נפאל היא אחד מהמקומות שאליהם הכי כדאי להגיע בישיבה ליד החלון במטוס. עוד לפני שבכלל נוחתים שם, היא מקבלת את פניכם בנופים עוצרי נשימה של רכס ההימלאיה, האברסט, והנהרות המרהיבים המנצנצים בשמש.
לפעמים הטייס אפילו מפנק את הנוסעים בסיבוב של כמה דקות, ככה רק כדי לשטוף את העיניים :-).
לפרטים לגבי תכנון הטיול, עונות מומלצות, הנחיתה ועוד מידע רב על נפאל אתם מוזמנים להכנס למאמר הזה.
קטמנדו עצמה, עשויה להיות קצת קשה לעיכול. לכן אני מציעה לשמור אותה לסוף.
את הלילה הראשון אני ממליצה להעביר במלון טוב ואיכותי, בשכונת התיירים של קטמנדו הנקראת ה’טאמל’. כדי להתאושש מהטיסה ולהתחיל ברגל ימין את הטיול.
בטאמל תמצאו חנויות למכביר, עם כל מה שאתם צריכים (הביאו אתכם מהבית שקיות ניילון וגם תיק מכולת או רכשו שם בעלות של 10 רופי לשקית).
מסעדות המגישות אוכל ברמה גבוהה, קפה איכותי וחווית שהות נעימה. תמצאו שם ספרים, שקעים להטענת לפ טופ/טאבלט/סלולארי וגם וייפיי. גם מבחר של אוכל ישראלי (פלאפל בנפאל..זו חוויה :-))
יום 2 מעבר לפוקרה:
צאו באוטובוס/ טיסה לפוקרה. על כל הדרכים להגיע מקטמנדו לפוקרה תוכלו לקבל בפירוט כאן.
בדקו במספר סוכנויות מה הם מציעים לטרק של ‘סובב אנאפורנה’. אין צורך להזמין את הכל מהארץ. בקרו במספר סוכניות בפוקרה, הם יסבירו לכם בשמחה על המסלול והעלויות. אפשר להזמין את השירות לרוב מהיום למחר.
התחילו להתכונן לטרק- יש להוציא אישורי כניסה לשמורה, לראיין כמה מדריכים ופורטרים, לקנות או להשכיר ציוד.
המלצה חמה: מקלות הליכה. הם יעזרו לכם יותר ממה שאתם חושבים.
עוד המלצה: לפני שאתם יוצאים לטרק- בקרו במוזיאון ההרים, למדו מעט על התלבושות האופייניות לכל שבט, על שמות הפסגות והרכסים השונים, על סוגי הסלעים והאבנים ועל המשלחות השונות שיצאו לכבוש את האברסט. זה יתן ערך רב לטרק כולו.
יום 6- 23- טרק:
טרק ‘סובב אנאפורנה’. אל תשכחו לטעום את המנה הנפאלית המסורתית, הנקראת ‘דאל בהאט’. המנה הזו טעימה ומזינה במיוחד בכפרים הנמצאים במעלה הרכס.
לפני היציאה מהארץ מומלץ להתייעץ עם רופא בנוגע לטיול בגבהים, במיוחד עם ילדים. לקבל טיפים והדרכה להתנהגות בגובה.
חזרו לפוקרה (כך תוכלו להשאיר חלק נכבד מהציוד בגסטהאוס למשמורת, או באחת מסוכוניות הנסיעות. זה מאוד מקובל, וקחו רק את מה שאתם צריכים לטרק).
טרק עם ילדים
האגם של פוקרה
נופים מהטרק
יום 24- מנוחה:
מנוחה בפוקרה. לכו למסאז’, לשיעור יוגה או העבירו יום בבריכה, אם מזג האויר מאפשר. בערב לכו לסרט ב’movie garden’ או קחו את הילדים לסרט במרכז העיר, בבית הקולנוע midtown המקרין גם סרטי 3D.
לגבי המסאז’- בפוקרה יש ארגון מעניין המציע מסאז’ שמבוצע ע”י עיוורים. הארגון העביר להם קורסים וסדנאות ולמעשה הפך אותם למעסים מקצועיים. כך שהתשלום תורם ומאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד. המרכזים נקראים: “helping hands” וניתן למצוא אותם במספר נקודות לאורך ה’לייק סייד’.
כל מה שאתם צריכים כדי להתחיל לתכנן טיול למזרח עם הילדים
מסקירה כללית של עשרת השאלות הנשאלות ביותר לאורך 13 השנים האחרונות עולה שזו אחת השאלות (במליון ואריאציות) הפופולאריות ביותר.
לכן החלטתי לחסוך לעצמי (ולכם) זמן יקר, ולקבץ לכאן את כל ההמלצות שלי. כך שלא תצטרכו לשלוח לי מיילים וגם אני לא אצטרך לענות לכל אחד מכם בנפרד :-).
מכיוון שמזג האויר במזג הוא:
1 – אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים
2 – בעל השפעה מכרעת על שגרת החיים ועל ההנאה מהטיול
לכן מומלץ להתאים את היעדים בהם תבקרו לעונות השנה ולמזג האויר.
אז קודם כל – הנה סרטון שמסביר ממש בקצרה על מזג האויר במזרח. וגם למה חשוב לשים לב אליו כשמתכננים את הטיול:
♦
המזרח עם ילדים בחופש – לאן הכי כדאי – יעדים מומלצים
להלן הרשימה של היעדים מחולקים על פי החופשות, לנוחותכם:
היעדים המומלצים לפי החופשות:
∴ יעדים מומלצים לחופש הגדול– צפון הודו ולאדאק, פיליפינים, מונגוליה, תאילנד
∴ יעדים מומלצים לחגי תשרי– נפאל, צפון הודו (אזור פארוואטי, דאראמסאללה, רישיקש, ראג’אסטאן), פיליפינים, סינגפור, סין, תאילנד, קמבודיה, מיינמאר.
∴ יעדים מומלצים לחנוכה ועד פסח– תאילנד, וייטנאם, לאוס, קמבודיה, בורמה, פיליפינים, הודו (דרום הודו בדצמבר וצפונה עד אזור רישיקש באפריל), סינגפור. עדיף בפסח– סין, יפן, נפאל.
אלה מדינות שאפשר להסתדר בהן גם בתקציב של עד 6500 ₪ לחודש. כל זאת, כמובן אם נוהגים בחוכמה ומתנהלים נכון.
כלומר לינה בתנאים טובים אבל לא יוקרתיים, אוכל במסעדות מקומיות טובות אבל לא מסעדות יוקרתיות, תחבורה – כנ”ל וכו’. כמובן שאפשר לטייל גם בפחות, אבל שמרתי על תקציב סביר על מנת לאפשר לכם תנאים נורמאליים.
לדוגמא: חדר במלון בקטמנדו (=העיר היקרה, בשכונה היקרה) שעולה 15$ זה אומר ארבע מיטות נהדרות, מצעים נקיים, טלויזיה, ווייפי, מקלחת נקיה, מים חמים.
אלה מדינות שאפשר להסתדר בהן יופי עם תקציב של עד 8500 ₪ לחודש.
כלומר טיול שלא מתפשר על איכות או על תנאים בסיסיים טובים, ארוחות מלאות וקצת אטרקציות.
למשל, חדר משפחתי בוייטנאם שעולה 28$ (בסייגון, בשכונת התיירים, בפינה שקטה אך מרכזית) יהיה בו גם מעלית, מזגן, טלויזיה בכבלים, אמבטיה עם מים חמים, וייפיי וארבע מיטות נוחות ומפנקות. וגם מרפסת קטנה.
אלה מדינות שאפשר להסתדר בהן יופי עם תקציב של 10000-14000 שקל לחודש.
הערה: בתאילנד אפשר לשהות בתקציב נמוך בהרבה. אם שוכרים דירה, למשל, ומתמקמים במקום אחד. אבל אם אתם חושבים על חופשה משפחתית ברמת חיים סבירה, הכוללת כמה מעברים ממקום למקום, בתי מלון ואטרקציות אז התקציב הוא שונה לגמרי.
