקפיד על מינימום בריא של שעות שינה ותזונה סבירה.
◊ כשאני מגיעה למקום חדש אני לא מסתערת עליו. אני לוקחת את הזמן. קודם כל מקדישה יומיים שלושה להתאוששות פיזית ונפשית. מסתובבת רק בסביבה הקרובה, חוקרת לאט, ומאפשרת לילדים להסתגל בהדרגה. בשונה מחופשה משפחתית קצרה, כשמטיילים תקופה ארוכה עם הילדים, יש את האפשרות להשתלב בעדינות בתנועה.
המעברים מחדדים את היכולות המשפחתיות והאישיות של כל אחד. למעשה, מחקרים טוענים שאחת האינדיקציות לחיים מאושרים היא היכולת להתאקלם בסביבה בצורה נכונה וטובה. כשאני מסתכלת על הילדים שלי ורואה איך הם מסתובבים ברחוב הסואן של מנילה, או קטמנדו, או סייגון, יום אחרי שנחתו שם, מוכנים לחקור וללמוד ולהתנסות ולטעום, וכל זה בלי להניד עפעף ובלי לחשוש כלל, אני מבינה עד כמה המיומנות הזאת חשובה ומשמעותית. כמה בטחון זה נותן. וכמה כוחות נפש ניזונים מזה.
הורידו את האיבוק שלי “לטייל עם ילדים” שכולו המלצות וטיפים המבוססים על נסיון של תשע שנות טיול, וגם על נסיונם של אחרים..
כשמתחילים לחשוב ברצינות על יציאה לחופשה בת כמה חודשים, או טיול ארוך עם הילדים, עולות אצלנו באופן טבעי כל מיני שאלות.
שאלות הקשורות לתכנון נכון של הטיול: באיזה יעד כדאי להתחיל? כל כמה זמן כדאי לעבור ממקום למקום? מה יהיה אם נגיע למקום ולא נאהב אותו? מה יהיה אם נתעייף ממעברים תכופים? איך להתנהל נכון עם הכספים? איזה כרטיס אשראי לקחת? ועוד….
שאלות הקשורות להתארגנות לקראת הטיול: איזה ביטוח כדאי לעשות? מתי ואיזה חיסונים כדאי לעשות? האם לקחת מנשא או עגלה? מזוודה או מוצ’ילה? מכשירים אלקטרוניים? מה נעשה עם תקשורת? מה עושים עם ביטוח לאומי? עם מסגרות החינוך? איזה בגדים בכלל כדאי לקחת? ועוד..
וגם שאלות הקשורות לדינמיקה המשפחתית: איך נסתדר 24-7 כולנו ביחד? האם זה באמת סיר לחץ? מה עם זמן פרטי לעצמנו? איך הילדים יסתדרו אחד עם השני ורחוק מהחברים ומהמשפחה?
כל אלה הן שאלות שרוב ההורים שואלים את עצמם לפני שהם מחליטים לצאת לטיול ארוך שכזה, ולא משנה אם זה שלושה חודשים, חצי שנה או שנתיים. השאלות האלה מתעוררות..
גם אני, לפני שיצאתי עם ילדי שאלתי את עצמי את כל השאלות האלה, ועוד הרבה אחרות (אני באמת העמסתי על עצמי כל שאלה וכל חרדה שאתם יכולים לדמיין…) ניסיתי לסגור לעצמי את כל הפינות כדי להרגיש שהכל בסדר..
מאז, עברו עלינו 10 שנים של מסע מרתק. מסע פיזי, נפשי, התבגרותי. הילדים גדלו תוך כדי ובין לבין, וגם אני, כאמא התבגרתי וגדלתי. אחד הדברים שהבנתי במהלך השנים הללו, היה שאמנם, לכל השאלות האלה יש מקום וחשיבות, אבל היו עוד הרבה שאלות שהייתי צריכה לשאול את עצמי. שבכלל לא חשבתי עליהן.
אני רוצה לתת לכם כאן ארבע שאלות נוספות, שכדאי לכם לחשוב עליהן לפני שאתם יוצאים. את השאלות האלה, ועוד רבות אחרות, אני מעלה גם במדריך המעשי שכתבתי, ונותנת לכל אחת מהן את האינפוט שלי.