4. מדינות יקרות: יפן, סינגפור, הונג קונג, קוריאה, מונגוליה
אלה מדינות שכדאי לטייל בהן אם התקציב שלכם הוא גבוה. יחד עם זאת, תמיד ניתן להוזיל עלויות ואם אתם חולמים לטייל באחת מהמדינות האלה והתקציב לא מאפשר לכם, אל תתייאשו וחפשו דרכים להוזיל עלויות. זה אפשרי.
דוגמא לעלויות: טיול במונגוליה שכולל שכירת ואן עם נהג, בישול בשטח, לינה באוהל (לא כולל כל הציוד)- כ-140$ ליום.
יוצאים לטיול ארוך? יעדים מומלצים להתחלה ביוני- יולי
הנה שני יעדים שהזמן הכי טוב לטייל בהם הוא תקופת החופש הגדול. אז אם אתם מתכננים טיול לשנה, ותמיד חלמתם לראות את ההימלאיה ההודית במלא הדרה – זה הזמן:
1. צפון הודו – מנאלי או דאראמסללה
2. צפון הודו – לאדאק
♦
יעדים מומלצים לטיול עם ילדים בהם האוכל מעולה: תאילנד, וייטנאם, יפן
ספונטניים? יעדים לדוגמא בהם הויזה ניתנת בשדה התעופה (ולא צריך להכין שום דבר מראש)- פיליפינים (חודשיים, חינם), נפאל (חודש עד שלושה חודשים, 45$-120$), תאילנד (חודש, חינם), סינגפור (חודש, חינם), יפן (3 חודשים, חינם), מונגוליה (חודש, חינם).
כבר כמה שנים שאני נמצאת בנפאל עם הילדים שלי לפחות כמה חודשים בכל שנה. אז קיבצתי לכם את כל הדברים שחשבתי שיכולים לעזור בתכנון טיול לשם. השתדלתי לתת תמונה כללית וגם לרדת קצת לפרטים, בנקודות בהן ראיתי חשיבות. וגם לינקים, כדי לקצר לכם את הדרך.
מיקום:
שכנה של הודו וסין, חצי שעה טיסה מדלהי, שעה וחצי טיסה מבנגקוק.
תקציב למשפחה לחודש:
–תקציב נמוך- מלונות זולים/ שכירת דירה, מסעדות זולות, טרק קצר אחד, 5500-4500₪
ההמלצות לטיסות זולות הן עם קאטאר איירליינס. לאחרונה גם fly dubai מריצים קוים מישראל לקטמנדו דרך דובאי, במחירים זולים מאוד יחסית.
אופציה נוספת לטיסות מהארץ לקטמנדו היא לטוס דרך הודו- דלהי/מומבאי עם אייר אינדיה או אל על. לעתים זאת תהיה האופציה הכי זולה.
** נכון לעכשיו, אני ממליצה להזמין טיסות לנפאל ישירות מחברות התעופה – אפשר גם דרך האינטרנט וגם דרך המשרדים עצמם. זה עדיף כרגע על פני הזמנה מסוכנות אינטרנטית או דרך מנוע חיפוש.
אפשר להגיע גם באוטובוס מהודו (34-48 שעות נסיעה) – אני לא ממליצה על החוויה. זאת לא נסיעה נופית או חוייתית, אלא מסע מפרך וקשה.
ויזה לנפאל:
מקבלים ויזה כשנוחתים, 60$ לחודש או 100$ לשלושה חודשים. אפשר להאריך אחר כך (אפשר להישאר בנפאל עד ל5 חודשים בשנה לועזית) בפוקרה או בקטמנדו בעלות של 3$ ליום.
ילדים עד גיל 10 לא משלמים (ואל תתנו להם לגבות מכם סתם).
יש מכונה בשדה התעופה שדרכה ממלאים את הטופס ומצטלמים, מדפיסים את הטופס ומחכים בתור לקבלת הויזה. ניתן גם למלא מראש את הטפסים ולהגיע מוכנים (ולוותר על תור אחד בשדה התעופה.. :-)).
נפאל עם ילדים – עונות מומלצות:
בעיני יש רק עונה אחת שממש כדאי להגיע לנפאל וזאת העונה שמתחילה באמצע אוקטובר ונגמרת סביב פברואר-מרץ. זאת העונה שבה מסתיים המונסון, השמיים צלולים וכחולים, הראות בהירה ומרהיבה ומזג האויר מושלם לטיולים, לטרקים, ולבילויים על גדת האגם של פוקרה. וכמובן – לתמונות פנורמה של כל רכס ההימלאיה.
שימו לב: בהרבה מקומות אתם תראו המלצות גם על מרץ עד מאי. החודשים מרץ עד מאי הם חודשים קשים מאוד לניבוי ובשנים האחרונות גם מביאים איתם המון זיהום אוויר שנמשך במשך ימים שלמים ושבועות.
כמה מילים על מזג האויר בנפאל:
זוהי מדינה הנושקת לקו המשווה, ונושקת לרכס האימתני ביותר בעולם. מזג האויר הוא בהתאם.. קחו בחשבון שיש להתייחס אליו בכבוד ולא לזלזל. הגשמים יכולים להיות עזים וחזקים, רוחות וסופות, כדורי קרח ניטחים לעתים מהשמיים, הלחות יכולה להיות בלתי נסבלת. לכן יש חשיבות גדולה לעונה שבה אתם מחליטים לבוא לבקר.
שער החליפין:
למטבע בנפאל קוראים רופי נפאלי, והוא שווה פחות מהרופי ההודי ביחס של 1-1.6 (רופי הודי אחד שווה 1.6 רופי נפאלי), דולר אחד שווה בערך 100 רופי, ושקל אחד שווה 25 רופי. כמובן שיש לבדוק את שערי ההמרה כי בשנים האחרונות השער עובד לטובתינו :-).
מקומות מרכזיים:
קטמנדו- עיר הבירה (שכונת התיירים נקראת “טאמל” thamel). עיר עמוסה ורועשת.
פוקרה- העיר השניה בגודלה. עיר שלווה ושקטה על גדת אגם. (שכונת התיירים נקראת “לייק סייד”, והיא ניצבת על גדת האגם).
אוסטרליין בייס קמפ (Australian base camp) כפר מרהיב על ההרים, כשעתיים נסיעה מפוקרה, עם נוף מדהים מלונות טובים ומסעדות נחמדות.
הכפר אסטאם- למרגלות ההימלאיה, רכס האנאפורנה, כפר קטן עם אכסניה אקולוגית מתוקה.
אזור פישלינג-צ’אראונדי- באמצע הדרך בין קטמנדו לפוקרה, נקודה מעניינת על גדות נהר הטריסולי. אפשר לישון בריזורטים ולהשתתף בפעילויות מים ואקסטרים (קניונינג וכו’) ואפשר פשוט לישון עם אוהל על החוף. אוכל מקומי מדהים, מפגש עם האוכלוסיה המקומית והכירות עם הנפאל האמיתית.
מאכלים שכדאי לנסות:
דאל בהאט(dal baht) תבשיל של אורז, מרק עדשים, ירקות מבושלים, מנת עלים ירוקים מבושלים ומנה של “חמוצים”- המנה שמכניסה חריפות וחמיצות לתבשיל כולו. יכולה לבוא במגוון דרכים (רסק עגבניות עם צ’ילי, סוג של צנונית חתוכה ומתובלת ועוד..). לפעמים הם גם מוסיפים מנת בשר (עוף/באפלו/דג) הנפאלים אוכלים את זה פעמיים ביום כל יום לארוחת בוקר וערב.
מומו- כיסונים טיבטיים מאודים עם מילוי ירקות או בשר. מגיעים גם בצלחת עם מעט רוטב (זהירות חריף) וגם בקערה יחד עם מרק.
ת’וקפה (thukpa) – מרק אטריות בסגנון נפאלי עם ירקות (יש גרסה צמחונית וגרסה בשרית עם מבחר סוגי בשר) ולפעמים מומו בפנים.
♦ נפאל היא מקום משכנו של ההר הגבוה בעולם, הר האוורסט (8848 מ’). האישה הראשונה שהעפילה לפסגתו היתה יפנית, וזה קרה בשנת 1975.
♦ בנפאל יש הרבה נהרות מרהיבים, ורכס האוורסט ורכס האנאפורנה הקשורים כולם להימלאיה העצומה. הכפרים הנפאלים עדיין משמרים תרבות עתיקה, הבתים הם בתי בוץ ואבן, הבישול נעשה על אש, האוכל נלקח הישר מהשדה, הרחצה היא בנהר וכו’.
♦ האוכל מתבסס בעיקר על אורז או תירס.
♦ המאכל הלאומי הוא הדאל בהאט- מנת אורז (ע”ע). הם אוכלים את זה עם הידיים, פעמיים ביום כל יום.
♦ המשקה הלאומי הוא צ’אי (הם קוראים לזה צ’יה), והאלכוהול – יש כמה סוגים של משקאות אלכוהול ביתיים אותם הם מכינים לרוב מסולת או מאורז- רוקסי, צ’אנג, טומבה.
♦ הטיקה המיוחדת ביותר היא טיקת ה”טיהאר” (פסטיבל האחים והאחיות)- הניתנת ע”י האחות הגדולה לאחיה הבנים. זהו אחד מהפסטיבלים החשובים והמשמעותיים ביותר בתרבות הנפאלית והוא נחגג בכל שנה בסביבות אוקטובר. (מצטרף לחג ה”דאסאי”- החג החשוב ביותר בשנה).
♦ החגים החשובים– נחגגים סביב תחילת – סוף חודש אוקטובר. יש לקחת את זה בחשבון, שכן רוב הנפאלים אוהבים לחזור הביתה למשפחות שלהם (גם נהגי מוניות ומדריכי טרקים…), התנועה רבה, הצפיפות בדרכי התחבורה היא גדולה, ויש מחסור בכוח אדם כי כולם חוגגים.
♦ חגים באזור חודשים מרץ-אפריל: שני חגים עיקריים הם ה”שיבא ראטרי”- חג שבו מעשנים מריחואנה לכבוד יום ההולדת של האל, ואוכלים קנה-סוכר. בערב מדליקים מדורות (כמו ל”ג בעומר), טובלים את קנה הסוכר באש ואחרי שהוא מתחמם, מטיחים אותו כנגד האדמה, מה שיוצר קול נפץ חזק. אחר כך אוכלים את העסיס הנוזלי והחם הישר מהקנה..
החג השני הוא ה”הולי”- יוצא בדרך כלל סביב פורים- חג הצבעים..יום שלם שבו זורקים אבקות צבעוניות אחד על השני ברחוב. צאו עם בגדים שאתם לא צריכים והתכוננו לקרבות רחוב צבעוניים (הם מערבבים את זה עם מים ולפעמים ביצים..). שמרו על הילדים כי לרוב זהו חג עם המונים ברחובות…
♦ לבוש: רוב הגברים לובשים בגדים רגילים. הנשים לובשות קורטה (=חליפה של מכנסי הרמון/טייץ וטוניקה מעל), או סארי (רק באירועים מיוחדים). צמידים על פרקי הידיים מסמלים נישואין.
♦ הנפאלים מקסימים, עדינים ואוהבים ילדים עד מאוד. הם מיד יגשו לדבר איתם, ילטפו אותם על הלחי או ירימו אותם על הידיים. אם זה קשה לכם- הציבו גבולות וגם הסבירו לילדים שאפשר להציב גבולות אם לא נעים להם.
מידע נוסף:
כסף וכספומטים: כספומטים היום אפשר למצוא בערים הגדולות בלי בעיה. לרוב הם גם עובדים :-). הבנק המומלץ ביותר הוא “נביל בנק” (nabil bank)- חפשו את הכספומטים הירוקים, שכן הוא מאפשר למשוך עד 35 אלף רופי בבת אחת, תמורת עמלה של 550 רופי למשיכה, ואפשר למשוך עד שלוש פעמים ברצף.
מים: ניתן למלא בקבוקי מים כמעט בכל חנות בערים הגדולים בעלות של 10 רופי לבקבוק. בקבוקים חדשים עולים בין 20 רופי ל-40 רופי. מים חמים למקלחת- יש מקומות המחממים רק דרך סולאר, ויש כאלה שיש להם גם חשמל. לא תמיד יהיו מים חמים במקלחת וכדאי לבדוק זאת לפני שנכנסים :-).
חשמל: בנפאל פעם היו הפסקות חשמל רבות, מדי יום. היום זה כבר לא ככה ורוב הזמן יש חשמל באופן קבוע. יחד עם זאת, יהיו תקופות בהן יהיו הפסקות חשמל בלתי צפויות למשך שעה-שעתיים. זה חלק מהחיים בנפאל ואף אחד לא מתרגש.
מומלץ לבדוק עם המלון/הגסטהאוס איזה אמצעים יש לו להתמודד עם הפסקות החשמל. יש כאלה שמחזיקים גנרטורים (=הכי טוב, נותנים חשמל בדרך כלל לכל החדר, כולל מאוורר ושקעים חשמליים, אבל עושה רעש וריח. אל תקחו חדר שניצב ליד הגנרטור), או כאלה שמחזיקים בטריות גדולות (=טלויזיה ומאוורר יעבדו) או כאלה שמספקים רק מנורה אחת לאור.
הכי חשוב לבדוק – האם יש בטריה לראוטר של האינטרנט, כדי שתוכלו להמשיך לגלוש גם כשאין חשמל.
גשם: הגשמים בנפאל הם חזקים מאוד, ובאים במטח מפתיע בדרך כלל. אחרי הגשם יש נהרות ברחובות. קחו איתכם מטריות, מעילים נגד גשם (יש להשיג גם בנפאל בכל מקום) ועדיף לוותר מראש על נעליים או מגפיים ופשוט ללכת עם כפכפים….
קור/ חום: בנפאל אין אמצעי חימום או קרור ברוב הבתים והמלונות. יש מאוורר תקרה (שעובד רק כשיש חשמל) אבל הוא לא נותן מענה ללחות. אם אתם מגיעים בעונה קרה או חמה מאוד – מוטב שתיערכו בהתאם עם ביגוד מתאים ואמצעי חימום (כמו בקבוק חם).
בתוך הערים אפשר להתנהל או ברגל או במוניות. יש להסדיר את המחיר לפני שמתחילים לנסוע. בין הערים- היום קל ונוח לנסוע באוטובוס תיירים. חברה מומלצת לנסיעות קטמנדו-פוקרה נקראת “אקספלור פוקרה”. בקשו בסוכנות הנסיעות שיזמינו לכם מקומות על האוטובוסים של החברה הזאת. מחיר הגיוני לכרטיס (למושב, אתם יכולים לחלוק מושב עם הילדים הקטנים וכך לא לשלם עליהם אם אתם רוצים) הוא 1000-1200 רופי. הנסיעה אורכת כ-8 שעות עם שתי עצירות אוכל באמצע, אבל קחו בחשבון פקקים/מחסומים וקחו אתכם תמיד צידה לדרך.
היום ניתן גם להזמין אוטובוסים און ליין דרך אפליקציות מסויימות.
אפשרות נוספת- טיסה. מחיר ממוצע לכרטיס כ-80$-120$. זו טיסה קצרה ומומלצת לאלו הקצרים בזמן.
תקשורת- סים קארד ואינטרנט:
חברת הטלפון המומלצת ביותר היא Ncell . על מנת לרכוש סים קארד צריך צילום דרכון וויזה, ותמונת פספורט. או שאפשר גם לקנות ב’שחור’ בחנויות מסויימות. אפשר להטעין את הטלפון דרך אשראי בדקות שיחה, או לקנות כרטיס על פי דקות שיחה (יש של 20 רופי, 50 רופי, 100, 200 וכו’). אפשר גם לבקש חבילת אינטרנט על מנת לגלוש דרך הסלולארי, האינטרנט הוא טוב מאוד בדרך כלל. מחיר של סים קארד בחנויות הוא כ-100 רופי וחבילת אינטרנט ללא הגבלה תעלה בסביבות 800 רופי לחודש.
וייפיי- יש כמעט בכל מקום, באיכות טובה.