1 . מהי הגישה החינוכית שלי לנושאים שונים שאנחנו עשויים לפגוש במהלך הטיול?
הכוונה היא בין אם אתם זוג ובין אם את.ה הורה יחיד.ה, שתבדקו עם עצמכם ותגבשו גישה חינוכית מתואמת מראש… כך שכשיגיעו מצבים מסויימים תוכלו להיות מגובשים בעמדתכם ומאוחדים, שזה לא יתפוס אתכם עם המכנסיים למטה.. :-). שתדעו איך ומה לומר לילדים, איך להסביר, איך להנגיש, ומה לא להגיד.
דוגמא לנושאים כאלה היא: מפגש עם סמים קלים בצורה מאוד נגישה ומאוד יומיומית, מפגש עם עוני, מפגש עם מערכות חברתיות שונות לגמרי ממה שאתם מכירים (למשל הקאסטות, מעמדות חברתיים, כללים תרבותיים שמרניים במיוחד, וכו’).
♦ אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה הילדים שלי שאלו “אמא, מה הם עושים שם?”, והביטו על זוג צעירים שישבו כמה מטרים מאתנו וגילגלו לעצמם ג’וינט שמן ועסיסי. זה היה בחודש הראשון שלנו בנפאל ואני, שדווקא תפסתי מעצמי אמא מאורגנת על עצמה, גמגמתי משהו כמו “אההההה……מכינים לעצמם סיגריה. רוצים גלידה?”.
מה שאני רוצה להדגיש בפניכם כאן זה שחלומות לחוד ומציאות לחוד :-). לפעמים, אחרי שיוצאים, אנחנו שוכחים הרבה מהדברים שפנטזנו עליהם לפני שיצאנו. ואני חושבת שכדאי לכם מאוד להיות במודעות, להזכיר לעצמכם מדי פעם למה יצאתם. כמה חלמתם. וכמה נרגשים הייתם.
שאלות שכדאי לכם לענות עליהן לפני שאתם יוצאים הן למשל: אם אנחנו יוצאים לתקופה מוגבלת (אפילו אם זאת שנה שלמה)- האם אנחנו באמת משאירים הכל מאחור, ונותנים למסע להתקיים בפני עצמו, ללמוד, להשנות, לחוות לעומק-לרוחב-לאורך, לשכוח מהמציאות בבית? או שאנחנו רוצים לצאת עם תחושה שזוהי תקופה זמנית, ולכן לא כדאי להתרגל אליה, או לשנות יותר מדי, או להתנתק, ותמיד לזכור שעוד שניה אנחנו חוזרים לשגרה, לעבודה, ללימודים, לתרבות, לשפה?
האם אנחנו מודעים לכך שטיול שכזה לא יבריח מאתנו את כל הבעיות, השדים, הצלקות שאנחנו נושאים איתנו, ושהם יצופו ויעלו גם תוך כדי החופשה, והאם אנחנו מוכנים להתמודדות הזאת? מה ובאיזה כלים נשתמש על מנת להתמודד אם כל אלה, כשהם יעלו?
3. איך אנחנו חושבים להתמודד עם תקופות של חוסר שגרה?
זאת שאלה שאולי עולה אצל חלק מההורים בראש עוד לפני היציאה לטיול ארוך עם הילדים (בעיקר אם מדובר בילדים קטנים), אבל רובם פותרים אותה במשהו כמו “נזרום”.
אני דווקא חושבת שזאת שאלה שיש להתייחס אליה קצת יותר בכובד ראש. וחשוב לבדוק עם עצמכם איך אתם מרגישים עם העובדה שייתכן ולא תהיה שגרה. ואיך, באמת איך, תתמודדו עם זה. האם באמת תזרמו? האם יש לכם ילד אחד או יותר שזקוק לשגרה יותר מבני משפחה אחרים? האם כדאי להכין כלים או פעולות מסויימות על מנת להקל עליו? איזה סוג של שגרה הייתם רוצים שתהיה?
(במדריך המלא אני חולקת מהנסיון שלי בכל מה שקשור ל’חוסר שגרה’, איך התמודדתי עם זה לאורך השנים, ואיך פתרתי את הבעיה הזאת עבור עצמי. על חלק מהדברים אני גם מדברת בוידאו הזה.).
4. איך בכלל מסבירים להם?