** שקיות פלסטיק: בקטמנדו הולך ונהיה קשה יותר ויותר להשיג שקיות פלסטיק פשוטות. בחנויות המכולת הם מוכרים שקיות ממוחזרות, ואם אתם לא רוצים לקנות אותן כל פעם, מוטב שתביאו אתכם תיק לנשיאת המצרכים. בפוקרה עדיין אפשרי להשיג (שקיות לבנות בלבד..), אבל החוק על איסור ייצור שקיות כבר הופעל, ולמעשה כרגע השקיות יהיו עד גמר המלאי. ממליצה לכם להביא אתכם כמה שקיות (כן כן..), כי לפעמים שקית פלסטיק פשוטה זה כל מה שצריך, וקשה למצוא.
אנשי קשר: יש מספר סוכנויות שעובדות עם ישראלים. סוכנות סוויסה היא המוכרת והמקובלת ביותר.
אוכל ומסעדות– התחום מאוד מתפתח בנפאל, ומסעדות עם אוכל מגוון ומערבי יש בכל מקום. בעיקר מתפתח תחום הבריאות בנפאל ותוכלו למצוא מגוון מסעדות ומנות טבעוניות, צמחוניות, סוגי חלב שונים ומאפים ללא גלוטן. תמצאו כאן גם גבינות מיוחדות מחלב בפאלו, זרעים, דגנים, סוגי קמחים, קטניות ואגוזים שלא ניתן למצוא בארץ.
בית חב”ד – בית חב”ד בקטמנדו הוא מוסד ידוע ומוכר. הוא פעיל לאורך כל ימות השנה ובחגים המרכזיים. בית חב”ד בפוקרה פעיל גם הוא בחלק מהשנה ובחגים המרכזיים.
המלצות לפעילויות עם ילדים בנפאל:
ראפטינג– חווית חובה לכל משפחה. טיול של יומיים או שלושה (או יותר אם תרצו), על סירות על נהר, ברמת אקסטרים גבוהה או נמוכה (לבחירתכם). מה שנפלא בראפטינג הוא שזה לא רק הנהר, אלא הנופים, המפגש עם הטבע, הכפרים הקטנים האוטנטיים לאורך המסלול, ארוחות של קמפינג (שהצוות מבשל במקצוענות מרשימה!).
טרקינג– כמובן, יש הרבה מסלולים, ברמות ובדרגות קושי משתנות. גשו לסוכנות נסיעות ובדקו. אין צורך ללמוד הכל מראש, עדיף אפילו פשוט להגיע ולקבל את כל ההסברים והמידע על המקום. הם גם ידעו לומר איזה מסלולים פתוחים ובטוחים להליכה בהתאם למזג האויר. תוכלו לצאת מהיום למחר. יש גם חנויות לציוד, המשכירות גם ציוד רב כך שהכל מסודר ומאורגן.
טרק מומלץ עם ילדים, בדרגת קושי קלה מאוד– טרק דהאמפוס, הכולל גם את האוסטרלייאן בייסקמפ ואת פאנצ’אסי. טרק קצר, שלא מעפיל לגבהים מסוכנים, שכולל כפרים ציוריים ונוף מרהיב של האנאפורנה.
למשפחות הרפתקניות- טרק “סובב אנאפורנה”. מומלץ להתייעץ במרפאת המטיילים לפני שתעזבו את הארץ איך להתמודד עם גבהים, התנהלות נכונה בגובה עם ילדים, סימנים ונורות אזהרה.
**למשפחות עם ילדים קטנים- מומלץ לשכור פורטר שיעזור בנשיאת הילדים על הגב. במקומות מסויימים מוטב שהפורטר המנוסה ישא אותם (שבילים חלקלקים, מדרגות תלולות, חציית נהרות וכו’).
מה לעשות בקטמנדו: מקדש הקופים, דהארבור סקוור, דהארבור מרקט (שדרת המעצבים :-)). בטאמל יש גם קיר טיפוס חמוד שאפשר לנסות.
מה לעשות בפוקרה: מוזיאון ההרים (מומלץ לפני הטרק), מצנחי רחיפה (מעוף מעל ההימלאיה!), ראפטינג, טיולי אופניים, כפר הדייגים פאהאמה, אגם בגנס. מחנה הפליטים הטיבטיים והמקדש שלהם (מומלץ בחום, במקום יש גם חדרי לינה בסיסיים, אם תרצו לחוות את אוירת המקדש קצת יותר לעומק. זהו מקדש עם מנזר שבו לומדים ילדים..). ועוד מאמר שנותן המלצות…
Movie garden– קולנוע באויר הפתוח, חוויה כייפית. יושבים על כורסאות, מקבלים שמיכות וכריות אם רוצים, מסך ענק, יש אפשרות לפופקורן, פיצה ומשקאות (כולל בירה וכאלה). ביום שבת מוקרנים סרטי ילדים, והכניסה לילדים היא חינם. הסרטים מתחילים בשבע, מומלץ להגיע לפחות חצי שעה קודם כדי לתפוס מקום טוב.
התנדבות: בחנות האורגאנית בפוקרה יש חוות מומלצות להתנדבות (לא דורשים תשלום), ויש מספר בתי יתומים. ארגוני התנדבות נוספים ניתן למצוא בקטמנדו (מידע למשל תוכלו לקבל במסעדה שנקראת “פלייסס- places). וגם בסוכנויות שעובדות עם ישראלים.
צ’יטואן– אזור ובו שמורת טבע ענקית המאפשרת טיולי ספארי לראות פילים, קרנפים, נמרים ועוד. בדרך כלל מזמינים חבילת טיול באחת הסוכנויות שכוללת את הנסיעה לשם, הלינה, ומספר פעילויות. אם אתם רוצים לעשות את זה עצמאית תוכלו להגיע באוטובוס, להזמין מלון ולהזמין פעילויות גם דרך המלון או דרך סוכנויות מקומיות. החבילה די משתלמת. לא מומלץ לצאת לשם בקיץ או בחורף, כי חם שם מאוד וגם קר מאוד :-).
כיף לטייל בנפאל עם ילדים. היא נקייה יותר מהודו אבל זולה בדיוק כמוה. הנפאלים כל כך אוהבים ילדים שכדאי שתכינו את הילדים לפינוק וליחס כמעט מלכותי כלפיהם. הנופים שלה מטריפים, וכולם (כמעט) מדברים אנגלית. ויתרון אחד גדול על פני כ-ל מדינות המזרח האחרות (כן, כולל תאילנד :-))- אין בה מחלות הקשורות לעקיצות יתושים (פרט לדרום, בחלקים הגובלים עם הודו).
אני כותבת כאן כמה טיפים כלליים לכל מי שמתכנן טיול עם ילדים בנפאל, בתקוה שהם יעזרו ולו במעט.
הנחיתה בנפאל:
אם לא הייתם בנפאל מעולם- שדה התעופה שלה נראה כמו לקוח מסרטים ישנים. הכל ידני, למרות שהיום כבר יש מחשוב כלשהו ואפילו קורא טביעות אצבע, זה עדיין מרגיש קצת מיושן. אחרי טיסה ארוכה ומעייפת, מציעה לכם להתכונן לעמידה בתור לויזה. הנפאלים ידידותיים להפליא והם יזמינו אתכם לתור המקוצר על מנת להחתים את הדרכונים של הילדים הקטנים (שמקבלים ויזה בחינם). הבוגרים יאלצו בכל זאת לעמוד בתור. תכינו לילדים מקום שבו יוכלו לשבת לנוח (אולי תביאו אתכם שמיכה קטנה לפרוש או משהו דומה), כי הם יהיו מאוד עייפים. אם יש עגלה- השתדלו לקחת אותה עוד בירידה מהמטוס, ואם יש מנשא- השתמשו בו.
קטמנדו היא עיר לא קלה לעיכול. עשו את המעבר משדה התעופה למלון בקלילות, וטיילו באזור הטאמל בהתחלה (יש שם מסעדה תאילנדית מצויינת, שלחו לי מייל אם אתם רוצים את הפרטים שלה). אני הייתי ממליצה לשמור את קטמנדו לסוף הטיול, אחרי שתשתפשפו מעט, ולהגיע לפוקרה בהקדם האפשרי.