כשמדובר בילדים קטנים, שעדיין לא ממש מבינים את משמעות הזמן לעומק, יכול להיות קצת מסובך להסביר מה זה בכלל אומר שיוצאים מהבית לתקופה ארוכה שכזאת. לכן אני ממליצה, לפני שבאים ומבשרים להם על ההחלטה לצאת לטיול ארוך ארוך, שבו עם עצמכם וחשבו היטב איך הכי נכון יהיה להסביר ולהנגיש להם את כל הנושא. נסחו לעצמכם מראש משפטים, ואם יש צורך- התייעצו עם איש מקצוע.
קחו בחשבון, שאחרי שתצאו ואחרי שהילדים יראו במו עיניהם מה זה בעצם אומר, ואיך החיים שלהם נראים עכשיו- השאלה “כמה זמן” לא תהיה כל כך מעניינת עבורם. הם פשוט יתאקלמו למצב הקיים.
יכול להיות שהתשובות והפתרונות שתמצאו לפני שתצאו ישתנו במהלך הטיול. אולי אפילו יותר מפעם אחת. אבל אני בכל זאת חושבת שהשאלות האלה, כמו גם שאלות נוספות, צריכות להיות לכם בראש, והאמת היא שאני בטוחה שאם תתנו לעצמכם תשובות אפילו רק לחלק מהן, תצאו עם הרגשה בטוחה ורגועה יותר.
בנוסף, ישנם מצבים שאילו הייתם חושבים עליהם מראש- קל יותר להתכונן אליהם לפני היציאה לטיול, ולא אחרי. למשל, אם יש ילד אחד שקצת יותר קשה לו עם מעברים או עם יציאה משגרה, ילד שזקוק למיטה שלו ולפינה שלו- כדאי להביא אתכם מהבית חפץ כלשהו שיתן לו תחושה ‘בייתית’ בכל מקום שבו תהיו.
לפני כמה שנים הצטרפנו למשלחת של רופאים טיבטיים שיצאה לטפל ולחלק תרופות לאנשי הכפרים הנידחים של חבל זאנסקאר בצפון הגבוה של הודו.
זאת היתה הרפתקה של כמעט שבועיים, בהם נסענו בדרכים לא דרכים, חצינו קרחונים, ביקרנו במוצא נהר הזאנסקאר, הלכנו במשך ימים בשבילים על קצה תהום (בגובה ממוצע של 3000-4000 מ’), חצינו גשרים רעועים במיוחד מעל מים סוערים, התארחנו בבתי הכפריים, ישנו איתם ואכלנו איתם, ביקרנו במנזרים חצובים בסלע בתוך מערות נישאות אי שם, קפאנו מקור ומתנו מחום, שתינו מי מעיינות ונחלים ופגשנו נופים, מנהגים, טעמים ותרבות מרתקת ואחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים.
זכינו גם לעזור ולתרום את חלקנו.
כששאלתי את גלי על מה כדאי לי לספר לאנשים שקוראים אותי, היא מיד אמרה – ספרי על זאנסקאר. גלי, כך נדמה לי, הושפעה עמוקות מהחוויה. מדובר באמת בעולם אחר ובדרך חיים שונה לגמרי. היא היתה אז בת עשר. מכולנו, היא גם הכי התחברה עם שלושת הרופאים הטיבטיים בני השבעים, והיתה הולכת איתם יד ביד בשבילים הצרים, תוך שהם מקשקשים וצוחקים (הם בטיבטית והיא באנגלית..:-)).
אין ספק שזו היתה חוויה שבאמת קשה לתאר במילים. אבל האם היא שינתה את חיינו? האם למדנו ממנה שיעור חשוב?
לא יודעת. לא זוכרת שגילינו דברים משמעותיים על עצמנו.
ובכל זאת אלה הם רגעים שנחצבו עמוק בעצמותינו. חוויה מעצימה, שהרחיבה לנו את הנשימה את ההשכלה את האופקים את הלב. מתחה לנו את כל הקצוות ואת כל הגבולות.
וכך, בלי שום תובנות, חזרנו ממנה בכל זאת אחרים.
הרפתקאות יעשו לכם מה שאף שופינג לא יצליח לעשות. אז צאו להרפתקאות, וקחו את הילדים אתכם.