עשו את הדרך מקטמנדו לפוקרה במיני ואן שכור. זה דרך ארוכה ומפותלת עם פוטנציאל הקאה גבוה. לכן עדיף שהרכב יהיה שכור על ידכם, כך תוכלו לבקש מהנהג לעצור בכל פעם שמתעורר צורך. הזמינו טיילים ישראלים לנסיעה, הם ישלמו את חלקם והילדים יזכו בחברים משעשעים.
איכות המים בברזים בקטמנדו לא טובה. איכות המים בברזים של פוקרה טובה יחסית. לא הייתי שותה מהם, אבל הם כן עוברים תהליך ניקוי מסוים.
מים מינראלים עולים בקטמנדו 10 רופי לבקבוק, בפוקרה 20 רופי לבקבוק. מעבר למים- פוקרה זולה יותר.
מים חמים- ברוב המקומות יש מים חמים. בחלקם יש רק מערכת סולארית, מה שאומר שמים חמים יהיו רק אם היתה שמש.
אוכל מערבי יש בכל מקום. איכותו- מצויינת. פאסטה ופיצה תשיגו בכל מקום. האוכל המקומי טעים ומזין, אבל אל תשכחו לבקש- NOT SPICY.
חטיפים, ממתקים- יש בשפע. החל מחטיפים מקומיים ועד לינדט, טוויקס ופרינגלס.
דוכני אוכל רחוב – האיכות שלהם משתנה. אם אתם בעלי קיבה חלשה הייתי מוותרת עליהם בהתחלה ונותנת לעצמי להתרגל לסביבה החיידקית שבוע שבועיים. עגלות האוכל שפעם היו בכל פינת רחוב הולכות ומתמעטות והיום כבר קשה יותר למצוא אותן. אם אתם כן בעניין – נסו את המאכל שנקרא “פאני פורי”.
חשמל, מזג אויר:
העונה הטובה ביותר לטייל היא, לדעתי, באוקטובר-נובמבר- ותחילת דצמבר. מזג האויר מדהים, לא יורד גשם והראות טובה. גם מרץ-אפריל-מאי טובות, אבל לדעתי פחות, מסיבות שונות (ע”ע). הראות פחות טובה.
בנפאל יש מערכת חשמל הידרואלקטרית, אבל מסיבות פוליטיות, הנפאלים לא ממש זוכים ליהנות ממנה. לכן הפסקות חשמל הן חלק מהשגרה כאן. בשנים עברו זה היה חלק משגרת היום יום, אבל בשנים האחרונות המצב השתפר והיום יש חשמל כמעט כל הזמן. עדיין, אל תתרגשו אם בכל זאת יהיו הפזקות חשמל של שעה-שעתיים מדי פעם.
בריאות, בטיחות, תחבורה:
יש בתי חולים סבירים וגם אמבולנסים. בתי מרקחת נמצאים בכל רחוב.
יש מוניות עם חגורות בטיחות, אבל אף אחד לא באמת מקפיד על זה.
מדרכות- יש יותר בפוקרה מאשר בקטמנדו. לפני כמה שנים יצא חוק האוסר על כניסת כלי רכב לשכונת ה”טאמל” בקטמנדו, ואכן המצב קצת יותר טוב, אבל עדיין צפוף ועמוס באופנועים ובריקשות.
ילדים קטנים הייתי שמה במנשא על מנת להיות רגועה שהם לא רצים לכביש או נעלמים בתוך ים של אנשים. ילדים גדולים יותר- כשצועדים ברחובות הומים- רק עם יד.
הרחיקו את הילדים מקופים ומכלבים משוטטים. במידה וקרה משהו- פנו לבית חולים פרטי, הם מנוסים בזריקות נגד כלבת (ח”ח, שלא יקרה).
אוטובוס מקומי יכול להיות חוויה מעניינת..
אופניים יש בכל מקום וכיף מאוד לפדל, אבל כמעט בלתי אפשרי למצוא אופניים להשכרה עבור הילדים.
קניות..:
בטאמל בקטמנדו יש הכל, בשפע. המחירים לא זולים כמו שאתם מדמיינים.
לכן עדיף לקנות בפוקרה, שם זול יותר.
ספרים: כשנעזוב, אנחנו מתכוונים להשאיר כאן חבילה מכובדת של ספרי ילדים בעברית. בנוסף, ברוב חנויות הספרים ניתן להשיג מגוון מצומצם אך איכותי של ספרים בעברית. אם כבד לכם בתיקים- אל תקחו מהארץ, אתם כבר תמצאו כאן משהו לקרא. הדיל הוא שאתם קונים את הספר, ואחרי שאתם מחזירים אותו לחנות אתם מקבלים חצי מהמחיר ששילמתם עליו בחזרה.
ציוד:
הסירו חשש מלבכם. יש בפוקרה ובקטמנדו את כל מה שצריך. חיתולים (לא באיכות גבוהה), מגבונים, סבונים, מחטאי ידיים (מגוון גדול ואיכותי), קורנפלקס, חומרים דוחי יתושים, אמצעי חבישה וחיטוי פצעים, מקדמי הגנה (מגוון גדול, גם טבעיים וגם של החברות הגדולות), מברשות ומשחות שיניים, מוצצים, ויטמינים.
מה כן כדאי להביא מהארץ- מזון לתינוקות, תרופות.
דברים שאפשר לעשות עם הילדים בנפאל ולא יכתבו עליהם בספרי טיולים:
סדנת יוגה בפוקרה יחד עם הילדים – מומלץ בחום.
לקחת את הילדים לסדנת תכשיטי חוטים. תמצאו אותן בחנויות השזירה בצפון האגם.
לצאת לטרק קצר ונינוח עד לכפר ‘אסטהאם’. יש שם בית הארחה מדהים וידידותי.
לעשות ראפטינג משפחתי.
לטעום דבש אורגני מפרחי בר שגדלים רק בגובה רב, או מאגוזי-חמאה, או מחרדל בחנות האורגנית בלייק סייד.
לקנות טיקות צבעוניות בזול בדוכן קטן קטן מחוץ לטאמל בקטמנדו ולהתקשט בהן.
ללכת ל-movie garden בפוקרה, ולצפות ביחד בסרטים באויר הפתוח. בימי שבת מוקרנים סרטים לילדים, והכניסה לילדים היא בחינם.
מחירים לדוגמא:
מלון משפחתי באיכות טובה- קטמנדו- 40$-80$ ללילה. פוקרה- 20$-40$.
פוקרה היא אחותה השלווה והרגועה של קטמנדו. היא בין המקומות שהכי קל פשוט לשהות בהם, והכי קשה לצאת ממנה. גם כשאתם עם ילדים וגם כשאתם בלי. היא שילוב מרנין של אגם, רכס האנאפורנה, מסעדות שיקיות ושוות (עם נוף לאגם או להרים) ואנשים מקסימים. פוקרה היא גם נקודת היציאה לטרקים רבים ולראפטינג. וכתבתי עליה לא מעט.
יש בה כל כך הרבה גסטהאוסים ובתי מלון שנראה כאילו תיירים פשוט מציפים אותה. למעשה כמות התיירים כמעט לא מורגשת.
אז הכי כדאי לכם להגיע ולבחור את המלון או את הגסטהאוס שהכי יתאים לכם. אבל כדי שיהיה לכם מקום להניח בו את הראש (אחרי שמונה-תשע שעות של נסיעה מעייפת באוטובוס מקטמנדו) בלילה-שניים הראשונים שלכם, הכנתי לכם כמה מקומות שתוכלו להזמין מראש, ולהיות רגועים.
חמישה בתי מלון מומלצים לנחיתה רכה בפוקרה עם ילדים:
1. Hotel Middle Path – מלון הממוקם באחת מהשכונות הכי טרנדיות כרגע בלייק סייד, ממש ליד קמילה – בית הקפה הכי שווה וה- 5 אלמנטס, אחת המסעדות הנחשבות ביותר בסביבה, במיקום מרכזי יחסית אך שקט המציע שרות איכותי במחיר סביר (60$-70$ ללילה). יש אפילו בריכה. ממליצה להתחיל את הבוקר שלכם בארוחת בוקר מפנקת בקמילה ומשם להמשיך לסיבוב על האגם, לאכול ארוחת צהריים שקטה ב- vegan way או באחחת המסעדות האחדות על האגם ואז לחזור בשקט למלון.
2.Chautari Boutique Hotel – מלון חמוד במיקום מרכזי אך שקט, מציע חדרים באיכות גבוהה ובמחירים נוחים. חלקם עם מרפסת ונוף לאגם. המלון יושב באחת הפינות המרכזיות מהם ניתן לצאת בקלות גם לטיילת וגם למגוון מסעדות ומקומות בילוי במרחק הליכה של כמה דקות. בתי מרקחת, חנויות מכולת וקפה טוב הכל נמצא שם. הוא גם קרוב לבית חב”ד.
3. Hotel Granate Rouge מלון במקום טוב, באזור הצפוני של האגם (בניגוד לשני בתי המלון הקודמים שהמלצתי עליהם), הוא נמצא בשכונה היותר “תרמילאית” של האזור, אבל היא שכונה ממש מגניבה בפני עצמה. מסעדות שוות, גם לטבעונים ולשוחרי בריאות, אוכל מקומי, בארים, הופעות חיות וסושי.. האגם נמצא ממש במרחק מספר צעדים.
החדרים במלון טובים ויפים, הוא בבעלות משפחה נחמדה והמחיר הוא בעלות נמוכה יחסית (תוכלו להזמין ללילות הראשונים ואז לחפש משהו זול יותר אם תרצו)
∴ האזור הצפוני, הנקרא “קהארה” זהו אזור שבו ניתן לצפות גם באמני קרקס ואמני רחוב מתאמנים על גדת האגם בכל ערב, ולתפוס גם הופעות ג’אגלינג, להצטרף למעגל מתופפים או למשחק שח מט באחד מבתי הקפה היושבים לגדת האגם. אתם מוזמנים להיעזר במיקום שלו על מנת לקבל קצת מושג על האזורים השונים והנחמדים לשהיה עם ילדים בפוקרה.
לפני שאתם מגיעים, שלחו לי מייל, או דברו איתי בטלפון ואתן לכם הרבה טיפים, המלצות ומידע בכל מה שקשור לפוקרה. אולי אפילו נפגש לצ’אי 🙂 , אני חיה כאן מספר חודשים בכל שנה..
גם הוא נמצא לאורך הרחוב המרכזי שעל גדת האגם, כך שיהיה לכם קל להגיע כמעט לכל נקודה מרכזית ברגל. יושב ליד מספר מסעדות מוכרות, ברים, בתי מרקחת וחנויות נוחות. החזרים עצמם מציעים נוף לאגם, מרפסת נחמדה וגם חדרים עם שתי מיטות זוגיות למשפחות.
בניגוד לריזורטים אחרים בפוקרה, הנמצאים במיקומים די רחוקים מהסצינה החברתית והתיירותית, המלון הזה מציע גם רמת חיים וגם מיקום ממש נוח ומרכזי. הכל במרחק הליכה, ויש גם בריכה :-). מלון לכל מי שמעדיף ממש להתפנק.
♥ ניסיתם אבל לא הצלחתם למצוא? מכיון שכשבאים לחפש מקומות לינה בפוקרה המיקום הוא הדבר המבלבל והקריטי ביותר – הנה עוד שבעה מקומות לינה במיקומים הנוחים ביותר למשפחות (לדעתי):
Hotel Elite Pokhara – אם אתם מחפשים משהו באמת זול ובסיסי, קרוב לסצינת התרמילאים.
Hotel Luma Inn – מיקום קצת אחר, ברמה ואיכות טובה. עדיין קרבת כל הפעילות והמשפחות.
Pokhara Boutique Hotel – בקרבת מקומות טובים לאוכל, ולפעילויות. ביקורות טובות בגוגל. קרוב לאגם ולסצינת התרמילאים. לא זול אבל יש מזגן :-).
Hotel Lake Himalaya – ממש במרכז העניינים, אחד מהמיקומים הנוחים ביותר בעיני. קרוב למסעדה עם מנות טבעוניות. חדרים משפחתיים מקסימים. מזגן. קרוב לבית חב”ד.
Pokhara Tourist Home – נמצא בסמטא שקטה ופנימית, באחת השכונות הידידותיות בלייק סייד. קרוב מאוד למרכז העניינים, לחנויות מכולת, ירקות ומסעדות מקומיות. מרחק הליכה קצר מבית חב”ד ומהאגם. חדרים חמודים ובסיסיים.
כמה מילים על חיפוש בתי מלון בפוקרה
בניגוד למקומות אחרים בעולם, כשבאים לחפש מקום לינה בפוקרה לא כדאי לכם לחפש בתי מלון שמוגדרים ב”מרכז”. מרכז העיר הוא אזור הומה וצפוף, שרחוק מכל מוקדי התיירות הנוחים והמפנקים של העיר. (כמו שתוכלו לראות בוידאו שרני מסבירה). השכונה הרצויה לכם היא “לייק סייד”, היושבת על גדת האגם, והאזורים הטובים לחיפוש מקום לינה יהיו קצת ימינה וקצת שמאלה מה- camping ground. עוד נקודת ציון שיכולה לעזור לכם היא לבדוק את המרחק של בתי המלון מהאגם.
הציצו גם ברשימת הדילים שמתעדכנת כל יום כאן: Booking.com
פוקרה היא מדהימה. באמת. כשנוחתים בקטמנדו בפעם הראשונה, וחושבים שזאת נפאל, וחוטפים כאב ראש ורק רוצים לברוח, מומלץ באמת לברוח כמה שיותר מהר. לפוקרה.
קחו אוטובוס תיירים בבוקר, תתענגו על הדרך. כשתגיעו לתחנת האוטובוס של פוקרה קחו מונית לצומת המרכזי של שכונת התיירות- lake side. משם כבר הכל ברור יותר. האגם מנצנץ ומזמין, הרחובות פתוחים ורגועים וקצהו של המאצ’אפוצ’רה מבצבץ לו למעלה, בתוך מסגרת ההרים המגוננת.
אני זוכרת את הרגעים הראשונים שלי שם. אחרי שבוע בקטמנדו, הרגשתי כאילו שהנשימה חוזרת למלא לי את בית החזה. ומאז אותם רגעים קשה היה למצוא תחליף לעיר הזאת. עבורי.
להלן כמה המלצות לבילוי דל תקציב אך מגוון ומלהיב בינות לרחובות השקטים של פוקרה:
♦ לצאת לטיול על הטיילת של האגם. לשבת לשפת האגם לצפות בסירות בהרים בדייגים בנשים המכבסות את בגדיהן. לקרא ספר לשמוע מוסיקה להתרחץ..
♦ לבקר במחנה הפליטים הטיבטי להשתתף בתפילה במקדש. אפשר גם להתאכסן בגסט האוס של המקדש. התשלום אינו קבוע ומתבסס על תרומה. שלם כמה שתרצה. מיקום >>
♦ להכנס לחנות האורגנית, להתעדכן בקורסים/סדנאות/תערוכות/מסאג’ים שמוצעים בשכונה. רובם אינם בתשלום או בתשלום של תרומה. אגב, זו גם חנות מצויינת לקנות בה מתנות. נסו גם את דף הפייסבוק >>
♦ להשתתף בג’ם סשן על גדת האגם. די’ג’ים, תופים ושירה. לפעמים גם להטוטנים מתאמנים לאורך השביל שלגדת האגם. ככה ספונטני. בעיקר מתרחש לקראת השקיעה, באזור הצפוני יותר של האגם.
♦ ללכת לפארק לשחק כדורגל עם הילדים המקומיים. או קריקט. או ללמוד מהם משחקים נפאליים. הפארק נקרא “ה-קאמפינג גראונד” והוא יושב ממש בצמוד לצומת המרכזי של הלייקד סייד.
♦ ללכת ברגל עד נקודות הנחיתה של מצנחי הרחיפה. הן פזורות לאורך האגם, מצדו השני.לשבת כמה שעות להנות מהנוף, מהברוזים ולצפות בצנחנים הנוחתים בצבעוניות מרהיבה.
♦ ללכת לטיול לכפרי הדייגים ( האפי וילאג’, פהאמה, סאדי ) היושבים ביציאה מאזור התיירות. לראות שם את הדייגים, סוסים, שדות אורז בתי בוץ ובאפאלו שרוחצים בנהר. אפשר גם לשכור אופניים או טוסטוס.
♦ לעלות בזריחה לסרנגקוט לצפות בפסגות ההימלאיה מתעוררות בורוד כתום ירוק..
♦ לעלות לסטופה- פגודת השלום לראות את פוקרה מלמעלה.
♦ לשבת עם מוכרות התכשיטים הטיבטיות, או להכנס לחנויות המוצרים הטיבטיים, לצלול לשם ולשמוע סיפורים על האבנים ועל טיבט ועל החיים שלהם.
♦ ללכת לבית היתומים לשחק עם הילדים או ללמד אותם משהו.
♦ ללמוד שזירת חוטים ומקרמה – בשכונת התרמילאים של לייק סייד תמצאו מגוון חנויות לתכשיטים עבודת יד- תוכלו לשבת עם האמנים, וללמוד מהם את אמנות השזירה.
♦ ללכת למסעדה והגלריה שנקראת ‘זירו’ (ZERO) בשכונה הצפונית שעל האגם. זוהי מסעדה קוריאנית, בה בעלת המקום מציעה שיעורי קוריאנית וסדנאות יצירה לילדים (בחינם) בכל יום שבת.
♦ במסעדת ה- vegan way תוכלו להצטרף למעגל מתופפים, לקבוצות מדיטציה או למצוא שותף למשחק שח מט.
♦ שעורי יוגה יומיים – במספר מקומות לגדת האגם מציעים שעורי יוגה drop-in המבוססים על תשלום כפי רצונך.
♦ שעור ציור בטכניקות שונות – במסעדת הקרפרי, ממש בפינה של הירידה לאגם מתקיימים שעורי ציור ואמנות באוירה זורמת ונעימה. ניירות ציור וכלי ציור ניתנים במקום למי שצריך. וכמובן..שוקו קר או לימונדה :-).
לפוקרה יצא שם שם עיר מנומנמת קצת. אבל אני אוהבת את השקט בה. הוא מאפשר לאט לאט לגלות בה את הפנינים הקטנות שקצת מתחבאות בין הסמטאות. למשל מועדוני לילה חמודים בהם יש הופעות חיות, ג’אם סשנ’ס שפתוחים לתת לכל מי שרוצה להופיע. או שיעורי יוגה ספונטניים על הגג של אחד מהגסטהאוסים. יש מוזיאון הרים מתוק להפליא (מומלץ!) ואת מחנה הפליטים הטיבטי. יש את באגנס טל (אגם באגנס) שאליו אפשר לברוח ליום או יותר.
בפוקרה יש גם הרבה פעילויות אקסטרים כמו כל מיני מסלולים של ראפטינג וקייקים, שייט בסירה על האגם, מצנחי רחיפה מעל רכס האנאפורנה, טיולי אופניים ועוד הרבה.
♥ אם אתם מגיעים לנפאל, אתם מוזמנים לפנות אלי ולקבל המלצות. ואולי בעצמי אהיה שם. נשב נשחק קלפים קצת.
“People cry, not because they are weak. It is because they’ve been strong for too long” ~ johnny depp
מרץ- אפריל, 2017.
נפאל.
כבר שבועות שהנער מבקש לעזוב את פוקרה ולהמשיך הלאה. אני באופן אישי זורמת. אבל רציתי שהבנות יספיקו עוד קצת בצפר, ושישלימו את קורס ההגנה העצמית (עם אלוף נפאל!) שהן התחילו.
חשוב, לא?
אז דחיתי ודחיתי.
עד שהחיים הודיעו לי שזהו. את חייבת להמשיך הלאה.
ובדיוק כשכבר החלטתי להתבגר ולקחת את העניינים לידיים, הגיע חבר בבוקר ולקח אותנו ספונטנית לחמישה ימים של הרפתקאה בהרים המושלגים של חבל מוסטנג.
ורק אחרי שחזרנו התחלתי לחפש כרטיסים, ולא הצלחתי להחליט על תאריך מדויק, עד שכבר הייתי חייבת. הנער בעצמו קם בוקר אחד והודיע שהיום קונים כרטיסים ולא מעניין אותו. ואני…הדמעות זלגו כבר אז. בשקט, אחרי שהוא סגר את הדלת אחריו.
ודווקא עשינו דיל ממש שווה. מצאנו כרטיסים מפוצלים לוייטנאם, בחצי מחיר מעלות כרטיסים ישירים. מה שאומר שנטוס קודם כל לבנגקוק, נשהה שם קצת (שנים לא הייתי בבנגקוק!) ואחרי שלושה ימים נמשיך בקטנה לסייגון, וייטנאם. אני אוהבת את הפיצולים האלה, כי מרוויחים עוד יעד על הדרך. ואם זה יוצא לי יותר זול מכרטיס ישיר אני בכלל מרגישה שהרווחתי פעמיים.
עד היום האחרון הייתי בהכחשה, מה שאומר שבמקום לארוז, עוד לקחתי את גלי לחצי יום כיף, כולל שיעור קוריאנית כרגיל, ואחריו מפגש יצירה עם הילדים של השכונה, כמו כל יום שבת, על האגם.
אבל הכאב בחזה לא נתן לי לשכוח. הפרידה מנפאל הולכת להיות קשה הפעם.
בלב חצי שבור עזבתי את פוקרה. לילה בקטמנדו, והנה אנחנו על המטוס לבנגקוק.
חרא.
בין נפאל לבנגקוק
לפני כמה חודשים שאלה אותי טל גפני, כשבילינו יחד בנפאל, למה אני לא נראית שמחה. החיים שלי נראו לה החלום בהתגלמותו. פסגת האושר, החופש. יש לי את כל מה שהמון אנשים חולמים עליו.
אז איך זה שאני לא מהלכת על ענן באופן קבוע?
לא ממש היה לי כוח לענות לה. אבל ניסיתי להסביר שאני חיה ככה. זאת לא חופשה. או ‘הפסקה’. אלה החיים שלי. שבע שנים. ובחיים לא תמיד הכל ורוד נצנצים, למרות שלאנשים מרחוק זה נראה ככה. גם הילדים שלי רבים, גם לי יש שני מתבגרים בבית, גם לי יש רגשות ומערכות יחסים, וגברים שעושים לי טוב או לא טוב, ודאגות פשוטות כמו כסף, פנסיה, בריאות, מס הכנסה, העתיד..וגם לי יש געגוע לכל מיני מקומות ואנשים.
ולפני שבועיים בערך שאל אותי עדי, שמנהל את or2k בנפאל (מסעדה פופולארית), וגם הוא מסתובב בעולם כבר שנים, אם אני כותבת בבלוג שלי גם על הדברים הפחות טובים. אם אני לא מוכרת כאן חלום לא מציאותי.
עניתי ש’בארור’. ושאלתי את עצמי אם גם אצלו לפעמים הלב חצי שבור. וידעתי שכן. למרות החיים שלו שנראים מבחוץ מעולים. ולמרות שאני כל הזמן יורדת עליו על החיים המדהימים שיש לו..
לפעמים אני לא שמחה.
לפעמים אני צריכה לשהות שם, בחצי הכוס הריקה דווקא.
כי הלב שלי חצי שבור. כי כואב לי, ובא לי לבכות למרות שהחיים שלי דבש.
כשהילדים שלי בוכים, או כשקשה להם אני אף פעם לא מנסה ‘לכבות’ את זה. אני מחבקת ונותנת להם לבכות כמה שצריך. אז למה לעצמי אני כל הזמן רק אומרת ‘די’?
בנגקוק
אז חצי ריקה, בדמעות, נחתתי בבנגקוק, והגענו לביתו של או (O), תאילנדי מקסים שאירח אותנו בצורה מופלאה. יצאנו לסמטאות הקטנות, אכלנו איתו מלא מנות תאילנדיות בדוכנים הקטנים ובמסעדות המקומיות שהתפריט שלהן בתאילנדית והמחירים בהתאם.
הוא לקח אותנו לסיבובים בעיר על הטוסטוס שלו, וכשרני ואני יצאנו ליום קניות (בכל זאת..), הוא עשה ליותם ולגלי יום כיף אדיר ברחבי בנגקוק. הם ראו את הארמון, ושטו במעבורת, וביקרו בצ’יינה טאון ועוד מלא.
הוא סיפר לנו המון דברים על בנגקוק, על העיר העתיקה ועל העיר החדשה, ועל המצב עם בורמה ולאוס. אני שאלתי מליון שאלות על המלך והחוקים (למלך מותר יותר מאישה אחת, אבל לשאר התושבים לא. ובכלל שקט, כי אסור לדבר על זה..) והוא ענה לי בסבלנות ובשמחה.
כל ערב הלכנו הבנות ואני, ככה חצי שבורה, למסאז’ תאילנדי במכון המקומי עם הנשים המקסימות שצחקקו כל המסאז’ (בעיקר הצחיק אותן כל פעם שגלי קראה לי ‘אמא’. למישהו יש מושג אם ‘אמא’ בתאילנדית זה מילה גסה או משהו?).
חידשנו גם חיסונים במרפאת מטיילים מפוארת.
עשינו את הכביסה הכי זולה שאי פעם עשינו (“ילדים, יש לכם עוד משהו? חפשו, כל מה שאפשר, אנחנו מכבסים ה-כ-ל. בעצם, בואו פשוט ניקח את התיקים ונכניס אותם ככה, כמו שהם”).
רכבנו על הרכבת הקלה לכל מקום וברור שמכל מאות התאילנדים שנסעו באותו קרון יחד איתנו, פגשנו שם דווקא ישראלי אחד שמיד ניגש לבדוק אם אנחנו צריכות עזרה או משהו :-). נפרדנו ב”תעשו חיים” המסורתי.
פגשתי את בנגקוק אחרת, ונהניתי מכל רגע. היינו בלי טלפון ובלי אינטרנט וככה נזרקנו עליה עם כל החושים.
כן. גם בלב חצי שבור. ועל מצב ‘חצי כוס ריקה’.
היה נהדר. וכואב בחזה. והעיניים שלי בטח הסגירו את הכל. כי ככה אני.
ולא יכולתי אחרת. ונלחמתי כי זה לא הגיוני. הרי החיים שלי דבש. כוסאמק.
וייטנאם
לפני שבועיים נחתנו בוייטנאם. היינו כמה ימים בסייגון ומשם נסענו לחוף. מאז אנחנו כאן. אני כותבת לכם אי בוק חדש (ונותנת שם את כל כולי, ועוד קצת). וגם שוחה בבריכה, ואוכלת לפעמים והולכת למסאג’. ועושה יוגה ומבלה עם הילדים.
חצי ריקה.
והעפתי את כל המוסיקה הישנה מהאם-פי (כן, עדיין יש לי אחד כזה) ושמתי הכל חדש. שזה ציון דרך גדול בשבילי.
עד שאתמול לקחתי את עצמי להליכה על הטיילת. והירח הכמעט מלא השתקף כל כך יפה על פני המים השחורים. וזהו. שחררתי. כן. הכל מעולה. אבל הלב לא. והלב רוצה לכאוב את כאבו, בשקט בשקט, כמו שכואב אצלי בדרך כלל.
למה אנחנו פוחדים כל כך מהכאב? למה אנחנו לא זורמים איתו וזהו? כשהוא מגיע אז הוא מגיע. פשוט. נקי. רגיל. גולשים עליו, נותנים לו להסתובב קצת. נותנים לו לתת לנו את מה שהוא אמור לתת לנו. וממשיכים הלאה. יש משהו מדהים בכאב. הוא מביא איתו תובנות ברמה אחרת. אם רק נותנים לו.
למה אנחנו פוחדים מהכאב בעיניים של אחרים? למה אנחנו לא מביטים בהן, בשקט, בלי לומר מילה. מקבלים את זה שעכשיו כואב לאדם שעומד מולי. בלי לשאול ובלי לנסות לתקן. אלא רק לתת מקום. כואב. קורה.
והעיניים שלי אולי עצובות עכשיו אבל זה לא אומר שהאוכל התאילנדי לא טעים לי. שהשייק בסייגון לא היה מדהים. שההליכה על החוף עם שתי בנותי לא מענגת.
הכל אחלה. וגם לא.
פירוט על כמה עלה לי בדיוק הטיולון בבנגקוק, וגם הסבר מפורט איך אני מצליחה לבקר גם ביעדים שנחשבים יקרים, בלי לחרוג מהתקציב שלי תוכלו לקרא כאן.
אנשים נוטים לחשוב שלצאת לטיול ארוך עם ילדים בעולם זה להכנס לסיר לחץ משפחתי.
לפני כמה שנים התראיינו כמשפחה לכתבה שעוסקת בטיולים ארוכים עם המשפחה. או משהו. רוב המשפחות שהתראיינו שם קראו לזה ‘סיר לחץ’. לא יודעת. לי זה בכלל נראה אחרת לגמרי.
היציאה לדרך מביאה איתה כל מיני אתגרים מעניינים. חלקם אישיים. חלקם משפחתיים. הפרת האיזון הזאת היא בעלת ערך רב שכן היא מארגנת מחדש את גלגלי השיניים כך שהכל יתאים שוב מחדש וכולם יסתובבו בהתאמה מוחלטת אחד עם השני.
לכן חשוב בעיני לתת לזה דוקא לצוף למעלה בהתחלה. לא להמנע או לחשוש מזה, להיפך. מדובר בתהליך חיובי שיביא בתוך תקופה קצרה קונסטלציה מותאמת יותר לסגנון החיים החדש שהתחיל.
כל זה גם תלוי מאוד בסגנון שבחרתם לטייל וביעד שבחרתם להתחיל בו. אין דין קראוון באירופה כדין גסטהאוס בהודו. או שמא דוקא כן?
אחד הדברים הבולטים במסעות שיוצאים אליהם עם אורך נשימה. לא קופצים בעצבנות ממקום למקום, אלא שוהים בנינוחות ומתגלגלים אט אט קדימה הוא המפגש. מפגש עם תרבות, טעמים ואנשים. גם קראוון באירופה הוא לא בואקום. יש עוד משפחות שבחרו בדרך הזאת. פוגשים אותן בדרכים. פוגשים בחניות. בפארקים. בכל מקום. אנשים מכל העולם. המפגשים הם פשוטים וקלים. תוך דקות.
המזרח הוא סוג של גן עדן מהבחינה הזאת. יש ימים שבהם אתם לא מספיקים אפילו לצאת מהחדר לארוחת בוקר וכבר הילדים מוצאים חברים. או שאתם מכירים מישהו מרתק שסוחף אתכם לשיחת חדר מדרגות בת שלוש שעות.
התחושה היא אוורירית, פתוחה, רגועה. ההיפך המוחלט מ’סיר לחץ’.
לכל מקום שפונים אליו פוגשים אנשים או חוויות או פשוט דברים מעניינים. יש תחושה של המון זמן. היום נמשך וזורם לאיטו. לא צריך להספיק כלום. יוצאים להליכות בכפרים או לשפת אגם. יושבים שעות בבתי קפה קטנים.
פתאום נושאי השיחה מתרחבים. במקום לעבור על רשימת המטלות היומית/שבועית מדברים על מחשבות, על הנפש, על אהבה. או על שטויות.
במקום להיות מוטרדים מרשימת המטלות הבלתי נגמרת, מתכנון וארגון ובירוקרטיה יש זמן…לשחק קלפים. לצחוק שעות. לקרא. לשתוק. לנשום.
• בחרו היטב ובחוכמה את היעד הראשון שלכם
• אל תחששו מתהליך האיזון המחודש
• אל תחששו ממפגשים מכל סוג שהוא. הם חלק עצום מכל טיול.
• הגיעו מוכנים להכרות מעמיקה ואחרת של בני המשפחה שלכם.
